היום
מנקה את הבוידעם, סוגרת חשבונות ומפנה את שביל הגישה.
0
ראית אותי בוכה
ג'יי - זה בשבילך
ראית אותי בוכה דמעה שקופה משקפת בבואת תהומות כאביי.
ראית אותי משקרת בצחוקי מגשרת ומועדת על שברי אוהביי.
ראית אותי עודרת בין גבעות נעוריי ממלאת בעפר את בורות ליבי.
שתקת כשאספתי פיסות חיי הקרועים.
ראית אותי מאחה ותופרת אותן אחת לאחת טלאים בליבך.
חיכית שאקום ואתן לך יד לחצות את הכביש הסואן שלך.
ראית אותי בוכה.
|
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברוכים השבים.
אתה יקירי, כנראה היחיד שיודע בדיוק על מה אני מדברת.
מקסים
כמעט הזלתי דמעה
תודה
את משמחת אותי.
תודה.
חזרתי
לא רק לככב אלא גם להנות שוב
תודה
זהו בדיוק.
בכי הוא צורת התמודדות, לא בריחה מהתמודדות.
שמחה שאת כאן ותודה.אני לא מאמינה שאין לי כוכבים לתת!!! וזו פעם ראשונה שאני כותבת - אבל אני אחזור לככב. בטוח
מקסים
ומרגש
למרות כל מה שעובר עליה היא אוספת את עצמה ועוזרת לו להתמודד עם הקשיים שלו
ברור שנשים הן המין החזק, אפילו שנתנו למישהו אחר לראות אותן בוכות
הרבה יותר קל לי לשתף אחרים בשמחה ובצחוק כי ההודאה בבכי כואבת בפני עצמה.
כן, יש בזה משהו מזכך.
תודה לך ירושלמית.
רציתי לכתוב לך: אל תבכי, אישה טובה.
אך מוטב שאומר לך: תבכי, תבכי, זו לא בושה, זה מזכך את הכאב.
וטוב שיש מי שרואה את כאבך: בשיר, ב"קפה" ובחיי היומיום.
שמחה לראות אותך כאן.
שמחה שהצלחתי לספר גם אותך.
תודה.
איך שאת מספרת אותך,
וגם אותי
ואין צורך שאוסיף מילה
גם לא אות
אני רק דואגת להחזיר קצת משקעים למי התהום שלנו.
באתי רק לבדוק את מפלס הדמעות
יופי יש שיפור במאזן
יקרה,
במקרה הזה המילים מקדימות אותי. אולי אצליח ללכת בעקבותיהן כי הרי הדרך כבר בתוכי.
ואת, המילים שלך, כמו מגע קריר על עור צרוב.
תודה
גם כשאת בוכה את יפה.
רואים לך את הרכות, את הוויתור על השליטה.
אותך, כמו שאת,
רכה, מתפייסת אט אט עם עצמך, עם הכאב, זכה.
תודה שאיפשרת.
}{
הסוף (לשמחתי) עדיין לא הגיע. הדרך ארוכה ואני עדיין "גורסת חצץ".
שמחה שבאת לבקר ושנהנית.
שמח להיות בצקלון אבנייך הטובות,
ובכל מקום בלבך בו תבחרי.
את אחת.
הרבה תובנות,
וסוף-שמח.
מה עוד אפשר לבקש?
מאד מהניתי לקרוא.
תודה,
רומי
אתה אכן ג, אבל לא רק.
ממש לא רק.
אתה הכי חבר שנתתי לך להיות.
שמחה שאתה כאן.
ואני רק ג. לא ג'יי.
בכלל לא ג'יי.
ואוהב אותך כמו ג.
על כל טלאייך,
על כל כאבייך.
על כל פעם שאת עוזבת.
אפילו שלא אותי את.
הוא חיכה כי זה מה שחברים עושים.
אני קמתי כי זה מה שנשים עושות.
תודה.
אתה, אתה פשוט מצחיק אותי תמיד.
גם כשאני צוחקת, השירים שלי יוצאים בוכים.
תודה יקירי הכוזר.
העיקר שחיכיתה.
ואולי הגזמתי בתגובתי או שהייתי ציני
אבל כוונתי היא, שהשיר ריגש אותי...
אצלי ,את תהיי צוחקת.
אל תבכי ילדה
הדמעות נגמרות כמו הכנרת
הבכי עובר לשחור
תצחקי ילדה
שנים ארוכות נמנעתי מכתיבה כי לא הרגשתי שהמילים נשמעות לי.
פתאום הן מתייצבות בדיוק איפה שאני רוצה אותן ועדיין אני לא תמיד מאמינה למראה עיניי, בעיקר לא למקרא השורות שלך.
תודה.
את עושה שימוש מרהיב במילים.
מינונים מדוייקים. מלאכת מחשבת.
נראה לי שתיארת כאן שני סוגי גברים...
מעניינת המילה "עדין". כמעט ולא חושבת עליה בהקשרים של הכתיבה שלי.
שמחה שזו האסוציאציה שלך ושמחה שאת פה.
תודה.
נורא עדין, זה...
הגברים בוכים בלילה,
הנשים בוכות פנימה.
לפעמים חיבוק זה כל מה שצריך.
תודה יקירי.
האמת, לא ראיתי, אבל לפעמים הרגשתי.
בגלל זה נשארתי לתת חיבוק.
חזק את כותבת אשה.