כמה יפה יוון ב"ממה מיה".

כל כך יפה שמיד מתחשק לך להית מריל סטריפ, בת כמעט שישים, כי זה פחות או יותר הזמן שבו פירס ברוסנן או  ברוס פירסנן הפרטי יחליט שאת הכי הכי וזהו. שהוא מוותר על האשה החוקית ועל שני הבנים הבוגרים ויבוא לשיר איתך שירים של אבא. באי האהבה שלכם, במלון שהוא שירטט על מפית, כשרק הכרתם.

נו באמת - יוון שלי ממש לא צריכה את זה.

היא מסתדרת לבד.

מספיק לה ולי חלון שנפתח אל הים. בחדר בסיסי, באיזה אי או חוף. מה צריך יותר.

מפרצון קטן וכחול גם יכול לעזור. אוהבת.

יש להם הרי כל כך הרבה כאלה.

ועם הסטברוסים והניקולסים והאנג'לוסים, גם לא צריך את פירס או את קולין פירת'. אפשר להסתדר לגמרי עם המקומיים.

אוי, אוי. איפה הכפרונים הלבנים, התלויים על מורדות ההרים שנושקים לים.  

איפה הרוגע הזה. ההסתפקות במועט. המסורת המקודשת של הבטלה.

אף אחד לא עושה או רוצה לעשות אקזיט או "מכה", סתם חיים.

בלי לייגע אותך בסיפורי הצלחות/כיבושים/תוצאות. סתם חיים . מקסימום מדברים על האוכל המשובח בצהריים.

שעתיים וחצי מפה, אבל איזה מרחק. וכמה יפה. אפילו הלכלוך והברדק שלהם יותר חביב.

נו, ואם אי אפשר להביא לכאן את יוון, ומיד, לשבועיים לפחות, אז גם קפריסין תתאים. למשל - בANASSA . אפילו לסופשבוע.

 רצוי בחדר שבפינה השמאלית, קומה שניה. עם כל המפרץ לפנייך. השארתי את הדלתות פתוחות למרפסת, כדי לשמוע את הים גם בלילה. להנות מהשקט ורחש הגלים.

אויש למה נגמרה לי החופשה כל כך מהר??