כותרות TheMarker >
    ';

    רוני פרישוף, שיחת נפש

    ארכיון

    חרדת נטישה אצל תינוקות

    11 תגובות   יום שישי , 15/8/08, 22:19


     

    מהי חרדת נטישה? מתי ולמה היא מתפתחת? מה זה אומר? מה לעזאזל עושים??

     

    על כך ועוד בסקירה הבאה:

     

    כמעט אצל כל הפעוטות מתפתחת חרדת נטישה בערך בגיל 8 עד 10 חודשים, ומגיעה לשיא בסביבות גיל שנה. חרדת הנטישה מתבטאת בדרך כלל בשינוי קיצוני במצב הרוח ובהתנהגות של התינוק בעת הפרידה מן ההורה: בכי רב, התקפי זעם, היצמדות גופנית וכיוב'. תיתכן חרדת נטישה שתתבטא דוקא במהופך, דרך אדישות מוגזמת, או בדרך מרומזת, כמו קשיי אכילה, שינה וכיוב'. חרדת הנטישה מופיעה בד"כ בד בבד עם הופעת חרדת הזרים.

     

     

    ''

     

     

     

    למרות שהביטוי שלה קשה ולא נעים לילד ולהוריו, חשוב לזכור שחרדת הנטישה מבטאת שלב חשוב בהתפתחות הרגשית והשכלית של התינוק. ברמה הרגשית, חרדת הנטישה היא עדות להתפתחות קשר עמוק של התינוק לדמויות שמטפלות בו – במיוחד לאימו, להתפתחות צורך בריא בקשרים אנושיים אינטימיים, ולהעדפת סביבה אנושית אמינה ומוכרת.

     

    בחודשים הראשונים של החיים אין גבול מובחן בין ה"עצמי" והסביבה, והטיפול הפיזי והרגשי בתינוק נחווה על ידיו כמובן מאליו וכהמשכיות של עצמו. חרדת הנטישה מצביעה על כך שהתינוק מתחיל להכיר בגבולותיו ובכך שהוא לא לבד בעולם. בשלב זה, הוא הפנים את דמות אימו אשר נהיית חשובה ויקרה לו, והוא מתחיל להיות ער לכך שהיא מספקת את צרכיו הפיזיים והנפשיים, ובבהעדרה הוא חסר אונים.

     

    ברמה השכלית, חרדת הנטישה מופיעה כאשר מתפתחת יכולת קוגנטיבית להבחין בין המוכר לזר, בין הישן לחדש, בין הקיים לנעדר, וקיימת יכולת לזכור חוויות לא נעימות קודמות של פרידה.

     

    יחד עם זאת, ההתפתחות הרגשית-שכלית של התינוק עדיין לא הגיעה לדרגת בשלות כזו, שתאפשר לו להרגיע את עצמו ולהבין שאמא תשוב עוד מעט. חסרה לו היכולת, שפיאז'ה כינה "קביעות אובייקט". זו היכולת להבין, שמה שאינו נראה לעיין עודנו קיים. ההיעלמות של ההורה נחווית כטוטאלית, בלתי הפיכה, ולכן מעוררת תחושות אימה וחוסר אונים. כמו כן, עדיין לא מפותחת היכולת לשאת תסכול ולדחות סיפוקים. כאשר הפעוט רוכש קביעות אובייקט בשנה השנייה לחיים, וכאשר מצטברות אצלו מספיק חוויות חיוביות של אמא הולכת וחוזרת, כך הולכת ונרגעת חרדת הנטישה, ומתפתחת היכולת לשאת תסכול ו"להכיל" העדר ופרידה.

     

    יש לציין שעוצמת החרדה וצורת ביטוייה משתנה בין ילדים. בולבי עמד על כך, שתינוקות נחלקים ל"סגנונות התקשרות" שונים לאימותיהם. יש תינוקות שהקשר שלהם אל אימם הוא בטוח ויציב. תינוקות אחרים מראים קשר לא בטוח, חרד או הימנעותי, ואילו אחרים מראים קשר אמביוולנטי, המאופיין ביחסי משיכה-דחייה כלפי האם. איכות ההתקשרות תלוייה הן בגורמים מולדים של התינוק והן באיכות האינטראקציה בין האם לתינוק. עוצמת חרדת הנטישה, המשך של כל אפיזודה חרדתית, המידה בה החרדה פוחתת על פני ציר הזמן, מידת האפשרות להרגע ע"י אדם אחר (סבתא, שמרטף) – כל אלו יכולים לאותת על דפוס ההתקשרות של התינוק. אם החרדה היא בעוצמה מאד גבוהה, קשה להרגיעה בכל דרך, נמשכת גם אחרי חזרת האם ואינה פוחתת על פני ציר הזמן, ניתן לחשוב שקיים קושי בהתקשרות הרגשית אל האם וכדאי לשקול לטפל בכך. יש לשים לב גם לסימנים של חרדה סמוייה, כמו: קפאון רגשי, אדישות, היעדר מוחלט של צער גלוי בפרידה, התעלמות והימנעות מהאם בשובה וכיו'. למרות שמצב זה יכול להיות "קל" יותר להורים, אף הוא עשוי להצביע על התקשרות חרדה או אמביוולנטית, שראוייה להתייחסות ואף לטיפול.

     

    גורם נוסף שעלול להעצים חרדות נטישה, הוא הזדהות יתר של ההורה עם מצוקת הפעוט. אם שסובלת בעצמה מחוסר בטחון וחרדות נטישה, עלולה להזדהות יתר על המידה עם מצוקת הפעוט, ולחוש אשמה נוראית על כך שהיא עוזבת אותו. היא עלולה גם לפתח הגנת-יתר ולהימנע כליל מלהיפרד מהפעוט או מלהפקיד אותו בידי אדם אחר (אפילו האב). באופן זה, התינוק יתקשה לפתח תפיסה בריאה ופרופורציונלית של פרידות, וכן יתקשה לפתח חוסן פנימי להתמודד עם חרדה ולהרגיע את עצמו. חשוב, אם כך, שההורה יהיה מודע לקשיים של עצמו, ילמד להכיל אותם, ולא יעביר אותם הלאה לדור הבא ע"י הזדהות-יתר ורגשי אשמה.

     

     

     

    ''

     

     

    ישנם גם מצבים נקודתיים שיכולים ללבות לחרדת נטישה: אח/ות חדש/ה, הליכה למעון, בייבי סיטר חדש/ה, מוות במשפחה (גם של בעל חיים), מחלה או עייפות של הילד, מעבר דירה ומתיחות בבית. מצבים קיצוניים, כמו מטפלת מתעללת או פרידה טראומטית (כמו שיכחה של הילד במכונית וכיוב'), עולולים גם הם לייצר תופעות של חרדת נטישה.

     

    כדי לעזור לילד להתגבר על חרדת הנטישה אפשר לחשוב על מספר כיוונים. קודם כל, כדאי שההורה יבין ויחווה את חרדת הנטישה בצורה חיובית - כסימן להבשלה רגשית, שכלית ובין-אישית של הפעוט. עדיף להעביר לתינוק את המסר החיובי הזה, להאמין ולשדר אמונה ביכולתו להתגבר, לקבל את הבכי והצער כדבר טבעי ומובן, ולא לשדר לחץ, אשמה או כניעה לפעוט.

     

    כדי להקנות לילדים בטחון, אמון, קביעות והמשכיות,  יש להכין את הילד לפרידה, לא להעלם בחשאי, לאמץ טקס פרידה חם אך לא דרמטי וממושך מדי, ולתת לו מידע מלא לאן ההורים הולכים, מתי יחזרו ומי יהיה איתו בינתיים. למרות שהילד בגיל זה עדיין לא רכש שפה, הוא מסוגל לקלוט את טון הדברים, ואת המסר המרגיע והאמין שלהם. אם נעזרים בשמרטפית חדשה, כדאי שהפעוט יפגוש אותה בחברת ההורים קודם לכן. רצוי שבפרידה הילד יהיה שבע, מאורגן, ומוכן לקראת הפעילות עם השומר עליו. חשוב לא להתמהמה כדי שהילד לא יחשוב שאתם מפקפקים ביכולת שלו להתגבר על חרדת הנטישה.

     

    אפשר לשחק משחקים שמפתחים תחושת צפי ובטחון: כיסוי חפצים בפיסת בד וגילויים, כיסוי הפנים בידיים וגילויים (“קוקו" ), משחקי מחבואים וכיוב', הם משחקים שעוזרים לפתח קביעות אובייקט.

     

     

    ''

     

     

    חלק מהילדים בגיל זה מפתחים התקשרות רגשית חזקה לחפץ רך כלשהו, כמו חיתול, שמיכה או בובה. ויניקוט כינה את התופעה "אובייקט מעבר" וטען כי היא מבטאת יכולת סימבולית "להחזיק" את דמות האם בזמן היעדרה. אמנם אי אפשר לגרום לילד להיקשר ל"אובייקט מעבר", אך אפשר להציע לו מיני אובייקטים שינחמו אותו, ויזכירו לו את אמא בהעדרה. יש תינוקות שנהנים ממוזיקה או מסוג מסויים של נדנוד כ"תופעת מעבר". רצוי לא להשתמש באוכל כדרך להרגיע ולנסוך בטחון...

     

    ''

     

     

    בגילאים מבוגרים יותר (גיל שלוש, גיל בית ספר) חרדת הנטישה יכולה לחזור. חזרתה יכולה לנבוע מגורמים נפשיים, אישיותיים, מצביים או מאיכות הקשר בין הילד להוריו (וכמובן, משילוב שלהם).

    דוגמאות לסימנים לחרדת נטישה בגיל מבוגר יותר:

    דאגה טורדנית שההורים יפגעו או לא יחזרו

    דאגה שיקרה משהו לילד: יחטף, ילך לאיבוד, יפצע ולא יימצא וכיוב'

    סירוב ללכת לבית ספר

    סירוב ללכת לישון ללא נוכחות הורה

    סיוטי לילה חוזרים ונשנים, בעיר סביב פרידה

    תופעות גופניות סביב פרידה (בחילות, הקאות, כאבים וכיוב')

    התנהגויות כמו התפרצויות בכי, זעם או הימנעות סביב פרידה.

     

    גם בגיל מבוגר יותר, חשוב מאד לגלות עירנות לסימנים, לא לשפוט אותם באופן ביקורתי או מעניש, ולמצוא דרכים לחיזוק הקשר בין הילד להורים כדי לנסוך בו תחושות של בטחון, יציבות, אמינות ושקט נפשי. מההורה נדרשת עבודה של חשבון נפש לגבי חלקו ותרומתו להיווצרות החרדה, ולהפגתה.

     

     

    רוני

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/12 01:31:
      מעניין מאוד. איך מטפלים במבוגר שיש לו חרדת נטישה וזה משפיע לו על מערכות יחסים/ זוגיות ? מטפלת באמנות....
        7/11/10 08:46:
      כתבת יפה. הילד שלי בן חצי שנה וכבר מלפני שובעיים התחיל בעניין. הוא נצמד אלי בוכה שלא אלך. כשאני מתרחק מעט עוקב במבטו ומביע חשש. כשרואה אנשים לא מוכרים (כולל סבים שלא ראה זמן רב) פותח בסדרות צרחות הלקוחות מסרט אימה.כמובן כשאני לא בסביבה. מה עד גיל שנה זה ימשך??
        4/9/09 17:29:

       

      המאמר שלך הוא המאמר הכי מעמיק שראיתי באינטרנט

      ועזר לי מאוד להתמודד/להבין עם/את חרדת הנטישה של בני.

       

       


       

        1/12/08 13:14:


      תודה רבה - כתוב גם מעמיק וגם קריא!

      יש לי קטנטונת בת שבעה וחצי חודשים ויש לי תחושה שהיא כבר בחרדת נטישה. זה יכול להיות?

      היא בוכה כשאני משאירה אותה עם המטפלת, כאילו היא מבינה שעכשיו אני הולכת. זה לא חרדת זרים כי היא מכירה את המטפלת כבר בערך שלושה חודשים. אני מאמינה שהמטפלת טובה אליה ולא עושה לה דבר. אחרי הבכי, היא נרגעת, לפעמים נרדמת, ואחר כך היום עובר יפה. היא מקבלת אותי בשמחה והתרגשות. יש לנו טקס פרידה מסוים בעיקר מילולי עם חיבוק ונשיקה וביי ביי בסוף.

       

      זה מדהים אותי מאז שאני אמא שעם כל הידע התיאורטי והמקצועי שיש לי, כשאני מגיעה לדילמות עם הבת שלי - הכל נהיה כל כך מטושטש...

       

      :-)

       

        12/9/08 14:45:


      הי אהוד,

       

      האם ביתך היתה היסטרית בגן בשנה שעברה, או שהיא מגיבה לגן חדש, שנה חדשה?

       

      האם היא נרגעת במהלך היום, ומגיבה טוב לגננת ולמסגרת?

       

      אם ה"היסטריה" עוצמתית ולא רק תגובה לתחילת שנה, או לפרידה של הבוקר, יתכן שהבעייה היא לא רק בחרדת הנטישה, אלא שמשהו לא טוב לה בגן. שווה בדיקה..

       

      שנה טובה,

       

      רוני

        12/9/08 00:05:

      מעניין אם היעדר "קביעות האובייקט" הזה כבר אמור היה לעבור אצל בתי. היא בת שנתיים וארבעה חודשים, ועדיין היסטרית בגן, למרות "אבא יבוא לקחת אותך".

      ממני, אבא היסטרי (שלא מראה זאת  בעת הפרידה בגן, אל דאגה)

        1/9/08 00:43:


      היי רוני

       

      פוסט נהדר!

       

      נושא שנתקלים בו כל כך הרבה, גם עם תינוקות, וגם עם מבוגרים...

       

      מקווה שיגיע להרבה אנשים, הוא ראוי לכך

       

      שירלי 

       

       

        27/8/08 23:51:


      נקרא בשקיקה, תרם המון

      תודה ענקית חיוך

        27/8/08 03:56:


      ...גם כוכב על פוסט מושקע וחשוב...

      למדתי ועוד אחזור..  אולם יש לי תחושה שדווקא אנשים שרצוי היה שיקראו ויפנימו, לא יהיו פה.

      חבל. אולם זו המציאות...

        15/8/08 23:08:

      קודם כל כוכב על הפוסט המעמיק שלך. אני שמח שעברתי את השלב הזה ללא שוב (אולי רק כסבא).

      לי יש עדיין כמה מכוניות שאבי כתחליף לנוכחותו נתן לי בביקוריו הנדירים בפנימיה בה שהיתי. 

      פחד הנטישה הוא טראומה שקל להיזרק לתוכה וקשה, מאד קשה לצאת ממנה.

      פרופיל

      רוני פרישוף
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין