כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    סלבריטיז בגרוש (בעצם בחינם...)

    70 תגובות   יום שישי , 15/8/08, 07:40

    מאז שהצטרפתי לקפה ניסיתי להבין מה מושך כל כך ברעיון הרשתות החברתיות ולמה אני משקיעה כל כך הרבה מזמני בשיטוט, קריאה, כתיבה, מחשבות על רעיונות לפוסטים וצ'יטוט. סיקרן אותי לגלות שיש אנשים שזה ממש לא מדבר אליהם, ואחרים שעושים את זה באובססיביות חסרת מעצורים.

     

    והיום צצה לי מחשבה בנושא:

     

    הרשתות החברתיות הן בשביל משתמשי האינטרנט, כמו הטלויזיה לסלבריטיז.

     

    בעידן תקשורת ההמונים, שמה שמייחד אותה בעיקר היא תקשורת חד כיוונית ממקור יחיד אל רבים, אנשים שחשקו בתהילה ופרסום, היו (ועדיין) צריכים להשקיע הרבה משאבים על מנת לקבל זמן מסך ולהישאר בתודעת הציבור. רק בעלי ממון ובעלי אינטרס העסקי שהפרסום יפה להם יכולים להרשות לעצמם לשמר מצב זה, ולכן הסלבריטיז של עידן הטלויזיה הם פוליטיקאים, אנשי תעשיה בכירים וכמובן טאלנטים למינהם. השאר, גם אם יגיחו לרגע, פשוט לא ישרדו לאורך זמן.

     

    בעידן האינטרנט, אנחנו הסלבריטיז והרשת החברתית היא המדיום. האפשרות קיימת, לא כרוכה בהון. אנחנו רק צריכים לרצות אותה - לרצות להיות מפורסמים.

     

    כנראה שהרצון הזה טמון ברובינו, ואנו אכן לוקחים את ההזדמנות. מי ביתר הצלחה ומי בפחות.

    נתחיל דווקא באלה שלא רוצים להיות מפורסמים: במקרה הטוב - הם ביקרו פעם ברשת חברתית, אולי היו חברים תקופה, ופשוט לא הבינו על מה המהומה. זה לא מעניין, התכנים לא ברמה, גוזל זמן. בקיצור, הם פשוט לא מתחברים לזה (תרתי משמע). האמת, היום אני די מקנאה בהם.

     

    נעבור לביישנים: גם הם חסרי יצר פרסום, אך לא רוצים להרגיש בחוץ - פותחים כרטיס, שמים (או לא) תמונה, פרטים אישיים במשורה, ומחכים. הם כנראה הנתח המשמעותי ביותר מכלל המשתמשים בקפה ובאנלוגיה - הם צופי הטלויזיה. קוראים ומתבוננים.

     

    מי מהם שיתחיל להגיב לתכנים - עבר שלב. הוא הופך להיות מעורב לייט. כך נוצרת למשתמש סיבה נוספת להגביר את פעילותו באתר - לבדוק האם הגיבו למה שכתב, האם שלחו לו דואל, אולי איזה צ'ט סתמי לפני השינה. לכאורה עניין קטן, שעושה את ההבדל המשמעותי בין תקשורת ההמונים לאינטרנט - האינטראקטיביות.

     

    בשלב הבא נמצאים אלה שקופצים לביצה ומתחילים להוסיף תכנים: תמונות, וידיאו וכמובן פוסטים. כאן מוצא את עצמו המשתמש בסחרחרה בלתי פוסקת. אני למשל (ברור שזה רק אני...מה פתאום אתם?), אחרי פרסום פוסט, נשארת מחוברת לאתר, בודקת כל כמה דקות: את מספר הצפיות, התגובות, הכוכבים ומי ביקר אותי. אח, הרגשת הסלבריטאות במיטבה. משכרת וממכרת. ואויה, למרות שקיבלתי את רגעי התהילה שלי, אני רוצה עוד. מה שיוביל לפוסט או לתמונה הבאה, וחוזר חלילה. אני הסלבריטי (הסלבריטואל?) בגרוש. מביש משהו. מה שמביש הוא הידיעה שיש לי מכנה משותף עם רודפי התהילה. ואני לא ידעתי שאני כזאת. אולי קיויתי שאני לא כזאת. לצערי התבדיתי. ועוד לא התחלנו לדבר על זה שלא כל כך ברור מה יוצא לי מזה (לא כסף, שורף הרבה זמן ואנרגיה...), מה שלא מרסן את יצר הסלבריטאות שלי.

     

    אז כן, יש כאלה במצב קשה ממני (והכל מנקודת מבטי). אלה שיודיעו קבל עם ועדה שהם כאן למען התהילה, הידיעה שהם מוּכּרים, מוקפים חום ואהבה בכמויות (וזהו עוד קריטריון משמעותי של סלבריטיז - כמות), ואפילו אם הם לא יודיעו זאת בראש חוצות, הסימנים הכמותיים פזורים בכל מקום: אגירה בלתי נלאית של חברים, העלאת פוסטים בקצב מסחרר, שליחת דואלי ספאם לחבירטואלים כדי להודיע להם על תוכן חדש שהעלו, וכמובן תגובות ופיזור כוכבים כיד המלך שקושרים את המגיבים אליהם לכוכבים ותגובות נוספות. לאלה יש בעיקר הרבה מאוד זמן פנוי. ומה יוצא להם מזה: הידיעה שהם לא לבד על הגלובוס, שמכירים אותם, שיודעים עליהם, שרוצים בקשר איתם

    - כל הזמן (לפחות כל עוד הם ממשיכים לשווק את עצמם לדעת). אקרא להם מפריזי התהילה.

     

    לא במקרה, הכינויים בהם השתמשתי בעלי משמעויות שליליות. אני מגנה את התופעה. מגנה ונכנעת לה.

     

    לסיכום, מה היה לנו כאן? וידוי של סלבריטאית בגרוש שמוטרדת מהתנהגותה האישית ועוד יותר מהמשמעות של התופעה לחברה שלמה ולדור העתיד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/5/09 00:45:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-05-09 20:42:55

      את סוציולוגית מעולה.

      חשבת לעשות על זה דוקטורט?...קריצה

      (אני יודע, אני יודע)

       

      (מרקם התגובות פה, די בו כדי להראות את העניין שיצרת, ולהצביע על המורכבות והעומק האנליטיים שהגעת אליהם.

      ואם ככה זה בפוסט, אני כבר לא יכול לחכות עד שאקרא את הדוקטורט)

       

      פוסט ממפה.

       

       נבוך

        9/5/09 20:42:

      את סוציולוגית מעולה.

      חשבת לעשות על זה דוקטורט?...קריצה

      (אני יודע, אני יודע)

       

      (מרקם התגובות פה, די בו כדי להראות את העניין שיצרת, ולהצביע על המורכבות והעומק האנליטיים שהגעת אליהם.

      ואם ככה זה בפוסט, אני כבר לא יכול לחכות עד שאקרא את הדוקטורט)

       

      פוסט ממפה.

        11/3/09 02:59:

      צטט: sari10 2009-03-10 11:29:02

      ...מעדיפה אנשים מעניינים ולא סלבס!!

       היי שרי,

      תודה על התגובה.

      רציתי להתייחס למשפט שכתבת לעיל

      סלבס - הם לא בהכרח אנשים לא מעניינים. וכמובן, חשוב להקפיד על האבחנה בין סלבס בעולם האמיתי, לאלו ברשתות החברתיות - עליהם אני מדברת גם בפוסט: אנשים כמוך וכמוני (בטוח כמוני...) המגלים לפתע את יצר הסלבריטאות: מין סוג של אקהביציוניזם שתמורתו היא פרסום ברשת החברתית. בינהם יש מעניינים יותר או פחות, אבל בעיני, אין בכך סתירה. גם המעניינים ביותר שבהן יכולים להיות מונעים מאותה מוטיבציה של סלבריטאות בגרוש.

        10/3/09 11:29:

      צטט: -תמר- 2008-08-15 12:56:30


      לאנשים יש צורך פסיכולוגי בהכרה, בהערכה.

      ברשת הם יכולים לקבל אותה במינון שבעולם החיצון, אולי לא.

      לאנשים שונים יש צורך בכמויות שונות של ההכרה הזאת,

      לכן יש כלמיני סוגים של צרכני רשתות חברתיות.

      יש מכורים ואובססיביים יותר, ויש פחות.

       

      יופי של פוסט!

      מסכימה עם תמר.

      בקשר לסלבס, אני דווקא מעדיפה "להימנע" מהם.

      אלו שמציעים חברות לכל חדש שנכנס,

      ואין שום משמעות בחברות איתם,

      שמפציצים אותך בקישורים לפוסטים שלהם,

      וכל מה שמעניין אותם זה לצבור כוכבים באובססיביות,

      ובעצם מה שאת כותבת כלל לא מעניין אותם,

      ואם את לא מגיבה להם שולחים לך שוב את הקישור . . .

      מכאלה - אני נמנעת.

      מעדיפה אנשים מעניינים ולא סלבס!!

       

        23/1/09 06:51:

      צטט: בלאק סמארה 2009-01-23 06:16:32


      אני מוחה ! 

      כתיבת פוסטים בקצב מסחרר זה בגלל שיש לי צורך לכתוב והרבה מה להגיד.

       ברור!

       

        23/1/09 06:16:


      אני מוחה !

       

      כתיבת פוסטים בקצב מסחרר זה בגלל שיש לי צורך לכתוב והרבה מה להגיד.

        22/1/09 22:10:

      צטט: arana 2009-01-22 14:25:05

       מאוד נכון מה שאינספייר כתב ומכאן שהרשת החברתית היא התרבות הכי אנטי סלבריטי שיש וכבר שנים על שנים אני קורא מאמרים של מומחים שמנתחים את תרבות הרשת במונחים ישנים ובגלל שלא נעים לי להעליב אנשים לא אכתוב כאן מה דעתי על השטויות שהם כותבים וברור שיש תקופה שבה התפישות הישנות "מזהמות" את החדשות אבל רשת מעצם טבעה היא חסרת מרכז ורק מטומטמים גמורים משחיתים את זמנם ואת זמנם של הקוראים על ניסיונות נואלים להשתלט על מרחב שלא ניתן לשליטה מעצם טבעו,

      הרשת מייצגת ומהווה פלטפורמה לאנשים שיש בהם אין סוף קולות וזוויות מבט שחיים בעולם שבו יש אין סוף קולות וזוויות מבט ובעולם כזה גם אין מרכז אלא תקשורת והשפעה שזורמת בו זמנית לאין סוף כיוונים מנוגדים,

      הרשת תחסל את התרבות הנלעגת של הסלבריטאים ותאפשר מרחב לאין סוף יוצרים שלא מבטלים את זמנם על תחרות משפילה אלא פשוט מבטאים מה שהם אוהבים ומרגישים ואולי לדור הישן קשה לקלוט את זה אבל אנשים מפיצים אינפורמציה על עצמם לא בשביל להתפרסם ובשביל להיות ידועים אלא כדי שיכירו אותם וידעו את קיומם ולפעמים נדמה שמרוב "חכמה" וציניות בגרוד יש נטייה לשכוח שאנחנו זקוקים לקשר אנושי בשביל להתקיים ויש לאנשים סיבות נוספות לבטא את עצמם חוץ מנרקסיסיזם  ושאיפה להשפעה. 

       היי arana, ברוך הבא ותודה על התגובה.

      מסכימה עם עניין מבנה הרשת השונה ממבנה צנטרליסטי. לעניין נושא פוסט זה, הוא התעסק בתחושה של להרגיש רצוי, אהוב ופופולרי כמו סלבריטי ולאו דווקא להיכנס לזירת סלבריטיז מוגדרת. לפי הפוסט - כולנו חושקים בהרגשה זו - גם אם קשה לנו להודות בה, וגם אם בפועל התוצאות (כנראה בעיקר התגובות והכוכבים) לאו דווקא מעידות על כך. 

      ציינת גם "יש לאנשים סיבות נוספות לבטא את עצמם חוץ מנרקסיסיזם  ושאיפה להשפעה" - כמו שכתבת בתרגום חופשי שלי - סיבות נוספות לצד הרגשת הסלבריטאות, לא במקום. 

       

        22/1/09 14:25:

      צטט: oritb 2008-08-18 11:00:49

      צטט: inspire 2008-08-18 09:27:54

      ראשית, שאפו על הרהיטות והמסרים. אהבתי.

      שנית, אני מוצא קושי (אישי, לא מנכס) בניתוח הדינמיקה הוירטואלית והבטיה האישיים בעזרת שפה "ישנה". באומרי ישנה, כוונתי לניתוח ששורש דימויו, מחקריו, שפתו הביטויית נולד בעולם הפיזי. זה כמו לנסות ולתאר משהו מטאפיזי בעזרת שפת ידע מדעית. משהו באינטואיציה שלי אומר לי שזה מעיקרו מוגבל ביכולת התיאור.

       

      לעניות דעתי חסרת האחריות, חשוב לגבש מרחב מתיאור ושפת ידע "חדשה" לתופעת הוירטואל. כזו שתדבר "מתוך" ולא מחוץ, מבעד לעדשת המיקרוסקופ. התחלתי להרהר בזה לאחרונה. היא צריכה להוולד מתוך מובילי הדיעה והמסגלים הראשונים של הקהילה הזאת. מעין קוד. היא צריכה להיות "רוחנית" דיו לתאר את ההיבטים הלא מדידים והפחות קליניים/סוציולוגיים של הוירטואל. היא צריכה להיות "טכנית" דיו כדי לתאר להדיוט שמחוץ, את "מערכת ההפעלה" האנושית והמרחבית שבו. משהו קורא אצלי לשפה חדשה.

       

      לכן, מודה, מעבר להעמקה ולרהיטות שניכרות בפוסט הזה (ובבלוג המקסים שלך בכלל), משהו עורר בי נוגדנים.

      אומר רק, בראיית מקרו אישית, שאם לוירטואל יש "מחזור חיים" (שוב, שימוש בשפה המגבילה-מקבילה), הרי שאנחנו בשלב הסטארטאפ שבו הוא מחפש הגדרות ומגדירים ל- disruptive technology הזה, בעוד שאלו שבתוכו, וחלקם נמצא בתוכו למעלה ממחצית חיי התבגרותם ומדברים "וירטואלית" בחלומותיהם, לא ממש מבינים את השפה בהם הם עצמם מוגדרים. 

       

      וזהו. פוסט מקסים ומפרה.

      מוטי

       

      אהלן מוטי,

       

      תודה על התגובה המעמיקה והקומפלימנטים, אהבתי :-)

       

      מעניינת ולגיטימית טענתך בנוגע לשפה חדשה.קטונתי בשלב זה לספק פתרונים. במקרה הטוב, ניתן להתייחס לשפת הפוסט כאנלוגיה מעולם מוכר - העולם הפיסי.

      כנראה שגם אני נוטה לאמץ את תופעת המראה האחורית של מקלוהן לפיה, בני האדם מיישמים במדיום חדש מה שנהוג היה ליישם במדיום שקדם לו - כך, מה שהוקרן בטלויזיה בתחילת דרכה היה הצגות תיאטרון, בטלפון השתמשו לצרכים עסקיים (בהתבסס על יישומי הטלגרף), ברדיו השמיעו סיפורים (תסכיתים) ועוד... 

       

      מסכימה עם ראיית המקרו והאבחנה כי אנחנו בשלב הסטארט אפ של הרשתות החברתיות ויקח עוד הרבה זמן עד שנפתח מספיק את הכלים והידע להבין את השפעות התופעה (למרות שמחקר על האינטרנט קיים כבר קרוב ל- 50 שנים!)

       

      ביי :-)

       

      אורית.

       

       מאוד נכון מה שאינספייר כתב ומכאן שהרשת החברתית היא התרבות הכי אנטי סלבריטי שיש וכבר שנים על שנים אני קורא מאמרים של מומחים שמנתחים את תרבות הרשת במונחים ישנים ובגלל שלא נעים לי להעליב אנשים לא אכתוב כאן מה דעתי על השטויות שהם כותבים וברור שיש תקופה שבה התפישות הישנות "מזהמות" את החדשות אבל רשת מעצם טבעה היא חסרת מרכז ורק מטומטמים גמורים משחיתים את זמנם ואת זמנם של הקוראים על ניסיונות נואלים להשתלט על מרחב שלא ניתן לשליטה מעצם טבעו,

      הרשת מייצגת ומהווה פלטפורמה לאנשים שיש בהם אין סוף קולות וזוויות מבט שחיים בעולם שבו יש אין סוף קולות וזוויות מבט ובעולם כזה גם אין מרכז אלא תקשורת והשפעה שזורמת בו זמנית לאין סוף כיוונים מנוגדים,

      הרשת תחסל את התרבות הנלעגת של הסלבריטאים ותאפשר מרחב לאין סוף יוצרים שלא מבטלים את זמנם על תחרות משפילה אלא פשוט מבטאים מה שהם אוהבים ומרגישים ואולי לדור הישן קשה לקלוט את זה אבל אנשים מפיצים אינפורמציה על עצמם לא בשביל להתפרסם ובשביל להיות ידועים אלא כדי שיכירו אותם וידעו את קיומם ולפעמים נדמה שמרוב "חכמה" וציניות בגרוד יש נטייה לשכוח שאנחנו זקוקים לקשר אנושי בשביל להתקיים ויש לאנשים סיבות נוספות לבטא את עצמם חוץ מנרקסיסיזם  ושאיפה להשפעה.

       

       

        11/12/08 05:09:

      צטט: אפי! 2008-12-07 13:48:18

      קצת פשוט מדי לחלק את האנשים ככה. לא?

      כמספר האנשים כך מספר הסיבות והתשובות שהמדיה

      הזו מספקת עבורם.

      גיליתי פה כל מיני, ולא מצאתי מכנה משותף אחיד.

      וזה מה שיפה, שכל אחד יכול למצוא פה את מבוקשו,

      מי שמחפש פירסום,

      מי שמחפש להפיג את הבדידות,

      מי שמחפש מקום לשחרר הגיגים ולהתדיין,

      מי שמחפש לפרסם,

      מי שרק רוצה שיכירו אותו, וידעו שהוא קיים.

      יש פה כל כך הרבה תשובות והכל זמין ונגיש.

      גם אם לא תמיד אמיתי.

      והנה - גם את חילקת :-)

      ברמה התיאורטית - אני בהחלט רואה מקום לקטגוריות.

      יומטוב,

      אורית.

       

        7/12/08 13:50:

      מצוין. טוב שמישהו חשב לכתוב על זהחיוך
        7/12/08 13:48:

      קצת פשוט מדי לחלק את האנשים ככה. לא?

      כמספר האנשים כך מספר הסיבות והתשובות שהמדיה

      הזו מספקת עבורם.

      גיליתי פה כל מיני, ולא מצאתי מכנה משותף אחיד.

      וזה מה שיפה, שכל אחד יכול למצוא פה את מבוקשו,

      מי שמחפש פירסום,

      מי שמחפש להפיג את הבדידות,

      מי שמחפש מקום לשחרר הגיגים ולהתדיין,

      מי שמחפש לפרסם,

      מי שרק רוצה שיכירו אותו, וידעו שהוא קיים.

      יש פה כל כך הרבה תשובות והכל זמין ונגיש.

      גם אם לא תמיד אמיתי.

        13/9/08 15:11:


      תודה בנות :-)

      אורית.

        12/9/08 23:19:


      יופי של ניתוח. חכם, אמיתי ומצחיק

      כחדשה בעולם הרשת החברתית, נהניתי מאד

        10/9/08 14:08:

      מצאתי ענין רב בפוסט שלך... תפסת אותי בדיוק בשעות של לבטים אם אני בכלל נשארת כאן, במלאת כשבוע לחברותי בקפה. לא בטוחה שזה בשבילי, לא בטוחה שאני בשביל הקפה... מענין. תודה
        2/9/08 07:14:
      פוסט מעניין מאד. עבורי הרשת היא כלי עבודה. כלי כדי להפיץ את המוסיקה שלי ולהגיע לאנשים, כי בארצינו הקטנטונת, תחנות הרדיו כלכך מוגבלות וצרות אופקין, ובכלל הכל הפך למן תרבות אינסטנט, רייטינג, אנחנו עוברים סוג התפוררות תרבותית. אז בעצם הדרך היחידה להגיע לאנשים, ולמצוא משהו מעבר, זה דרך האינטרנט. מעבר לזה אישית, הכרתי כאן כמה אנשים מרתקים ביותר! ולך הכי כייף כי את באוסטרליה:-))
        29/8/08 00:07:

      צטט: bettibell 2008-08-28 21:27:04

       

      ואחרי כל מה שנאמר כבר ונכתב

      אהבתי את כנותך ואת התבוננותך הישרה

       

       

       

      נבוך

       

      תודה :-)

        28/8/08 21:27:

       

      ואחרי כל מה שנאמר כבר ונכתב

      אהבתי את כנותך ואת התבוננותך הישרה

       

       

        26/8/08 02:54:

      צטט: קצת פריקית 2008-08-23 01:16:22


      אני לא מבינה מדוע את שמה פוסטים כאן אם את כה מודאגת מהתהילה בגרוש שלך?

      לא באמת, אני לא באה מנקודת ה"לעקוץ".

      חרשתי את האתר הזה הרבה לפני שנרשמתי אליו.

      אנשים שיש להם מה לאמר לעולם ואין להם במה אחרת משתמשים בבמה הזאת כדי להתבטא ולקבל משוב.

      לפעמים גם כדי לשתף אחרים במה שהם חושבים שיצא טוב.

      יש פה הרבה כשרונות, כמו גם אנשי מקצוע שתורמים משהו לחברה.

      זה רעיון הרשתות החברתיות "לשתף".

      מה אכפת לי, או לך או למישהו אחר אם אחד או שניים או אפילו את מסתחררת מהתהילה של הפוסט שלך, מעצם הצבת הפוסט הזה, ומעצם הדיון הנרחב שנפתח בו, יצרת לעצמך סוג של "תהילה" ולו רק כדי להצדיק את הצבת הפוסט, גם אם הוא לא מושלם בקונספט שלו, ומתפשט לכיוונים לא כל כך ברורים.

      עם כל הכבוד לך כסטודנטית לדוקטורט בתחום שלך, נראה לי שפיספסט את הצד החברתי-הומני ברעיון.

      שיהיה לך הכל טוב

      ממני פנינית

       

      היי פנינית,

       

      מתנצלת על התגובה האיטית.

      הפוסט הזה ניסה לשפוך אור על תופעה מסויימת שעניינה תחושת הסלבריטאות. הוא לא מנסה לבטל הרבה תחושות אחרות ובעיקר את אלו החברתיות-הומניות, שאכן הן אלמנט מאוד בולט בהרבה פוסטים ובמהות הרשת החברתית בכלל.

      ודרך אגב, נושא הפוסט אינו בתחום המחקר שלי - כתבתי אותו מנקודת מבט של משתמשת שחווה את התופעה ומשתפת אחרים בהרגשה.

       

      יום טוב,

       

      אורית.

        23/8/08 01:16:


      אני לא מבינה מדוע את שמה פוסטים כאן אם את כה מודאגת מהתהילה בגרוש שלך?

      לא באמת, אני לא באה מנקודת ה"לעקוץ".

      חרשתי את האתר הזה הרבה לפני שנרשמתי אליו.

      אנשים שיש להם מה לאמר לעולם ואין להם במה אחרת משתמשים בבמה הזאת כדי להתבטא ולקבל משוב.

      לפעמים גם כדי לשתף אחרים במה שהם חושבים שיצא טוב.

      יש פה הרבה כשרונות, כמו גם אנשי מקצוע שתורמים משהו לחברה.

      זה רעיון הרשתות החברתיות "לשתף".

      מה אכפת לי, או לך או למישהו אחר אם אחד או שניים או אפילו את מסתחררת מהתהילה של הפוסט שלך, מעצם הצבת הפוסט הזה, ומעצם הדיון הנרחב שנפתח בו, יצרת לעצמך סוג של "תהילה" ולו רק כדי להצדיק את הצבת הפוסט, גם אם הוא לא מושלם בקונספט שלו, ומתפשט לכיוונים לא כל כך ברורים.

      עם כל הכבוד לך כסטודנטית לדוקטורט בתחום שלך, נראה לי שפיספסט את הצד החברתי-הומני ברעיון.

      שיהיה לך הכל טוב

      ממני פנינית

        21/8/08 07:36:

      צטט: קצת פריקית 2008-08-20 17:13:02

      חשבת אולי שבעולם מנוכר כמו שלנו והוא אכן הפך להיות די מנוכר

      ישנם גם אנשים בודדים?

       

      כן חשבתי. אבל זה לא מונע מכל אותם בודדים גם להסתחרר מתחושת ה"תהילה" שבה מתמקד הפוסט, לדעתי.

        21/8/08 07:34:

      צטט: גי'נג'ר 2008-08-21 00:24:18


      ממש התאמצתי.

       

      ולא הצלחתי למצוא שום קשר בין פתיחת בלוג/כתיבת פוסט ובין סלבריטאות.

       

      לא נורא :-)

      המחשבה שליוותה את הפוסט הזה היא שכתיבת פוסטים הופכת אותנו כבעליהם לסוג של סלבריטיז: מוקפים בתשומת לב וברגעי תהילה. התנהגות זו ממכרת ובעיני - מדאיגה.

        21/8/08 00:24:


      ממש התאמצתי.

       

      ולא הצלחתי למצוא שום קשר בין פתיחת בלוג/כתיבת פוסט ובין סלבריטאות.

        20/8/08 18:33:

       אפשר חתימה? נבוך
        20/8/08 17:13:

      חשבת אולי שבעולם מנוכר כמו שלנו והוא אכן הפך להיות די מנוכר

      ישנם גם אנשים בודדים?

        19/8/08 15:40:

      יפה אמרת
        18/8/08 11:00:

      צטט: inspire 2008-08-18 09:27:54

      ראשית, שאפו על הרהיטות והמסרים. אהבתי.

      שנית, אני מוצא קושי (אישי, לא מנכס) בניתוח הדינמיקה הוירטואלית והבטיה האישיים בעזרת שפה "ישנה". באומרי ישנה, כוונתי לניתוח ששורש דימויו, מחקריו, שפתו הביטויית נולד בעולם הפיזי. זה כמו לנסות ולתאר משהו מטאפיזי בעזרת שפת ידע מדעית. משהו באינטואיציה שלי אומר לי שזה מעיקרו מוגבל ביכולת התיאור.

       

      לעניות דעתי חסרת האחריות, חשוב לגבש מרחב מתיאור ושפת ידע "חדשה" לתופעת הוירטואל. כזו שתדבר "מתוך" ולא מחוץ, מבעד לעדשת המיקרוסקופ. התחלתי להרהר בזה לאחרונה. היא צריכה להוולד מתוך מובילי הדיעה והמסגלים הראשונים של הקהילה הזאת. מעין קוד. היא צריכה להיות "רוחנית" דיו לתאר את ההיבטים הלא מדידים והפחות קליניים/סוציולוגיים של הוירטואל. היא צריכה להיות "טכנית" דיו כדי לתאר להדיוט שמחוץ, את "מערכת ההפעלה" האנושית והמרחבית שבו. משהו קורא אצלי לשפה חדשה.

       

      לכן, מודה, מעבר להעמקה ולרהיטות שניכרות בפוסט הזה (ובבלוג המקסים שלך בכלל), משהו עורר בי נוגדנים.

      אומר רק, בראיית מקרו אישית, שאם לוירטואל יש "מחזור חיים" (שוב, שימוש בשפה המגבילה-מקבילה), הרי שאנחנו בשלב הסטארטאפ שבו הוא מחפש הגדרות ומגדירים ל- disruptive technology הזה, בעוד שאלו שבתוכו, וחלקם נמצא בתוכו למעלה ממחצית חיי התבגרותם ומדברים "וירטואלית" בחלומותיהם, לא ממש מבינים את השפה בהם הם עצמם מוגדרים. 

       

      וזהו. פוסט מקסים ומפרה.

      מוטי

       

      אהלן מוטי,

       

      תודה על התגובה המעמיקה והקומפלימנטים, אהבתי :-)

       

      מעניינת ולגיטימית טענתך בנוגע לשפה חדשה.קטונתי בשלב זה לספק פתרונים. במקרה הטוב, ניתן להתייחס לשפת הפוסט כאנלוגיה מעולם מוכר - העולם הפיסי.

      כנראה שגם אני נוטה לאמץ את תופעת המראה האחורית של מקלוהן לפיה, בני האדם מיישמים במדיום חדש מה שנהוג היה ליישם במדיום שקדם לו - כך, מה שהוקרן בטלויזיה בתחילת דרכה היה הצגות תיאטרון, בטלפון השתמשו לצרכים עסקיים (בהתבסס על יישומי הטלגרף), ברדיו השמיעו סיפורים (תסכיתים) ועוד... 

       

      מסכימה עם ראיית המקרו והאבחנה כי אנחנו בשלב הסטארט אפ של הרשתות החברתיות ויקח עוד הרבה זמן עד שנפתח מספיק את הכלים והידע להבין את השפעות התופעה (למרות שמחקר על האינטרנט קיים כבר קרוב ל- 50 שנים!)

       

      ביי :-)

       

      אורית.

        18/8/08 09:27:

      ראשית, שאפו על הרהיטות והמסרים. אהבתי.

      שנית, אני מוצא קושי (אישי, לא מנכס) בניתוח הדינמיקה הוירטואלית והבטיה האישיים בעזרת שפה "ישנה". באומרי ישנה, כוונתי לניתוח ששורש דימויו, מחקריו, שפתו הביטויית נולד בעולם הפיזי. זה כמו לנסות ולתאר משהו מטאפיזי בעזרת שפת ידע מדעית. משהו באינטואיציה שלי אומר לי שזה מעיקרו מוגבל ביכולת התיאור.

       

      לעניות דעתי חסרת האחריות, חשוב לגבש מרחב מתיאור ושפת ידע "חדשה" לתופעת הוירטואל. כזו שתדבר "מתוך" ולא מחוץ, מבעד לעדשת המיקרוסקופ. התחלתי להרהר בזה לאחרונה. היא צריכה להוולד מתוך מובילי הדיעה והמסגלים הראשונים של הקהילה הזאת. מעין קוד. היא צריכה להיות "רוחנית" דיו לתאר את ההיבטים הלא מדידים והפחות קליניים/סוציולוגיים של הוירטואל. היא צריכה להיות "טכנית" דיו כדי לתאר להדיוט שמחוץ, את "מערכת ההפעלה" האנושית והמרחבית שבו. משהו קורא אצלי לשפה חדשה.

       

      לכן, מודה, מעבר להעמקה ולרהיטות שניכרות בפוסט הזה (ובבלוג המקסים שלך בכלל), משהו עורר בי נוגדנים.

      אומר רק, בראיית מקרו אישית, שאם לוירטואל יש "מחזור חיים" (שוב, שימוש בשפה המגבילה-מקבילה), הרי שאנחנו בשלב הסטארטאפ שבו הוא מחפש הגדרות ומגדירים ל- disruptive technology הזה, בעוד שאלו שבתוכו, וחלקם נמצא בתוכו למעלה ממחצית חיי התבגרותם ומדברים "וירטואלית" בחלומותיהם, לא ממש מבינים את השפה בהם הם עצמם מוגדרים. 

       

      וזהו. פוסט מקסים ומפרה.

      מוטי

        17/8/08 13:15:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-08-17 10:39:06

      פוסט נהדר יקירתי. לא בא לי להעריך מילים, מספיק עשו זאת לפני. אבל מודה שאני שואלת את עצמי שאלות מאוד דומות ולעתים קרובות מאוד. רק אומר - סיימתי את הקריאה עם מחשבה "טוב, תחשבי כמה שאת רוצה אורית יקרה, רק אל תחליטי בעקבות כל השאלות האלה להיעלם או משהו..." :-)

       

      נבוך

        17/8/08 13:15:

      צטט: סיגל שין. 2008-08-17 08:55:43


      לכל אחד מאיתנו הרווחים שלו,

      מי יותר מי פחות.

      מסכימה עם המילים שלך, יש בהן כל כך הרבה נכון.

       

      אחלה אחלה פוסט!

      תודה, תודה סיגל!

        17/8/08 13:14:

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-08-17 01:59:57

       

      ...אני מעלה זאת בשל כל אלה ששולחים אין סוף הודעות. לא ברור לי כיצד הם עומדים בכך נפשית ויותר מזה, כשלא נענים להם?

      שאלה טובה...מתרגלים?

      תודה על הביקור :-)

      אורית.

       

      פוסט נהדר יקירתי. לא בא לי להעריך מילים, מספיק עשו זאת לפני. אבל מודה שאני שואלת את עצמי שאלות מאוד דומות ולעתים קרובות מאוד. רק אומר - סיימתי את הקריאה עם מחשבה "טוב, תחשבי כמה שאת רוצה אורית יקרה, רק אל תחליטי בעקבות כל השאלות האלה להיעלם או משהו..." :-)
        17/8/08 08:55:


      לכל אחד מאיתנו הרווחים שלו,

      מי יותר מי פחות.

      מסכימה עם המילים שלך, יש בהן כל כך הרבה נכון.

       

      אחלה אחלה פוסט!


      היי אורית,

      הצורך בהנכחה מוכח בכל פעם כשמישהו מודיע על פרידה ועזיבה ולא עומד בכך.

      גם אני מעדתי פעם אחת (מאז איני נפרדת יותר).

      להיות סלב-וירטואלי זוהי תהילה?

      איני יודעת.

      ומה המשמעות? לא להיות לבד?

      זה בפירוש לא נשמע לי מדוייק .

      כל אחד והרווחים המשניים והישירים שלו מהימצאותו ברשת החברתית.

      הרווחים שלי למשל,  הם ובאמת על קצה המזלג - בעיקר היכרות וחשיפה שלי לצורך קשרי עבודה. עניין זה הוא הדדי, שכן מדובר גם בנותני שירותים שנחשפו על ידי.

      לאחרונה פיזרתי כעשר הזמנות לקריאה בבלוג שלי, זו הפעם הראשונה שאני עושה זאת במודעות מלאה. עשיתי זאת מכיון שההזמנה תאמה את אופי הפוסט על "התערוכה שלי".

      מעבר לעובדה שיצרתי בלבול מיותר בעניין, אני מודה שלא אהבתי את פעולת המשלוח.

      אני מעלה זאת בשל כל אלה ששולחים אין סוף הודעות. לא ברור לי כיצד הם עומדים בכך נפשית ויותר מזה, כשלא נענים להם?

       

       

       

       

        17/8/08 00:11:

      צטט: aviavi11 2008-08-16 15:26:37

       

       ...אני רוצה 5 חברים של פעם.

      לא כאלה שיחמיאו על כל שטות וישלחו לי כוכבים.

      כאלה שאני יכל לפגוש פנים מול פנים ולדבר ולהקשיב ושישאר בינינו.

       

      אז אולי אתה מחפש באמצעות המדיום הלא נכון? למה שדרך האינטרנט יהיו חברים מציאותיים של פנים מול פנים - הרי זו לא החוזקה של האינטרנט.האם היית מצפה שיהיו לך חברים אמיתיים באמצעות צפיה בטלויזיה?

      וכן, יש חברויות אמיתיות שמתחילות מהאינטרנט. ל ד ע ת י, אם הן נשארות וירטואליות ולא עוברות לפסים פיסיים אחר כך, אותם חברים ישארו חבירטואלים. ולכן אני מפרידה את המונח חבר מחבירטואל.

      בהצלחה ותודה על התגובה,

      אורית.

        16/8/08 15:26:


      עולם של אשליות.

      לקרוא לזה חברים- ראיתי מישהו שיש לו 1251 חברים-זה מעוות את המילה חברים.

      זה בכאילו.

      אני רוצה 5 חברים של פעם.

      לא כאלה שיחמיאו על כל שטות וישלחו לי כוכבים.

      כאלה שאני יכל לפגוש פנים מול פנים ולדבר ולהקשיב ושישאר בינינו.

        16/8/08 12:50:

      צטט: oritb 2008-08-16 01:29:55

      צטט: פשוט אישה 2008-08-15 17:40:43


      שכחת קבוצה לא קטנה וחשובה שכותבת גם פה, אלו שגרים בחו"ל ומחפשים מקום פורקן בכתיבה בשפת האם שלהם :-) כמוני למשל, מחפשים אנשים "שמכירים" אותם או יותר נכון מהיכן הם הגיעו.

      לא כולם מחפשים תהילה בגרוש, למרות שעם הרוב די הסכמתי.

       

      אבל שכחת אותי.

      מזמינה אותך לבקר אצלי, אני אישה פשוטה, עם תוכן פשוט ועממי, מהחיים שלי אותנטי והכי כנה מהלב.

       

      שבת שלום ויום אהבה שמח רגוע

       

      דווקא לא נראה לי ששכחתי אותך. כי גם אני - את: זאת שגרה בחו"ל. אז נכון שנורא כיף לכתוב בעברית ולהתדיין עם בני אותה תרבות, אבל בעניין התשוקה לפרסום - כולנו חלק מהכפר הגלובלי. דין בודדים בנכר כדין בודדים בתל אביב.

      אולי הסיבה הראשונית להצטרפות לקהילה כזאת היא העברית, התרבות והבדידות, רק שבאיזה שהוא שלב, זה כבר הרבה יותר מזה...אז הרצון להכרה והערכה תופס תפקיד לא פחות מרכזי מהשאר.

       

       

      שכחת לציין לדעתך :) כי אצלי זה אחרת.

      אני כותבת לא בשביל לככב את עצמי, או להפוך לאיזו סלברטי נהפוכו, אני בוחרת לכתוב לפעמים כדי לפרוק,לחפש חיבוק.

      הערכה והכרה יש בי מעל ומעבר לעצמי, נשמע נרקסיסטי משהו אני יודעת:-) אבל אני מספיק אוהבת את עצמי, פה אני מחפשת יותר את החברותא, את ההקשבה לפעמים בנלווה לחיבוק, ולשתף.

      טוב לי בפינה שלי השקטה. בהחלט.

       

      חג אהבה שמח

        16/8/08 04:08:

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2008-08-16 02:19:07

      איני בטוח שדווקא סלבריטאות זה העניין.

      ייתכן שיש כמה סיבות, כמו בכל דבר.

       אני רציתי להתאמן בכתיבה.

      לכתוב קצר ולקבל משוב מיידי הוא עניין מלמד ומפתח מאין כמותו.

      הצורך לנסח כך שאנשים יבינו מה ברצונך לאמור הוא מיומנות לא פשוטה בכלל.

      היום יש כאן מספר מצומצם של אנשים שאני נוהג לקרוא את כתביהם, והם נוהגים להגיב אלי, וזהו עניין מספק ומספיק. אין לי צורך באלפי חברים ובהכרה גורפת.

      מספיקה הכרה מסוימת ופה ושם דיון אינטלגנטי, או קטע יפה או שיר או נתוח נחמד כמו שלך  :). 

      אשריך :-)

      אורית.

        16/8/08 04:07:

      צטט: 1noga 2008-08-16 01:21:01


      בהחלט פוסט המשך לפוסט הקודם שלך, החבריטואלים.

      ...בסופו של דבר האדם הוא יצור חברתי, ורוצה חברויות, רוצה הכרה בקיומו וכל דרך היוצרת

      מעגל חברתי, גם אם הוא וירטואלי, היא טובה.

      תודה לך על עוד רשומה מעוררת מחשבה.

       

      מסכימה לגבי היצר האנושי, אבל קצת בספק לגבי הקביעה: "וכל דרך היוצרת מעגל חברתי, גם אם הוא וירטואלי, היא טובה".

      ותודה לך :-)

      אורית.

       

      איני בטוח שדווקא סלבריטאות זה העניין.

      ייתכן שיש כמה סיבות, כמו בכל דבר.

       אני רציתי להתאמן בכתיבה.

      לכתוב קצר ולקבל משוב מיידי הוא עניין מלמד ומפתח מאין כמותו.

      הצורך לנסח כך שאנשים יבינו מה ברצונך לאמור הוא מיומנות לא פשוטה בכלל.

      היום יש כאן מספר מצומצם של אנשים שאני נוהג לקרוא את כתביהם, והם נוהגים להגיב אלי, וזהו עניין מספק

      ומספיק. אין לי צורך באלפי חברים ובהכרה גורפת.

      מספיקה הכרה מסוימת ופה ושם דיון אינטלגנטי, או קטע יפה או שיר או נתוח נחמד כמו שלך  :). 

        16/8/08 01:31:

      צטט: iditologia 2008-08-16 00:28:54


      אני רואה באינטרנט כלי הנותן תשובה לתקשורת המקצועית על כל מדיותיה - לתת פתחון פה לעם לתת את דברו.

      אם פעם יכולת רק לכתוב את דעתך / ביקורתך למאמר או כתבה של עיתונאי מקצועי - העורך הוא זה שהחליט אם יקראו אותה קבל עם ועדה או לא. האינטרנט בכלל והרשת החברתית בפרט נותנות לכל אחד אפשרות להביע ולהגיב לנעשה סביבנו.

      נכון להיום, בהתחשב במי שעומד מאחורי עיתוני הערב ניתן להבין שהאינטרסים הם צרים וסובייקטיביים, על כן אני לא קונה עיתונים כבר שנים כי אני סקפטית לגבי אמינותם - אלא שבכדי להבין "מה באמת קרה" בתחום מסויים - מספיק שאגגל ואבקר באתרים אחדים ואצליח להגיע לאובייקטיביות מירבית כשאני קוראת גם את התגובות למאמרים והכתבות.

      חולי במה, שואפי תהילה ופרסום בגרוש - יש כאן ושם רבים, אך גם במפגשים חברתיים תמיד יימָצאו אלה שמתמידים להיות במרכז ולא נותנים לאחרים פיתחון פה.

      לעיתים קרובות אני חושבת שהיתרון הגדול של האינטרנט הוא השקט של תקתוק המקלדת המונע ממך את ה"רעש האנושי", והתקשורת האמיתית היא מוחות מול מוחות המנטרלות כל גורם "מפריע" אחר.

      שבת שלום

       

      יפה תגובתך. אהבתי :-)

      תודה,

      אורית.

       

        16/8/08 01:29:

      צטט: פשוט אישה 2008-08-15 17:40:43


      שכחת קבוצה לא קטנה וחשובה שכותבת גם פה, אלו שגרים בחו"ל ומחפשים מקום פורקן בכתיבה בשפת האם שלהם :-) כמוני למשל, מחפשים אנשים "שמכירים" אותם או יותר נכון מהיכן הם הגיעו.

      לא כולם מחפשים תהילה בגרוש, למרות שעם הרוב די הסכמתי.

       

      אבל שכחת אותי.

      מזמינה אותך לבקר אצלי, אני אישה פשוטה, עם תוכן פשוט ועממי, מהחיים שלי אותנטי והכי כנה מהלב.

       

      שבת שלום ויום אהבה שמח רגוע

       

      דווקא לא נראה לי ששכחתי אותך. כי גם אני - את: זאת שגרה בחו"ל. אז נכון שנורא כיף לכתוב בעברית ולהתדיין עם בני אותה תרבות, אבל בעניין התשוקה לפרסום - כולנו חלק מהכפר הגלובלי. דין בודדים בנכר כדין בודדים בתל אביב.

      אולי הסיבה הראשונית להצטרפות לקהילה כזאת היא העברית, התרבות והבדידות, רק שבאיזה שהוא שלב, זה כבר הרבה יותר מזה...אז הרצון להכרה והערכה תופס תפקיד לא פחות מרכזי מהשאר.

        16/8/08 01:22:

      צטט: שמעון מאיר 2008-08-15 14:31:30

      שלום לאורית,

       

      ...לעניות דעתי, היית צריכה להרחיב יותר על ה"ביישנים", כי הם הרוב.

      הביישנים הם כנראה נושא לפוסט אחר...אני שקועה כרגע בסלבריטיז בגרוש... 

       

      ...בניגוד אלייך- אני לא מוטרד.

      מתי את מסיימת את הדוקטריט? שיתפרסם לתהילה וכל העולם יתן לך דוקטוראט.

      אמן סלע

      נהניתי.

      שבת שלום.

      גם לך :-) אורית.

        16/8/08 01:21:


      בהחלט פוסט המשך לפוסט הקודם שלך, החבריטואלים.

      סיבות נוספות לכתיבה בבלוגים בנוסף לקבלת תשומת לב מיידית, וחברות

      היא היכולת להציג גם תמונת של מי שאני רוצה להיות ולא בהכרח מי שאני.

      ריינגולד הפילוסוף הגדול של הקהילות הוירטואליות כבר כתב על זה בעבר,

      לדוגמא, נכים כשהם כותבים כאן מתקבלים כשווים כי אינם נבחנים בקנה המידה

      הביקורתי של החברה על צורתם החיצונית,

      מה שקובע הוא יכולת הכתיבה, יכולת היצירה ואין קשר להופעה, אלא אם רוצים

      להתקדם בהיכרות.

      בסופו של דבר האדם הוא יצור חברתי, ורוצה חברויות, רוצה הכרה בקיומו וכל דרך היוצרת

      מעגל חברתי, גם אם הוא וירטואלי, היא טובה.

      תודה לך על עוד רשומה מעוררת מחשבה.

       

       

       

       

        16/8/08 01:17:

      צטט: לי-את 2008-08-15 14:25:52


      אההה איזה קטע, יצא לך פוסט מכלום..

      שווה!

       

      תמים

        16/8/08 01:15:

      צטט: נ ג ה 2008-08-15 14:14:33


       .. מה שמעניין הוא שהרשת דוקא מייצאת אצל חלקים מאתינו תחושת אינסופפ מטרידה, קטנות, הצפה, אפסות... אתה נהיה לרגע במרכז ומגלה שיש מרכז אחר בגלל שלא ראית עד היום.

       

      יש כמה אספקטים נוספים ( שלא מדברים עליהם שש)

       

      * בדידות איומה של המשתמש ותחושה שאף אחד לא מקשיב לו והנה כאן... עולם ומלואו

      * חיפוש אחר ריגושים נקי לגמרי.. מוסווה היטב בשיווק עצמי מקצועי

       

      היי נגה,

      אני חושבת שהאבחנה שלך לגבי האספקטים הנוספים נכונה וחדה, ולא פחות מטרידה (או לפחות שווה מחשבה מעמיקה...)

      והפוסט הזה, הוא רק חלק אחד קטן מהפאזל...

       

        16/8/08 01:04:

      צטט: -תמר- 2008-08-15 12:56:30


      לאנשים יש צורך פסיכולוגי בהכרה, בהערכה.

      ברשת הם יכולים לקבל אותה במינון שבעולם החיצון, אולי לא.

      לאנשים שונים יש צורך בכמויות שונות של ההכרה הזאת,

      לכן יש כלמיני סוגים של צרכני רשתות חברתיות.

      יש מכורים ואובססיביים יותר, ויש פחות.

       

      יופי של פוסט!

       

      מסכימה.

      ואם אני לא מרוצה מכך? האם באמת אפשר לשנות? אני מניחה שאוכל להגביל את עצמי בזמן הקפה שלי, אבל מעבר להגבלות הטכניות, אני תוהה האם מינון הכמיהה להכרה והערכה באמת ישתנה (ואולי זה קצת כמו לשאול, האם בני אדם משתנים...שגם על זה הדעות חלוקות...)

       

      ותודה!

      אורית.

        16/8/08 00:56:

      צטט: daniela orvin 2008-08-15 12:56:27

       

      ...אני למשל פעילה ברשתו חברתיות כבר הרבה שנים ( זה התחיל מפליקר- רשת חברתית לצלמים וחובבי צילום) אבל אני תמיד משתדלת שגם יצא לי מזה משהו.מהפליקר יצא לי תערוכה בברלין. דרך הדה מרקר מכרתי עבודות שלי..כך שאני מחפשת בעצם לעשות עסקים ולקדם את עצמי. זו הזדמנות נהדר וחשיפה מצויינת בעיני. פחות חשוב לי להיות" מוכרת" ואהודה ברשת החברתית יותר חשוב לי לקדם את עצמי עסקית ( וזה קורה רבותיי אם רק מאוד רוצים) לכן למשל אני לא מתחברת בכלל לפייסבוק הרשת החברתי המובילה כיום כי אין לה שום פוטנציאל עסקי ממשי ...

       

      אז אצלך יש תמריץ נוסף - שהוא אחד התמריצים היותר ותיקים (והגיוניים) שיכולים להסביר את פעילותך באתר: פרנסה. במובן כזה או אחר זה גם מה שמסביר את המוטיב של סלבריטאי עידן הטלויזיה.

      סחתיין על התערוכה. האמת שזה ממש מרשים, כי יש לי רושם שרוב אלו שהתחילו בקפה במטרה לקדם עסקים, הבינו שבמובן הזה, זה לא שוה את ההשקעה. אם המשיכו את פעילותם, זה לרוב בשל ממד התהילה... 

      ותודה על התגובה :-)

      אורית.

        16/8/08 00:49:

      צטט: אחד-העם 2008-08-15 12:17:23

       נהניתי לקרוא. מעורר מחשבה.

       

      לעניות דעתי המרודה יש עוד גורמים חשובים השותפים למכלול המניעים המביאים אדם מן הישוב לריטואליה הזו, שאינם סלבריטואליים אלא חברתיים-טבעיים במהותם. ההמון הסואן מזהה ערוץ נוסף להתקשרויות חברתיות. מרחב המושגים בו הייתי מודד את התנהגותם של האנשים אינו דווקא בעולם הפירסום, השיווק העצמי והמיתוג, אלא ה ס ו צ י ו ל ו ג י.  תחשבי על פאב עמוס אנשים בערב. חלק עומדים לבד, שעונים על הקיר, כאילו מישהו דחק אותם לשם, מוגנים על ידי משקה הצמוד לחזם; אלה הם הביישנים. חלק זקוקים לחברים; וחלק אחר מסתובבים בחלל, עושים בו כרצונם, ו'מפרסמים' את עצמם.

       

      זה ענין חברתי מאד. האינטרנט הוא עוד מרחב מחיה בגלובוס, זה הכל. 

       

      הרעיון יפה ואהבתי את האנלוגיה לפאב.

      הממד הסוציולוגי הוא בעיני המטריה שאמורה להסביר בסופו של דבר את כל שלל ההתנהגויות החברתיות ברשת. משל הסלבריטיז אכן רלוונטי רק לחלק מהתופעה ומתייחס לרצון ליחס, הכרה, פרסום (וכח, לא?). לגבי סוגיות כמו בדידות, מציאת בני זוג והרגשת שייכות - אולי מוטיב הפאב הולם אותם טוב יותר.

      תודה :-)

      אורית.

        16/8/08 00:28:


      אני רואה באינטרנט כלי הנותן תשובה לתקשורת המקצועית על כל מדיותיה - לתת פתחון פה לעם לתת את דברו.

      אם פעם יכולת רק לכתוב את דעתך / ביקורתך למאמר או כתבה של עיתונאי מקצועי - העורך הוא זה שהחליט אם יקראו אותה קבל עם ועדה או לא. האינטרנט בכלל והרשת החברתית בפרט נותנות לכל אחד אפשרות להביע ולהגיב לנעשה סביבנו.

      נכון להיום, בהתחשב במי שעומד מאחורי עיתוני הערב ניתן להבין שהאינטרסים הם צרים וסובייקטיביים, על כן אני לא קונה עיתונים כבר שנים כי אני סקפטית לגבי אמינותם - אלא שבכדי להבין "מה באמת קרה" בתחום מסויים - מספיק שאגגל ואבקר באתרים אחדים ואצליח להגיע לאובייקטיביות מירבית כשאני קוראת גם את התגובות למאמרים והכתבות.

      חולי במה, שואפי תהילה ופרסום בגרוש - יש כאן ושם רבים, אך גם במפגשים חברתיים תמיד יימָצאו אלה שמתמידים להיות במרכז ולא נותנים לאחרים פיתחון פה.

      לעיתים קרובות אני חושבת שהיתרון הגדול של האינטרנט הוא השקט של תקתוק המקלדת המונע ממך את ה"רעש האנושי", והתקשורת האמיתית היא מוחות מול מוחות המנטרלות כל גורם "מפריע" אחר.

      שבת שלום

        16/8/08 00:16:

      שמת לב כמה מדברים כאן על התמכרות וגמילה?

      התופעה קיימת, אמנם, גם החיים הלא וירטואלים, אבל ככה? 

      כמה פעמים שמעת מאנשים חיים וידוי ישיר כמו "אני מכור, אני לא מצליח להיגמל"?

      ואולי ברשתות החברתיות זו לא תעודת ענייות, אלא ההיפך? 

       

      ביני לבין עצמי לא גיבשתי דעה לגבי שאלה זו, אבל אני יכול לאמר בודאות שהגעתי לכאן תוך נסיון לגמילה מפורום אחר, שלא נחשב לרשת חברתית, אמנם, אבל יש בו רוב האלמנטים הממכרים (אולי שווה לבדוק מהם אותם אלמנטים ממכרים) ולצערי תחליף הסם התברר כממכר עוד יותר.

       

      בהשאלה, נראה לי שעברתי להזריק...

      האם זה אומר משהו לגבי הסוף???

      איזה פחד!!! ועוד לחשוב שהפכתי להיות חיית מעבדה אצל איזו חוקרת.... (סתאאאאאאאאאאאאאאאאאם) 

       

        15/8/08 19:01:


      אחלה פוסט. חדשה בקפה, משוטטת, מנסה, בודקת, מתבוננת, תוהה,מגיבה,מתמכרת...... וממש שמה לב שיש המון אנשים שממש צריכים הקשבה ותשומת לב.......ופה זה "נגיש".......(לא באמת לפי מהירות הדרדרות התגובות למלחמת אגו ורגשות)

      יש במה להגיגים, חשיבה, אינטראקציה, כמו בחיים אבל יותר קל ורחב.....

      לפי שיטת הnlp לבניית יחסי קרבה אינטימיים צריך מעט ולאט, בסתירה מוחלטת למה שקורה פה.....מהיר-והרבה.

      לא ממש מוצא חן בעיניי כמות הזמן שאני מקדישה לזה, אנסה עוד מעט.......וגמילה.

      ועוד משהו......אחלה אתר הכרויות, לפחות פה יש עוד כמה פאראמטרים אם יש חיבור או לא.......

        15/8/08 18:43:


      כמה נכון מה שכתבת...

      התחלתי כאן, כי נהנית לכתוב ונראה לי כיף לכתוב בלוג משלי אך עד מהרה התמכרתי כפי שכתבת...

      ידוע שלקפה מתמכרים מהר מאד...

        15/8/08 17:40:


      שכחת קבוצה לא קטנה וחשובה שכותבת גם פה, אלו שגרים בחו"ל ומחפשים מקום פורקן בכתיבה בשפת האם שלהם :-) כמוני למשל, מחפשים אנשים "שמכירים" אותם או יותר נכון מהיכן הם הגיעו.

      לא כולם מחפשים תהילה בגרוש, למרות שעם הרוב די הסכמתי.

       

      אבל שכחת אותי.

      מזמינה אותך לבקר אצלי, אני אישה פשוטה, עם תוכן פשוט ועממי, מהחיים שלי אותנטי והכי כנה מהלב.

       

      שבת שלום ויום אהבה שמח רגוע


      מניחה שלא היינו כותבים אם לא היינו רוצים פידבק ושמישהו יתעניין וביום טוב אפילו יחשוב שיש בנו שמץ אינטיליגנציה

       

      אהבתי ת'סלבריטואל.

        15/8/08 14:31:

      שלום לאורית,

      (אם היית כותבת בפונט-3 אולי היית מביאה גאולה לעולם).

      לעניות דעתי, היית צריכה להרחיב יותר על ה"ביישנים", כי הם הרוב.

      פעם היה ערוץ1, ומזרחן בשם אהוד יערי אחד, ושתינו את דבריו בצמא. ויש כבוד.

      היום, אני נהנה לקרוא כאן בקפה מאמר (ומאמר לא פחות יפה מפוסט, ולפוסט האנגלי יש כלכך הרבה פרושים) על גרוזיה, של ישראלי, שעלה לארץ מברית המועצות לשעבר, שגם מבין את שפת הערוצים שם ולא רק CNN.

      סיבה ומסובב

      אבל אז אני חוזר לאהוד יערי, ושואל מה גרם לו ללכת לטלוויזיה, ושוב חוזר לפרסום ולתהילה המרכזיים במאמר שלך.

       

      הביישנים: אוהבי קריאה, חברתיים שרוצים לחלוק חוויות, מרחיבי אופקים (יש לי כאן הרבה מורים, ומכל מלמדי אשכיל), ומיזוגים- לא שלא ידעתי, אבל כאן רואים זאת היטב- על כל גבר פנוי יש שבע נשים פנויות (איך?), [בעניין הזה את אשה מאוד  "עשירה", כפי שאת מעידה על עצמך (חמש+דגים), ולכן אולי התמקדת בפרסום ובתהילה]. ויש עוד עסקי- בורסה בורסה בורסה ועוד פעם בורסה......................

       

      הקפה עושה כאן מעשה גוגלאי ++(פלוס פלוס) : מיון לפי נושאים, לפי אנשים (משכילים, ופחות, אוטודידאקטים, תפוצות, צבעים, ריחות.....), כיף לקרוא.

      בניגוד אלייך- אני לא מוטרד.

      מתי את מסיימת את הדוקטריט? שיתפרסם לתהילה וכל העולם יתן לך דוקטוראט.

      נהניתי.

      שבת שלום.

       

       

       

       

        15/8/08 14:25:


      אההה איזה קטע, יצא לך פוסט מכלום..

      שווה!

        15/8/08 14:14:


      מעניין .. לקחת את ה"התמכרות לרשת" למקום של להיות במרכז "סלב" .. מה שמעניין הוא שהרשת דוקא מייצאת אצל חלקים מאתינו תחושת אינסופפ מטרידה, קטנות, הצפה, אפסות... אתה נהיה לרגע במרכז ומגלה שיש מרכז אחר בגלל שלא ראית עד היום.

       

      יש כמה אספקטים נוספים ( שלא מדברים עליהם שש)

       

      * בדידות איומה של המשתמש ותחושה שאף אחד לא מקשיב לו והנה כאן... עולם ומלואו

      * חיפוש אחר ריגושים נקי לגמרי.. מוסווה היטב בשיווק עצמי מקצועי

       

      הא והרשת עצמה, המדיה ... שמוכרת לך את ענין ה"מקובלות " החברתית... רק כדי שתוכלי להביט שניה באיזה פרסומת קופצת.

       

       

      הבוטום ליין... התמכרות קשה.... צריך לדעת לנהל גם את זה. ואני חשבתי שהפסקתי לעשן ולבלוס שוקולד ...: )

       

        15/8/08 12:56:


      לאנשים יש צורך פסיכולוגי בהכרה, בהערכה.

      ברשת הם יכולים לקבל אותה במינון שבעולם החיצון, אולי לא.

      לאנשים שונים יש צורך בכמויות שונות של ההכרה הזאת,

      לכן יש כלמיני סוגים של צרכני רשתות חברתיות.

      יש מכורים ואובססיביים יותר, ויש פחות.

       

      יופי של פוסט!

        15/8/08 12:56:

      פוסט מעניין. לא מזמן כתבתי פוסט על תוכניות ראליטי ועל כך שגיבורי התרבות החדשים שלנו " הכוכבים" החדשים הם בעצם דמויות שעשויות להיות " השכן מהבית ממול" כאן את בעצם משלימה ומוסיפה על הטענה שלי שגם האינטרנט ממציא לנו כוכבים וכמו שאת מגדירה את זה " סלבריטי" שקורצו מאותו החומר.

      אני למשל פעילה ברשתו חברתיות כבר הרבה שנים ( זה התחיל מפליקר- רשת חברתית לצלמים וחובבי צילום) אבל אני תמיד משתדלת שגם יצא לי מזה משהו.מהפליקר יצא לי תערוכה בברלין. דרך הדה מרקר מכרתי עבודות שלי..כך שאני מחפשת בעצם לעשות עסקים ולקדם את עצמי. זו הזדמנות נהדר וחשיפה מצויינת בעיני. פחות חשוב לי להיות" מוכרת" ואהודה ברשת החברתית יותר חשוב לי לקדם את עצמי עסקית ( וזה קורה רבותיי אם רק מאוד רוצים) לכן למשל אני לא מתחברת בכלל לפייסבוק הרשת החברתי המובילה כיום כי אין לה שום פוטנציאל עסקי ממשי.

      לפי דעתי הרשתות החברתיו מסוג הדה מרקר מאפשרת לאנשים שלא היית יורקת לכיוון שלהם להפוך לסלברטאי על ( בגרוש כמובן). מה שיכול להיו מאוד עצוב. במיוחד אם אותם אנשים לא ממש יודעים לשים גבול או יודעים להפריד בין " מציאות" לוירטואלי ..

        15/8/08 12:17:

       נהניתי לקרוא. מעורר מחשבה.

       

      לעניות דעתי המרודה יש עוד גורמים חשובים השותפים למכלול המניעים המביאים אדם מן הישוב לריטואליה הזו, שאינם סלבריטואליים אלא חברתיים-טבעיים במהותם. ההמון הסואן מזהה ערוץ נוסף להתקשרויות חברתיות. מרחב המושגים בו הייתי מודד את התנהגותם של האנשים אינו דווקא בעולם הפירסום, השיווק העצמי והמיתוג, אלא ה ס ו צ י ו ל ו ג י.  תחשבי על פאב עמוס אנשים בערב. חלק עומדים לבד, שעונים על הקיר, כאילו מישהו דחק אותם לשם, מוגנים על ידי משקה הצמוד לחזם; אלה הם הביישנים. חלק זקוקים לחברים; וחלק אחר מסתובבים בחלל, עושים בו כרצונם, ו'מפרסמים' את עצמם.

       

      זה ענין חברתי מאד. האינטרנט הוא עוד מרחב מחיה בגלובוס, זה הכל. 

      צטט: oritb 2008-08-15 10:37:07

      צטט: פוסט-ערס 2008-08-15 10:16:14

      אצלנו בשכונות המצוקה קוראים להם גיבורי מקלדת

       

      אהבתי :-)

       

       

      חכם ונכון

        15/8/08 10:39:

      צטט: משתאה 2008-08-15 10:25:57

      ...אני מודה שקריאת הפוסט הזה שלך הותירה אותי תוהה, שלא לאמר משתאה... אם לפני-כן לא ידעתי מי נגד מי בקפה, כעת אני שואל את עצמי לאיזו מהקטגוריות שהזכרת אני "שייך"?

       ואני מה-זה מעדיף שלא לדעת...

       

      היי משתאה,

      תודה על התגובה :-)

      תיזהר, למיטב אבחנתי אתה בשלב המעבר - בדרך לסלבריטי בגרוש...

        15/8/08 10:37:

      צטט: פוסט-ערס 2008-08-15 10:16:14

      אצלנו בשכונות המצוקה קוראים להם גיבורי מקלדת

       

      אהבתי :-)

       

        15/8/08 10:25:

      נכון...ועוד:

      הסלבס הכי נהנים כשסלב אחר הופך להיות גרופי שלהם. כי בינינו, גרופיס יש לרוב, אבל סלבס-גרופיס - זו כבר ליגה אחרת.

      להתחכך בהם זה הכי כוכבי. כמעט שמימי...

       

      והמדיה הזאת מאפשרת לנו "לעלות" לליגה הזאת בקלות יחסית. ככב אותי ואככב אותך. היה חבר שלי ואני אהיה חברה שלך; יש פה משתתפים שיש להם למעלה מאלף חברים!!! שלושת אלפים כוכבים!!!

       

      האמנם עלינו ליגה?

       

       

      וחומר נוסף למחשבה: קראת מאמר בעיתון או לחלופין - ספר טוב.

       

      האם עלה בדעתך להתקשר למחבר/ת? לתת לו/ה ציונים, להתחלק עמו/ה ברגשותייך? במחשבותייך ?

       

       

      אני מודה שקריאת הפוסט הזה שלך הותירה אותי תוהה, שלא לאמר משתאה... אם לפני-כן לא ידעתי מי נגד מי בקפה, כעת אני שואל את עצמי לאיזו מהקטגוריות שהזכרת אני "שייך"?

       

       ואני מה-זה מעדיף שלא לדעת...

        15/8/08 10:16:

      אצלנו בשכונות המצוקה קוראים להם גיבורי מקלדת

       

        15/8/08 09:31:

      צטט: that's me 2008-08-15 08:37:10


      יופי של פוסט מעניין אורית. תודה

      השאלה באמת מה זה עושה לצרכים הנרקסיסטיים של כולנו ?

      האם זה מעודד אתם לגדול או שזה נותן להם ביטוי מסוים ודי ?

       

       

      שאלות מצויינות שאלת.

      גם וגם - נחשב כתשובה הולמת?

      ובכל מקרה - שוות דיון מעמיק...

        15/8/08 09:30:

      צטט: ענת** 2008-08-15 08:27:19


      הרגשות שלי בעניין מעורבים ורבים האחד עם השני ללא הפוגה.

      המצד אחד אני מתעבת את עניין הרשתות החברתיות ואת האתר הזה במיוחד, מצד שני- לא מצליחה להדיר רגלי מכאן באופן מוחלט וסופי.

      תמיד הייתי אינדיבידואליסטית שאינה מתערבבת יתר על המידה, בעלת דעות ואמירות בלתי מתפשרות וממש לא איכפת לי מה חושבים עלי. אך מנגד- כאשר אני מעלה פוסט-חשוב לי שיגיבו והכי חשוב- חשוב שיחשבו שהוא טוב.

      פרדוקס? פיצול אישיות וירטואלי? אין לי ספק שמשהו במדיה הזו עושה  משהו לא טוב לאישיות האמיתית שלי.

      ניסיתי לא פעם לעזוב, אפילו מחקתי את כל הבלוג שלי, אבל כאשר קיבלתי מדי פעם פניות- תחזרי- נהנתי להיגרר לכאן כאילו בעל כורחי, ועכשיו כאשר אני שוב כאן- אני בזה לעצמי על הכניעה וההשתעבדות החוזרת לעניין.

      חשבתי על זה לא מעט ומסתבר שיש שתי ענת- האחת אני האמיתית שהחיים שלה מתנהלים בדיוק כפי שהיא רוצה וענת השניה- זו שנכנעת למסך.

      _________________________________________________________________________________

      אבל אני משוכנעת שעוד יבוא היום והפרידה אכן תהייה סופית....

       

      תשובה יפה וכנה.

      כאחת ממאמיני האינטרנט, אני עדיין מחכה לטוויסט: ליום שבו נלמד לשלוט במדיום ולווסת את ההתנהגות שלנו...

        15/8/08 08:37:


      יופי של פוסט מעניין אורית. תודה

      השאלה באמת מה זה עושה לצרכים הנרקסיסטיים של כולנו ?

      האם זה מעודד אתם לגדול או שזה נותן להם ביטוי מסוים ודי ?

       

        15/8/08 08:27:


      הרגשות שלי בעניין מעורבים ורבים האחד עם השני ללא הפוגה.

      המצד אחד אני מתעבת את עניין הרשתות החברתיות ואת האתר הזה במיוחד, מצד שני- לא מצליחה להדיר רגלי מכאן באופן מוחלט וסופי.

      תמיד הייתי אינדיבידואליסטית שאינה מתערבבת יתר על המידה, בעלת דעות ואמירות בלתי מתפשרות וממש לא איכפת לי מה חושבים עלי. אך מנגד- כאשר אני מעלה פוסט-חשוב לי שיגיבו והכי חשוב- חשוב שיחשבו שהוא טוב.

      פרדוקס? פיצול אישיות וירטואלי? אין לי ספק שמשהו במדיה הזו עושה  משהו לא טוב לאישיות האמיתית שלי.

      ניסיתי לא פעם לעזוב, אפילו מחקתי את כל הבלוג שלי, אבל כאשר קיבלתי מדי פעם פניות- תחזרי- נהנתי להיגרר לכאן כאילו בעל כורחי, ועכשיו כאשר אני שוב כאן- אני בזה לעצמי על הכניעה וההשתעבדות החוזרת לעניין.

      חשבתי על זה לא מעט ומסתבר שיש שתי ענת- האחת אני האמיתית שהחיים שלה מתנהלים בדיוק כפי שהיא רוצה וענת השניה- זו שנכנעת למסך.

      _________________________________________________________________________________

      אבל אני משוכנעת שעוד יבוא היום והפרידה אכן תהייה סופית....

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות