הייתה לי שמירה בין 02:00 ל – 06:00 בתצפית.

עמדה לאסירי ציון.

מטבעה כתצפית ממוקמת העמדה גבוה, וקור מקפיא עצמות שורר. אבל מה שבאמת שובר – זה השעמום. שעמום טיכו.

אני יודע שזה יישמע הזוי ובדוי, ואולי זו השעה והשעמום, אבל מה שראיתי היה מאוד מציאותי.

ראיתי גמד.

לא מהאגדות ולא מההצגות, סתם גמד מכוער עם שומה ענקית על האף וגיבנת כמו הר חברון על הגב.

והגמד, כמה מכוער ככה חברתי. איך שראה אותי הציע לי פיסטוק ובוטנים ושיבאס ואמר לי – "רואה את הפיסטין ממול? אני ואמיל גרינצוויג ישבנו שם. זה היה באפריל 78 כשהוא עוד היה חירותניק, לפני שש"ץ דרדר אותו לסמים". אתה ואמיל גרינצוויג, שאלתי.

-          אני ואמיל ושלגיה.

-          שלגיה?

-          כן, היא בכלל נפלה.

-          אבל.. היא לא מהאגדות..?

-          מהאגדות? שאל הגמד החביב בלעג. ולמה אתה חושב שקוראים לה שלגיה?

הוא הרכין ראש בתוגה, ואמר: "עד שבפברואר 80 מצאנו אותה ואת פוקהנטס בדירת סטודיו בפנקס במצב ריקבון מתקדם.

-          פוקהנטס..? שאלתי. רגע רגע, איזה גמד אתה?

-          מכיר את התמונה המפורסמת של דיסני? שלגיה ושבעת הגמדים? אני השלישי משמאל.

-          אתה? משלגיה ושבעת הגמדים?

-          אני הרביעי, ענה הגמד. 200 שנה של מסיבות, ועכשיו כלום.

הוא לקח שלוק מהשיבאס ונאנח.

החלטתי לקחת אותו ברצינות. הוא כל כך מציאותי. גמד, זקן אמיתי, נעליים משונות, אבנט, קול של בנאדם על הליום. גמד מהספרים.

-     אז אתה סנדביץ'?

-          אהה. שלושה לפני ושלושה אחרי. כולם במזרח בגואה עכשיו.

-          ולמה אתה פה?

-          חלאס, נמאס. כמה אפשר? חצי שנה במסיבות במזרח, חצי שנה פורנו בארצות הברית. אני כבר בן 200, לא ילד.

-          עוד כמה שנים יש לך לחיות? ז'תומרת.. התכוונתי לשאול מה... תוחלת החיים של גמד?

-          לא יודע. אף אחד אצלנו עוד לא מת. פה ושם יש תופעות שקשורות לגיל העמידה.

-          כמו?

-          לאחי הבכור התחילו טחורים.

-          אהה.

-          אבל אז גילינו שהיש לו פטיש לתימניות מראש העין, שכל היום מאכילות אותו חילבה.

-          אז מה אתה עושה כאן?

הגמד הסתובב, לקח מקל, וצייר את מפת ארץ ישראל.

-          אני משתתף בהפגנות נגד הגדר בבילעין.

-          למה? אתה גמד פלסטינאי?

-          לא, פשוט חסמו לי את הדרך לגראס הכי טוב במזרח התיכון.

-          לא אמרת שנמאס לך?

-          נמאס נמאס, אבל אמרתי שאני רוצה להפסיק? אני גמד, לא נזיר.

הוא דיבר על כמה רע לו, וכמה הוא מתוסכל. בין לבין הוא פנה לכיוון מסוים, והלך.

השעה שש בבוקר, ושלג התחיל לרדת. שבי בא להחליף אותי בשמירה.

ירדתי מותש, היישר למאהל. המיטה שלי, היתה מסודרת ומוצעת.

התיק שלי על המיטה היה פתוח, וסקירה קצרה הראתה שגם הארנק שלי פתוח, והשטר של המאה כבר לא שם.

ליד התיק, הושאר פתק קטן:

'הייתי צריך קשית,

נ.ב. אתה לא צריך לבטל את כרטיס האשראי, אני רק מפורר איתו גושים'.