אהבה מילה אחת המכילה עולם ומלואו,מקור רב השראה לסופרים פילוסופים משוררים,  פסיכולוגים,  ולכל אדם באשר הוא נותן דעתו לעניין.לפעמים מוסיפים למילת האהבה תוספת הדגשה ואומרים, אהבת אמת. ואז מתעוררת שאלת ההבחנה בין סתם מילת אהבה לבין אהבת אמת.לעצם העניין  לא נראה שיש לכך משמעות, אלא זו הבחנה מקרית,בין מילת אהבה ריקנית חלולה היוצאת בהבל פה, לבין אהבה העוטפת גוף ונפש. האהבה כשלעצמה, אם היא קיימת אז עצם קיומה היא האמת שבה, ואינה טעונה אישור וגם לא ציון של יום, ואם אינה קיימת אז חדלה מלהיות אהבה. ניתן לומר, שאהבה היא מצב מסויים, בו הלב הנפש המחשבה כולה קשורה לדמות אותה אוהבים. ובמצב זה יש  שפע רב של רצון  לתת ולהעניק. יש קורת רוח והנאה רבה מעצם גילויי ההבנה ומעצם ההיענות למה שעושה טוב לדמות האהובה. גדולים וטובים ניסו ועוד ינסו לאתר את מהותה של האהבה, מה טיבה ומה עניינה, ומה הכח האדיר המזרים חיים שבה? ומצד שני גם החידלון והיגון הבא ומגיע בכביונה וחידלונה.  כיצד היא מופיעה ומתנוצצת, ולופתת לבבות ונפשות, וכיצד גם היא סודקת שוברת ואף מרסקת, לבבות ונפשות. לא יהיה מופרז לומר,שכמספר העוסקים והשואלים בעניין, כן מספר התשובות וההסברים. ניתן לסכם ולומר  כי  לא ניתן לקבוע  גדרים וכללים לטיבה של האהבה, היא באה ומופיעה זורחת ומאירה כאותה שמש השולחת קרניה גם מבלי שנקרא ונקווה אליה.נתיבות צעדיה  עלומים וכמוסים,לא נדע כיצד היא באה וכיצד היא שופעת ולא נדע מה מידת אורך  עמידותה ותאריך תפוקתה ותפוגתה. ובזאת ניתן להסכים עם המשורר ביאליק: אומרים אהבה יש בעולם מה זאת אהבה? ונראה שנקודת התמיהה מוסבת לגבי גדריה ונתיבותיה העלומים אשר אינם ניתנים לבחינה כדבר הניתן תחת עדשת המיקרסקופ