חלק 3 מתוך פרוייקט משותף:

טלי -  חלק ראשון. נכתב ע"י ronitronen.

עופרי - חלק שני. נכתב ע"י r-ani.

עידו - חלק שלילי. נכתב עלי ידי ומוגש להלן:

***

נתקע לי בתחת הערב זוגות הטפשי והכבד הזה.

למי יש כח לשבת ארבע שעות עם עוד 5 זוגות משמימים ומפוהקים במסעדה פלצנית. להקשיב לליהוגי הסרק המיובשים של הנשים על השמלה החדשה, על הנעליים המהממות ועל המורה של הילדה, או גרוע מכך , לקחת חלק בשיחות הגברים המזויעות על ג'יפ החדש, על הקידום במשרד, או על התחת של המזכירה החדשה. כמהתי לאלכוהול ולסיגריה רק מלדמיין את הסבל שממתין לי.

טלי ארגנה את המפגש הזה בהתלהבות יתרה וכהרגלה לא היה לה מושג מה עובר לי בראש כאשר הנהנתי לכיוונה, עשיתי את עצמי מתלהב וחייכתי אליה כמו שהיא אוהבת.

בסופו של דבר הבייבי סיטר הבריזה וטלי שלחה אותי לבד למסעדה. מאוד הוקל לי. שמחתי על כך שלא אצטרך לעטות עלי את החיוך המפגר הזה כל הלילה ועל כך שלא אהיה חייב להיות נעים הליכות ומסביר פנים. כבר ראיתי את עצמי יוצא משם אחרי חצי שעה, תוך מלמול שקט של איזו אמתלה שקרית ופורח חופשי ומאושר לתוך הלילה השחור והמזמין של העיר הגדולה.

נכנסתי לאוטו, חייכתי, הרגשתי את המתח הזה ממלא לי את הגוף במליון אנדרופינים כמו בכל יום חמישי, שלפתי ג'וינט מקופסת הסתרים שמתחת למושב, שמתי גז והפעלתי גם את המזגן וגם את ברי סחרוף במלא העוצמה. תוך שבריר שניה לא הייתי נשוי ולא הייתי אבא. לא הייתי מנכ"ל ולא הייתי איש חברה.

אבל איך שנכנסתי למסעדה ידעתי שכל התוכניות ירדו לטמיון. למרות שאיחרתי רק עופרי היתה שם. עופרי. הזונה הקטנה. חברה של טלי מהאוניברסיטה ישבה בגפה על הבר והביטה ישר לתוך עיניי. הבטתי סביב על מנת לודא שבאמת היא שם לבדה ופסעתי לכיוונה מביט בה חנוקה בשמלה צמודה מידי וקצרה מידי ומרוחה בליפסטיק אדום מידי. היא המשיכה להביט ישר לתוך עיני כאילו יש לה משהו מאוד מיוחד להגיד לי. כאילו היא ממתיקה סוד כמוס.

"מזל טוב מותק". היא אמרה, ונעמדה קרוב מידי אלי. "אני מתנת יום ההולדת שלך".

התישבתי. הדלקתי סיגריה. לקח לי רגע להבין מה נהיה ועוד שני רגעים לקבל בחילה.

עופרי התישבה ליידי, חיבקה את כתפי, מרחה של שד הפלסתיק הימני שלה על ידי השמאלית ולחשה לי באוזן: "הרבה שנים אני רוצה את הזין שלך בתוכי ואת העיניים המחייכות שלך מעלי, הרבה שנים אני מתאפקת והיום היום אני המתנת יום הולדת שלך מאישתך המהממת".

כיביתי את הסיגריה בכוס המשקה החצי מלא של עופרי והלכתי משם בלי להגיד שלום ובלי להביט לאחור. היה לי כל כך הרבה מה להגיד לה ומה להגיד לחברה שלה, אבל לא היה הרבה סיכוי שמי מהן יבינו. בטח לא אחרי כל שנות השקר האלו.

כשנכנסתי לבר הקבוע שלי עשר דקות מאוחר יותר כבר ידעתי שמשהו מאוד בסיסי השתנה. לא היה אכפת לי אם זה גיל 40 שאני חוגג היום, או אם זאת נפשי שנקעה מהצביעות מהשקר ומההסתרה. ידעתי שמהיום אני לא משקר יותר. לפחות לא את עצמי.

אחרי שתי בירות התחלנו לקשקש. הוא היה חמוד. צעיר ממני בכמה שנים. היה לו רווח מתוק בין השיניים ושני עגילי חישוק עבים על אותה אוזן. חולצת הכפתורים שלו הייתה פתוחה עד אמצע החזה וכל הזמן רציתי ללטף לו את שיער החזה הדליל. ......