המועצה הישראלית לצרכנות מפרסמת היום במספרים את מה שכולנו ידענו בחודשים האחרונים: הרפורמה בעמלות שיזם המפקח על הבנקים בחודש יולי השנה הפכה את השירותים הבנקאיים ליקרים משמעותית עבור כולנו. אם לדייק: 62% מהציבור משלמים בממוצע 36% יותר על שירותים בנקאיים. הנתונים האלה מצטרפים לנתוני מדד המחירים לצרכן לחודש יולי, שביטאו עלייה חדה בשיעור של 1.1%.

אין זה מקרה רגיל של פקיד בכיר שפישל. רוני חזקיהו חייב להסיק מסקנות קשות כתוצאה מהשלכות הרפורמה. הוא היה חייב להסיק את אותן מסקנות גם אם כן היה מדובר במקרה רגיל שכזה. אבל את הפרשה הזו חייבים לשים על נס. יש לה השלכות דרמטיות על הצורה שבה מתנהלת הרגולציה כולה ועל הדרך שבה היא משפיעה על המשק כולו.

מינוי רגולטור מתוך המערכת שעליה הוא אמור לפקח הוא בלתי נמנע. הידע, הניסיון והקשרים הדרושים כדי לבצע את כל תפקידי הרגולציה במשק אינם דברים שניתן לרכוש תוך טיפוס הדרגתי בתפקידים השונים במגזר הציבורי. המפקח על הבנקים חייב להיות אדם שצמח מתוך המערכת ומכיר אותה על בוריה.

הבעיה מתחילה עם מה שקורה אחרי שהרגולטור עוזב את תפקידו. אנחנו הרי לא מצפים שאדם כחזקיהו ילך לפתוח צימר בצפון או יתניע קריירה של שף בכיר. בלתי נמנע שהוא יתברג בתפקיד בכיר במערכת הבנקאית שעליה פיקח. הדמוקרטיה המציאה את מנגנון שנת הצינון שאמור לנטרל ניצול של תפקיד הרגולטור לטובת מעסיק פוטנציאלי בתקופה שאחרי. אבל שנה, מסתבר, היא תקופה קצרה מדי.

הרפורמה של חזקיהו התבשלה במשך חצי שנה לפחות. היא אכן, כפי שהגדיר זאת חזקיהו בעצמו, מהפכה – במובן זה שהיא טרפה את הקלפים על מונחי העמלות שאנחנו מכירים. וכמו שאנחנו מכירים את התנהלות הביורוקרטיה הישראלית, ייקח שנים לבטל את הרפורמה הזו בהדרגה או להחליף אותה ברפורמה אחרת, טובה יותר. חזקיהו, אגב, הבטיח בזמנו שאם הרפורמה לא תוכיח את עצמה, הוא יעדכן את פרטיה. הרפורמה, מסתבר, הוכיחה את עצמה כטעות; לעדכון הפרטים אנחנו עדיין מחכים.

הבשורות של הרפורמה בעמלות אמורות היו להיות הוזלת השירותים הבנקאיים והפיכת פירוט העמלות לפשוט וקריא יותר. במקום זה קיבלנו עמלות יקרות הרבה יותר, ורפורמה שהיא בעצמה מנוסחת באותה שפה בלתי חדירה שבה הורגלנו לעשות כאילו אנחנו מתקשרים עם הבנק. זהו כישלון, אך בשונה מכישלונות רבים אחרים, אין זה כישלון יתום. לאבא שלו קוראים רוני חזקיהו.

זהו כישלון עבור הצרכן והצלחה רבתי עבור המערכת הבנקאית. בעוד אי אלו שנים, כשחזקיהו יתברג בתפקידו החדש בקומה גבוהה במגדל לווינשטיין של הפועלים או מגדל משה אביב של מזרחי-טפחות, ודומיהם, הוא יתברג למערכת בנקאית שבעה ועשירה יותר. בדומה למצב הפגום הנוכחי, המערכת הבנקאית תבסס את עושרה יותר על משקי הבית ופחות על המגזר העסקי.

כתוצאה מכישלון רפורמת העמלות של חזקיהו, אחרי שהוא יסיים את תפקידו המערכת הבנקאית תקבל אותו אל קרביה בחיבוק רחב ועם כורסה רכה. יכול מאוד להיות שרפורמת העמלות של חזקיהו תביא לגידול במשכורות הבכירים בבנקים.

ולכן חזקיהו חייב להסיק מסקנות. אין זה משנה אם הוא עשה זאת בכוונה או שיצא לו. בעולם הרגולציה יש משמעות עצומה למראית עין. חזקיהו עשה מעשה, בתור רגולטור, שממנו הוא מרוויח באופן אישי, על חשבון הציבור.

הסקת מסקנות מהפרשה הזו, ויישומן, חשובים למען יראו וייראו. אכן, אין איך למנוע את היות הרגולטורים בכירים לשעבר ולשעתיד במערכת שעליה הם מפקחים. אבל התרופה למכה היא הרתעה.