כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    XXX ימים בשבי

    ב 25 ליוני 2006 , ביליתי לילה ארוך בטנק משוכלל ביותר על גבול עזה ישראל ומצרים, בדיוק כמו כל נער ישראלי אחר ורגיל בגיל 19 בישראל. ילה ארוך שלא נגמר עד היום.
    באותו הלילה , נורו יריות , נפצעו חברים והובלתי מעבר לגבול לשבי החמאס. היום אני שם.

    הבלוג \"XXX ימים בשבי\" הוא דרכי להעביר קצת את הזמן במחשבות, הרהורים וזכרונות של אדם המנסה לזכור את המציאות שלפני ולשכוח את זו של עכשיו, להישאר שפוי עד שיבואו, להישאר בחיים עד שילכו.
    הבלוג של איש צעיר בשבי האויב XXX ימים.
    שלא נשכח.

    ארכיון

    שכחתי

    5 תגובות   יום שבת, 16/8/08, 23:23

    שכחתי כבר כמה היום ,הייתי חסר הכרנ כמה ימים ואלוהים יודע מה נתן לי הרופא השכור ההוא, כמה זמן ישנתי או הייתי חסר הכרה, איבדתי שוב את הספירה וה"הם" לא עונים לי לשום דבר שאני שואל.  בפעם האחרונה שכתבתי עברו שנתיים , מאז יותר מחודש (או פחות, או יותר) אני כל הזמן שוכח. נראה לי שגם למעלה , מעל המרתף שכחו אפילו  השובים שלי על קיומי, לפעמים שוכחים להביא לי אוכל , לפעמים אני שומע מעלי שקט כזה, שקט של כלום. זה נוח לפעמים ככה ששכחו אותי , שכחתי גם אני אותם לפעמים, וזה עוזר. אבל השקט הזה מפחיד, שקט של לבד, שקט נצחי... אפילו אסיר עולם יודע מתי ישתחרר.
     כשהם היו משחקים שם קלפים למעלה אומנם שנאתי אותם כל יום מחדש כאילו אתמול הכל קרה, אבל הידיעה שיש שם משהו או מישהו כזה או אחר נתנה איזה ביטחון פנימי. בשבועות האחרונים כל יום מתחלף שומר אחר, אני כבר לא מכיר והם לא מכירים אותי, עוברים לידי, זורקים אוכל , איזה מילה , בעיטה קטנה , לא מתייחסים יותר מדי ... וגם אני , כבר לא מתייחס , לא מבקש ורק מחכה, מחכה אולי להישכח שוב או לא להישכח בכלל.  

    עשיתי אתמול בלילה ניסיון נוסף לזכור איזה יום היום, וכמה עבר.   היה נידמה לי שאם אני לא טועה, הייתי צריך כבר להשתחרר , איך צבי היה אומר בטירונות: "קשה, קשה אבל אף מניאק לא יעצור לי את הפז"מ" טוב,  כנראה שעל הרעיון הזה של שבי הוא לא חשב בטירונות.

    אני כבר הרבה ימים חולה ולא יודע להבדיל בין בריא לחולה יותר. נע ונד במצבי הבריאותי ולעיתים מרגיש ששעות רבות הכרתי מעורפלת ולא תמיד ערני.  ביקשתי מה"הם" אתמול עזרה , הם לא התייחסו, לא דיברו,צעקתי להם שאני חולה , התהפכה לי הבטן הגוף , התעלפתי כמה פעמים אני חושב.  ה"הם" התחילו להפחיד אותי קצת , פתאום כאילו אני לא קיים גם בשבילם ,אולי משהו קורה, אולי הם פוחדים. ממני, אולי הם חושבים שאני מדבק .... מה יש כבר לפחד ממני , אני שוכב  כאן , קטן , רזה, חולה במרתף... אלוהים יודע איפה, אפילו את העכברים שמתרוצצים כאן בלילה אני לא מפחיד יותר.

     משפשף את הזקן שנהיה לי , אם היתה לי מראה הייתי מת לראות איך אני ניראה עם זקן ... מצחיק, רק שנה לפני הגיוס התחלתי להתגלח ועדיין חייל... חייל מזוקן.

     

     

      

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/9/08 00:34:


      לכל מי שאיכפת לו שפשוט יגע לכיכר ויביע הזדהות כל יום בין 20:00 ל21:00 פרט ליום שישי מתחת לעץ ליד המזרקה

      אנחנו נהייה שם

       

      מחכים לגלעד בכיכר

        28/8/08 16:09:

      גלעד חזור אלינו!
        17/8/08 23:48:
      נשמע כל כך ריאלי, שמפחיד!
        17/8/08 00:19:


      מצמרר.

      קשה וכל כך עצוב.

       

        16/8/08 23:51:
      מקומם מקומם מקומם מקומם

      הערה חשובה

      • "הכותב" אינו קשור בכל דרך להנהלת קפה דה-מרקר, משפחת שליט היקרה או כל גוף אחר.אינו פועל מטעמם או בשמם.
      • סליחה מראש למי שמוצא בכך ציניות, תוכן פוגעני או גזעני או כל מי שעלול להיפגע. הערות יתקבלו בהודעה אישית.
      • *** אנא לא לעשות שימוש ציני בתמונות או בכתוב
      • *** כוכבים זוהרים שמראים את הדרך וחברויות אמת יתקבלו בשמחה
      • *** תגובות, הודעות, קישורים, הפניות ... זו הדרך להשאיר את הבלוג הזה חי
      • *** עיתונאים למיניהם , לא יתקבלו תגובות על זהות הכותב עד לחזרתו של גלעד.
      • כותבים המעוניינים ליטול חלק בבלוג

      כתבו על הבלוג

      פרופיל

      גלעד שליט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      חדשות עלי