הבוקר זה שוב קרה.

המוט של הוילון באמבטיה בבית של חברה שלי נפל. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לו. גם בעבר הוא נפל מספר פעמים. אבל הפעם החלטתי לסדר אותו אחת ולתמיד.

אני גבר. מלבד זה שבאופן מובהק אני זכר (משהו בקול ובאבריי הרבייה), אני גבר. זה כולל את זה שאני אף פעם לא מבקש הכוונה, תוקע פלוצים תחת כל עץ רענן, ושונא שמנסים לעזור לי כשאני בונה משהו (כמו אוהל, לגו, או ארון מאיקאה). העניין הוא שמעולם לא רכשתי לעצמי כישורים של איש אחזקה. יש לי, למרות הכל, שתי ידיים שמאליות. ז"א שאם הכיור יסתם אני לוקח אחריות עד גבול הפומפה. ואם יש מסמר שצריך לתקוע בקיר, אני האיש שלכם בתנאי שאתם מחפשים מסמר עקום, חור בקיר, ובוהן מרוסקת.

אז הבוקר לפני שהיא יצאה לעבוד היא אמרה לי " מאמי תסדר את המוט של הוילון באמבטיה", אני בשחצנות אופיינית אמרתי "אין בעיה מותק, אני גבר ואני אעשה את זה" והיא בשמחה רבה הלכה  לעבוד תוך אמונה רבה בגבר שלה.

ניגשתי מלא עזוז עם אגו גברי מנופח לבצע את המשימה לשמה נולדתי. בידיים קלילות סובבתי את המוט ככה שהוא יתפס בין שני הקירות. ובשנייה שאמרתי לעצמי כל הכבוד, סובבתי את הגב, שמעתי חריקה קלה, והמוט והוילון שעליו קפצו על צווארי כאילו היינו חברים וותיקים. אבל אני אישית גבר עקשן והחלטתי שאני לא מוותר. החלטתי לבדוק את המנגנון של המוט. זה מוט פטנט שהפטנט שלו שבחצי סיבוב אתה יכול לתקוע אותו בין שני קירות נתונים. הפטנט של המוט הספציפי הזה שאתה יכול לתקוע אותו בין שני קירות נתונים מלבד אלה שאתה צריך. בדיוק באורך שאני צריך המוט מסתובב פריילופ. החלטתי לנסות פעם נוספת, הצמדתי את המוט בין שני הקירות, סובבתי אותו סיבובים רבים תוך תפילה חרישית כדי שייתפס. אבל המוט לא נתפס. הגב שלי כן.  

אז עכשיו אני עם גב תפוס, אגו גברי מרוסק, והמוט הזה זרוק לו מחויך באמבטיה מרגיש שאולי הוא הצליח לסדר אותי אחת ולתמיד. אני לא בטוח שהוא צודק. אני עוד לא הרמתי ידיים. אבל אולי זה בגלל שיש לי גב תפוס וזה נורא קשה להרים ככה ידיים.

בכל מקרה את הסיבוב הזה המוט ניצח. ובסיבוב הבא יהיה מקצה חדש.

זריקת מוט.

כן, כן החיים יפים.