דילגתי על פרקים מסוימים

אולי אחזור

בינתיים פרק שלם הקדשתי לאחי

                                                   אחי 

 עד שאחי הלך ודיבר לא התייחסתי אליו . היה מובן מאליו.

כשהלך ודיבר חופשי התחלנו לשחק כאשר אני כגדול בחבורה השתלט על הכול.

הצעצועים שלו שחלקם היו שלי בעבר , הבגדים שלי הקטנים שעברו אליו ומה שהיה חדש עבר קודם דרכי.

גם את התירס שאמא חילקה לשניים תמיד לקחתי את החלק הגדול ועוד כמה ביסים משלו כדי להיות בטוח שאני המרוויח.

אחריות ראשונה שאמא הטילה עלי זה ללכת כל יום לגנון של אחי בשעה אחת  ולהחזיר אותו הביתה.

אמא התגייסה לעזרה בכלכלת הבית  ויצאה לעבוד.

בגנון חילקו לילדים ארוחת צהריים . אמא עמדה על כך שאחי יאכל בגן כדי שילך לישון ישר כשחוזרים מהגן. אחי כנוראה לא אהב להישאר בגנון או לא אהב אז לאכול . כאשר ראה אותי דרך חלון הגן זרק את הכול ורצה לצאת.

המאבק עם הגננת והעוזרת כלל הפיכת שולחן האוכל עם הצלחות , הכוסות והאוכל.ממש מהפיכה.

בשיחה איתי הובהר לי לא להקדים כדי למנוע את האסון.

אני שצחקתי מהאירוע הייתי מגיע , מסתתר ומבלי שאף אחד הייתי מראה לאחי שאני בחוץ.

ההמולה התחילה והגננת לא הבינה מה פתאום  , למה המהפכה החלה כשאני עדיין לא הגעתי.

התפוצצתי מרוב צחוק כל פעם מחדש ...עד שהעוזרת תפסה אותי.

מאז הגעתי בזמן. אבא הסביר יותר טוב  בעזרת נחת זרועו.

מגן חובה כבר חזר לבדו .

 מסיבות חג בגן כשהיינו באים  הורי ואנכי נהננו מקולו הרם , מהזיוף המצחיק כשהיה שר ועד היום אבי מזכיר לנו את השיר ומחכה אותו.

בחופשים היינו משוחררים בשטח הגדול שלנו .

כפי שסיפרתי בפרק קודם אבא דאג שיהיו לנו המון משחקים , נדנדות ואופניים.

ילדי השכונה בגילאים שלנו היו מצטרפים למשחקים אצלנו , היה כיף.

ארוע מיוחד זכור לי טוב וצייד תבינו למה .

בחלק אחד של החצר היו לבנים ישנות . בתוך אחת הלבנים התנחלה לה כוורת. כל יום הייתי מלביש את החלוק של אמא ועוטף כל חלק גלוי מגופי ומתיישב על הכוורת .

הדבורות היו משתוללות וכל הילדים צוחקים.

כשאני ניזכר בזה היום איני מבין את הילד ההוא אבל בעצם נשארתי שובב עד היום.

אימי שגילתה דבורות מתות בחלוק פתחה בחקירה וכמובן אחי הלשין.

אבי הסביר לי בשיחה שלא כדאי להפריע לדבורות.  "אם הנחיל רודף אחריך פשוט תשכב על הרצפה ותתחזה למת" הסביר אבא .

למחרת  הגיע דודו , הילד השכן ושיחק עם אחי.

ממרחק רב זרקתי אבן גדולה על הכוורת, רצתי מספר צעדים ונשכבתי על הרצפה מתחת לספסל בלי לזוז. מבעד לעיניים הסגורות בחוזקה והאוזניים שמעתי את צעקותיהם של אחי ודודו ואת ריצתם הפראית בחצר ...משתוללים.

שניהם הובלו לבית חולים.

אחי עם עשרות עקיצות בניהם 9 בראש. שכב שם יום , נפוח.

דודו רק עם 14 .

אני הסתובבתי עם תחת כחול שבועיים.

החל מכתה א' הצטרף אלי אחי להליכה לבית הספר. היינו מדברים,צוחקים וחברים טובים.

הייתי המגן שלו .

לאחי היה ילד בכתה שניטפל אליו ומידי יום התנכל לו. יום אחד חיכיתי לו עם מקל במקום בו היה מציק לאחי. עוברי אורח חילצו אותו מידי , צעקו עלי וסילקו אותנו. יותר אף אחד לא הציק לו.

מידי בוקר אמא הייתה שותה קפה שחור. את השארית הייתה מערבבת עם חלב וסוכר ומכינה לנו שתייה חמה , קפה עם חלב.

כל בוקר ולא משנה היכן אחי ישב , ולא משנה היכן הכוס שלו עמדה הקפה שלו היה נישפך.

היו לנו סימנים על השולחן , על הקיר במשך שנים.

אם לא שתיתי מספיק מהר אמא הייתה לוקחת ממני חצי כוס עבור ה "אויילם גויילם ".

עד גיל 6 הורי התעללו באחי בחג הפורים בלי כוונה רעה כמובן. לאחי היה שיער בלונדיני מתולתל וארוך. כל שנה חיפשו אותו לילדה,כיפה אדומה ,מלכת אסתר. בפעם האחרונה כתב אבי שלט ותלה על צווארו . בשלט היה כתוב "אני לא ילדה ".

בכתה א' כפי שסיפרתי כבר שנינו היינו בלשים.

כשהיה בן חמש לערך או שש ביקשו ממנו שני אנשים מיים. אחי הכניס אותם הביתה .

אני שיחקתי רחוק ולא ראיתי. השניים האלו ניצלו את טוב ליבו וגנבו 50 לירות ותכשיטים מהארון של ההורים. המשטרה הגיעה , אחי העיד ו....ההורים בכו על הכסף.

להזכירכם השנה הייתה 1961 .

ברמות רמז התנתקנו קצת מחיי החברה המשותפים אך לא בחיי היום השגרתיים.

ישנו באותו חדר בשתי מיטות נפרדות. אני המשכתי להציק לו והוא לי .

היינו רבים לעיתים תכופות אבל גם משתובבים ביחד.

כל יום בצהריים אמא הכריחה אותנו לאכול . האוכל השנוא עלי היה מרק עוף עם עוף מכובס.

התמודדתי עם העוף בשני דרכים. דרך אחת ששיחדתי את אחי בממתקים או בכסף ואז אכל גם את המנה שלי. דרך שנייה הייתה פשוט להשליך דרך חלון המטבח את מנת העוף.

השכנה  מתחתנו גב' בן חמו לא הבינה איך צפרים נופלות על הכביסה שלה , בחלקים ועוד מבושלים.

לקח שנים עד שאחי הלשין עלי .

פשוט לא עמדתי בהתחייבות שלי לשלם לו.

במסגרת התעסוקה שלנו בחופשים  טיילנו הרבה עם אבא. ( אבי עבד משמרות )

לפעמים אבא עבד כל הלילה ובמקום לישון בבוקר לקח אותנו לים , לחוף השקט .

אבא ישן עד 4 אחר הצהריים ושנינו שיחקנו בים ובשמש כל היום. אוכל לקחנו לבד מהסל שאמא הכינה .

עד שהמציל הודיע על סגירת החוף השתוללנו כמו שצריך כולל הצצות למלתחות , הפרעות לילדים אחרים ועוד מעשי קונדס שהנייר אינו סובל.

בסוף היום היינו חוזרים כמו שני עגבניות אדומות בשלות , מקרינים חום  .

אמא הייתה מכינה לנו גביעים של לבן ומורחת אותנו עד שהלבן הפך לגבינה. מתקלחים ולמיטה לישון.

לאבי היה חשבון בבנק דיסקונט.  במסגרת הטיולים הגענו גם לרחוב העצמאות שהיה מלא בחנויות "ימאים" , דוכן הבורקס של הבולגרי בשער הנמל ,השוק התורכי .

אבא פתח לנו תכנית חיסכון .קיבלנו שתי קופות וכל אגורה הכנסנו לקופה. אבא היה מרוקן את הקופות מידי חודש ומביא לנו חוברת קריאה מתנה מהבנק לבעלי תכנית "אגור" , מעין חוברת כמו הארץ שלנו . כשגדלתי למדתי לרוקן את הכסף מהקופה כדי לממן את התענוגות שלי ,סרטים וממתקים.

אולי לא קלטתם מיד אבל התענוג הגדול היה לרוקן דווקא את הקופה של אחי.

אבי שם לב להבדלים בהפקדות בין החשבון שלי לזה של אחי.

כמובן שסוף גנב לתליה , נתפסתי ובזה הסתיימה תכנית החיסכון שלי בילדות.

אקפוץ לרגע קדימה מספר שנים ואציין שבגיל 18 חסכתי כסך ממה שלא היה לי .

כניסה ל"רונדו" במלון דן כרמל עלתה 10 לירות לחייל . חסכתי חודש שלם ולפעמים חודשיים כדי לממן ערב עם חברתי. את הכסף הנחתי בתוך כלי חרסינה במזנון בסלון של הורי. לאחר כחודשיים כשרציתי לממש את חסכונותיי ניגשתי לכלי ולאכזבתי הכלי היה ריק.

התעצבנתי ובכיתי ומברור עם הורי התברר כי אחי נקם בי על כל הגנבות שלי ממנו.

השבוע כשביקרתי אצל הורי נתקלו עיני בכלי מהחרסינה. -  36 שנים עברו מאז. צחקתי.

מכיוון שאמא מאוד הקפידה על שעות המשחק ,שעות המנוחה ברגע שהשתחררנו מהבית היינו

משתובבים בלי הכרה.

אחי הצטרף לתנועה . ערב אחד הלך לפעולה "אש לילה " בשומר הצעיר .

באמצע הלילה שמעתי אותו בוכה. התעוררתי ושאלתי מה קרה. לאחי הייתה כוויה על מחצית מהרגל , נפיחות ,דם והוא בכה. מפחד תגובת ההורים הוא שתק וילל בשקט.

הערתי את הורי שלקחו אות ומיד לבית חולים.

זה היה ממש ערב לפני ליל הסדר המשפחתי שכמעט הפך לאסון. אבא הציל את רגלו מזיהום . פעמיים ביום חבש את רגלו עם כל מיני משחות.

לבסוף סיפר לנו מנחם שמרוב שמחה על החופש , ללכת לתנועה עם החברים  בערב במקום לישון השתולל בפעולה ופשוט ניכנס עם הרגל לתוך סיר הקפה הרותח.

מרוב כאב פשוט רץ הביתה ולא חיכה לעזרה של המדריכים. מחיר החופש .

עד גיל 13 שלי אמא המשיכה במדיניות להיכנס למיטה כל ערב ב 7 , לגביי לפחות.

לפעמים כשאבא עבד בחגים היה לוקח אותנו איתו לעבודה בבתי הזיקוק.

כל מה שעשינו היה לנסוע עם הנהגים ברחבי חיפה והקריות , שפרעם  ולהסיע עובדים.

לאחר ששעמם לנו הגענו לאופניים של העובדים שהיו נעולות ותקינות ...עד שהגענו.

גם את בריכת הדגים באנדרטה של הרוגי הטבח בבתי זיקוק לא הזנחנו והקטנו את אוכלוסיית  הדגים בה. כרגיל האשמתי את אחי בנזקים.

בסוף כתה ח' גיליתי את בקבוקי הספירט והדלק שהביא אבי מבתי זיקוק . מאוד אהבתי לשחק באש ,לעשות ניסיונות עם חומרים ובלי כוונה הצלחתי להכין חומר כחול דליק שלאחר השריפה אינו משאיר צבע.

אפילו נרשמתי למגמת כימיה בבית ספר בסמ"ת. אגב הכימיה היחידה שידעתי טוב זה להכין פצצות סירחון אבל זה בפעם אחרת.

באחד הימים השכנות התלוננו על כביסתם שקיבלה כתמים כחולים. כולם חיפשו את מקור הצבע המכתים עד למעלה ומכיוון שגרנו בקומה  עליונה הגיעו עד ביתי  ובמרפסת הכביסה שלנו מצאו את המקור.

בדיעבד התברר שאחי קינא בי על משחקי וניסיונותיי.

הוא ערבב יוד כחול עם בנזין וכשלא הצליח פשוט שפך את זה מהחלון.

כולם ידעו מי הכימאי וכמובן הטילו בי את האשמה.

העונש הכבד היה כמובן נחת זרועה של אמא ובהמשך גם של אבא וכרגיל ....כתמים כחולים על ישבני .

אחי שתק , מבט תמים על פניו . חודשים לאחר המקרה התוודע אחי על אשמתו.

כך עשה כששבר את השעון המעורר וזה שקיבלתי מנה מאמא לא הזיז לו.  אחר הצהריים נודע לאמא מבת השכן ,אהובה שנכחה באירוע  שאחי היה העבריין וסתם קיבלתי מנה. למפרע ...אמרה.

לימים כשאחותי גדלה הפנה אחי את תעלוליו אליה ושיחרר אותי .

עברתי לישון בסלון על הספה והוא התגורר איתה בחדר. "תולעת" היה מכנה אותה.

דרכנו נפרדו בהיותי בן 16 לערך .

הורי שלחו אותנו לפנימייה . אני לטכני של ח"א והוא לפנימייה המקצועית של ח"א . היינו נפגשים מידי פעם בדרך לחדר אוכל ומנופפים זה לזה לשלום.

בצבא שרתתי כמובן בח"א וכשלוש שנים אחרי הגיע אחי. אני עם מעשי השובבות שלי וחוסר הרצון מהעבודה בטייסת עברתי משם ואחי שהגיע לשם התקדם יפה עד להיותו מפקד דת"ק.

חברתי באותם ימים "מלכה " התלהבה מאחי ובמפגשים המשפחתיים הייתה משוחחת איתו הרבה.

אפשר להגיד שאהבה אותו.

לפני הצבא אחי עבד כשנה אצל קבלן מתכת , הוציא רישיון , גידל שיער בניגוד אלי.

אני זוכר שיצא לבלות עם ה"חיפושית " הכתומה של אבא. אבא היה מסתתר במרפסת עד שמנחם היה חוזר. גם שאחי דבק את כנף האוטו לא אמר אבא כלום .

אחי התבגר לי מול העיניים.

כשהתחתנתי  אחי היה ממונה על הסעות סבתי , דודתי ונן סידרו לו הסעות עם השכנות.

מהחתונה יש לנו תמונה אחת איתו ורק רגע לפני החופה הספיק להגיע .

אבא כמעט קיבל התקף מהדאגה.

כשנולד בני הראשון ,אורן , היה אחי בא לבקר לעיתים תכופות .

ברגע שאורן הגיב ושיתף פעולה קנה לו מנחם  צעצועים יקרים . אני זוכר את מכוניות המרוץ על המסילות עם השלטים. את כל חוסר הצעצועים שלנו בילדות אחי השלים עם בני וכמובן עד היום שנינו אוהבים גימיקים וכל מיני צעצועים.

לימים אחי התחתן , הקים משפחה ,גידל ילדים והגיע למשרות מכובדות בחייו.

בחגיגת הבר מצווה של בנו "שי" לקחתי יוזמה והחלטתי לעזור.

דאגתי למקומות לכולם לסדר ,לאורחים בעייתיים , רקדתי והשתוללתי.

בחתונה של ביתו .שירן , כבר הייתי עם קביים.

למרות זאת בחגיגה המשפחתית לאחר עלייה לתורה חגגנו ,שרנו ועשינו שמח עד השמיים.

כל כך שמחתי בשבילו.

כשרצה לצאת לעסקים הפרטיים המלצתי בפניו שלא לעשות זאת. דאגתי לו מאוד ואכן שמע בקולי.

לפני כשלוש שנים הגיע ההזדמנות העסקית של פעם בחיים עבורו .

אחי היום שותף ומנהל במפעל גדול ליצור ריהוט מעבדות.

שנינו מתמודדים היום עם מה שניקרא גידול הורים.

חוץ מזה הוא מת על "איתי " הנכד שלי.

אני ממש גאה בו. ממש  ממש אוהב אותו. 

שכבתי בבית חולים אלישע כמעט שלושה חודשים.

הרבה ניסו לעזור לי בשיקום.אורטופדים , פסיכיאטר , אחיות ,מרפה בעיסוק , פיזיותרפיסטים , תזונאית , חברים ,ידידים ,לקוחות , הורי , בני משפחתי ואשתי היקרה שהתייצבה יום יום.

בשלב מסוים סגרתי את הפלאפון ולא רציתי ביקורים.

אחי התייצב כמעט כל ערב , מאוחר בערב . ישבנו ודיברנו שעות על הכול.

אחי הרים אותי למיטה , לקח אותי לשירותים לפעמים ותמך בי ברגעי הכאב הקשים.

לעיתים קרובות הביא את שי,בנו .

אני חושב שמאז הקשר בייננו התחזק.

בשנים האחרונות ולמעשה מאז כשאנחנו חוגגים את ליל הסדר ביחד עם כל המשפחה

שיניתי לו את ההגדרה ל "חכם" בקטע של ארבעת הבנים.

אבא הגדיר אותו תמיד כ"רשע " ואותי כחכם .............