אני יכול היום ליצור קשר עם מישהו, מבלי לתקשר איתו. אני יכול לומר לו משהו מבלי לדבר איתו. ואני יכול להבטיח, וירטואלית, שהמסר שלי יגיע אליו, לא משנה עד כמה תיבת הדואר שלו עמוסה. ברוכים הבאים לעולם של משהו שאני קורא לו egommunication.

Egommunication היא צורה של התקשרות אשר דרכה ניתן לחלוק הודעה או פיסת תוכן עם מישהו על סמך הרגלי החיפוש שלו אחר איזכורים של שמו ותכניו ברשת. במילים אחרות, לסמוך על האגו שלו כערוץ שדרכו המסר שלך יעבור. זוהי צורת התקשרות מרומזת.  אתה מנצל למעשה את העובדה שכמעט כל אחד היום במדיה החברתית עושה על עצמו גוגל באופן קבוע.

הנה כמה דוגמאות למה שהייתי קורא Egommunication:

1. לתייג מישהו בתמונה, note או כל פיסת תוכן אחרת בפייסבוק, כדי שהוא יבוא לבדוק במה מדובר.
2. להזכיר את שמו של מישהו בפוסט שכתבת ולסמוך על כך שהוא אכן יכנס לגוגל אלרט שלו בשביל לראות מה קורה.
3. להזכיר את שמו של מישהו או משהו בטוויטר, על מנת להגיע לבן אדם שעושה חיפוש על אותו מושג.

הדבר הכי נחמד באגומיוניקשיין הוא שככל שהאדם שאתה מנסה להגיע אליו פופולארי יותר, כך גם, סביר להניח, צורת ההתקשרות הזאת תעבוד איתו טוב יותר, כי בדרך כלל אלו הם האנשים עם האגו הכי גדול (במובן החיובי). זוהי צורת ההתקשרות היחידה שאני יכול לחשוב עליה, שבה קלות הקשר היא פורפרציונלית לפופולאריות של הבן אדם אשר איתו אתה מנסה ליצור קשר. חושב שגיא קוואסאקי הוא בלתי ניתן להשגה? העלה טוויט שמזכיר את שמו ותראה מה קורה. רוצה לתפוס את תשומת ליבו של רוברט סקובל? תזכיר את שמו בפוסט שכתבת וקשר ממנו לבלוג שלו.

כמובן שזו לא תחלופה לקשר ישיר ואתה עדיין יכול לשלוח אימייל. יחד עם זאת, הווליום של הדואר האלקטורני עולה אצל כולנו, ולכן בהרבה מקרים יהיה הרבה יותר אפקטיבי לפעול בצורה כזאת.

תורגם מאנגלית