אין שום צורך בשירה. אנשים זקוקים לדברים גשמיים: לחם, מים, חשמל, טלפון, מכונית, בנק; דברים שאי אפשר לחיות חיים נעימים בלעדיהם. בנק, למשל, יבקש להלוות לך מטריה תמורת ריבית סבירה בתקופת הקיץ. בתקופת החורף הוא יכפיל את הריבית או יבקש את המטריה בחזרה. השירה, בניגוד לבנק, היא בחינם מבחינה גשמית אבל דורשת מאמץ רוחני שווה לכל נפש. לכן שיר צריך להיות כמו הדברים הגשמיים: דבר, שלפחות ברגע מסויים בחיים הוא נחוץ, הכרחי, כזה שמאפשר לך להמשיך לחיות.

שיר כזה מצאתי השבוע באודה של הוראטיוס ואני מביא כאן את התרגום מלטינית של אביעד קליינברג:

אל תשאלי - חטא הוא לדעת-

מה קץ הכינו לי, לך, האלים, לאוקונואה;

אף לחישובי האלים אל תדרשי.

מוטב את כל אשר יבוא לשאת;

אם עוד חרפים רבים יעניק לנו יופיטר,

או אם זהו האחרון, המתיש עתה

את הים הטירני על צוקי החוף מנגד

עשי בתבונה: מזגי את היין וברגע קצר אחד

קצצי את התקוה שהתארכה מדי.

עוד אנו מדברים, נמלט לו הזמן הקנאי;

חטפי את היום הזה ואל תתני אמון בבא.