ועכשיו אור מלא. אבל העיר עדיין לא ערה לגמריי.

היא מתעפצת עוד קצת במיטות תושביה, מחליקה כף רגל למקום הקריר ההוא מתחת לשמיכה, קוברת פניה בכר הרך, משתהה.

ובחוץ הציפרים נעורו, וברכות הבוקר טוב המצייצות שלהן מנקדות את השקט בפאייטים צבעוניים מנצנצים.

ואת האויר הבוקרי הפריך מחריד רק רעש האוטובוסים החולפים מדי כמה דקות , מערבלים את המולקולות הפזורות במה שאחרים קוראים כלום, ואוספים פרטים טרוטי עיניים לתוכם, וממשיכים להרעיש במורד הרחוב עד שנעלמים לרחוב אחר.

ככה זה כשצריך לחכות שיתחממו המים בדוד.

מקבלים כמה דקות מתנה.