כן, אפשר לטייל גם בחולון. יותר נכון בבית הקברות בחולון. אני מטיילת שם מדי פעם. באה לבקר את סבא סבתא ובדרך מציצה גם על השכנים. בעיני , זה אפילו מעניין לבקר שם. לקרוא את הניסוחים על המצבות. לזהות את הקישוטים שאופנתיים עכשיו. לבדוק מה שקורה לאבנים האלה עם השנים. להציץ במי שמבקרים אותו ובמי שנשאר שם, לגמרי לבד.
עוד לא ממש הבנתי למה, אבל יש משהו מרגיע בביקור שנתי כזה. במיוחד אצל סבא וסבתא שלי, ש"גרים" באחת משכונת הוותיקים שם.
זה ביקור אמיתי, אמנם בלי ריחות תבשילים ופינוקים כמו פעם, אבל בכל זאת זה מרגיש טוב. מנחם. מחמם.
וכמו אז, כשהייתי מגיעה אליהם לבית החי, האוהב, גם פה, תמיד יש לי סימנים, שבעזרתם אני מצליחה למצוא את דרכי. נעה ב"עיר בלי הפסקה" הזו. לא צריכה מפה. מנווטת לבד.
אבל אתמול, פתאום השתבשה לי הדרך.
כבר בכניסה , היתה מין הרחבה משונה וחשבתי לעצמי שזה די מזכיר פרוייקט של פינוי בינוי כזה.
אבל אז, כשנכנסתי יותר פנימה, העניינים הסתבכו. במקום שצריך להיות הכי "קבוע", איפה שאף אחד לא ממש זז, השכונות ממש שינו צורה.
כן, באמת.
מישהו פשוט הפך את שבילי העבר לשכונות חדשות. ממש כך. עכשיו יש קברים גם במעברים.
בקברים האלה, בסגנון החדש מתגוררים עכשיו "שכנים" טריים. אז לכי תמצאי את מי שאת מחפשת.
איפה הם?!?
בסוף מצאתי אותם. (שמחים?!?)
היה נחמד!