אולי לחלק מהקוראות והקוראים זה ישמע משונה, אולם מרבית חיי הבוגרים ואולי כל חיי הבוגרים, אני חי עם התחושה שנשים הן עליונות על גברים, כמעט בכל מובן. החלפתי כמה הודעות עם פמיניסטית כאן באתר ומתברר שאפילו היא לא חשבה כמוני שנשים הן עליונות על גברים.

מתי התחלתי לחוש ככה?

אני חושב שזה היה פחות או יותר בתחילת השירות הצבאי שלי. את השירות הצבאי שלי עשיתי בבסיס חיל האויר בחצרים, מיד כשהגעתי לשם, שמתי לב ליחס השונה אותו מקבלות החיילות.

נתחיל בכך שהיה להן חדר אוכל מיוחד משלהן שהיה מרוהט בצורה יפה ועדינה יותר מחדר האוכל של הבנים.

לאחר מכן, בתורנויות, בנים מקבלים יחס מתחת לכל ביקורת, כמות התורנויות היא מוגזמת לכל הדעות ונוצר רושם שהעבודה הרגילה בתפקיד שלי היא רק הפסקה בין התורנויות.

חיילות לעומת זאת קבלו הרבה פחות תורנויות ואם תורנות שלי הייתה שבוע שלם, שלהן הייתה רק שלושה עד ארבעה ימים.

מעבר לזה, בשעות הערב, לאחר תום יום העבודה, חיילות היו רשאיות ללכת בבגדים אזרחיים בתחומי הבסיס, חיילים מתחת לדרגת סמל, לא היו רשאים.

כיצד הייתי אמור לחוש, אם לא תחושה של השפלה ושל אזרח מדרגה שנייה?

מעבר לזה, הצורך שלי בזוגיות גרם לי כל הזמן לצורך להראות יפה ומושך בעיני הנשים ולצפות לאישור שלהן שהן מוכנות להיות בקשר איתי. כך זה פחות או יותר עד היום.

מעבר לזה, עוד לפני הצבא, שמתי לב שהתהנגותן של הנשים בדרך כלל עדינה יותר ונעימה יותר. כך התחלתי לחוש שנשים הן עליונות עלי.

מאחר שנשים הן עליונות, אני בעצם נחות.

הוסיפו לכך את העובדה שמעולם לא חשתי אהבה (עוד מילדותי).

כך נוצר מצב בו אני מעריץ נשים ונופל כעבד לרגליהן.

הרבה פעמים חשבתי שחבל שלא נולדתי אישה.

תמיד קנאתי ביופין של הנשים. גוף האשה הוא פשוט יפה בהרבה מגוף הגבר.

מצד שני, אני ממש לא נמשך לגברים ואפילו סולד מגברים, כך שאם הייתי אשה, מה היו נטיותי המיניות? לא יודע.