מזכרת למאוננים

מאיר אריאל

אני בתל אביב את בחיפה
עומדים בתחנה ומחכים
עולים על הרכבת היפה
זזים מתחיל משחק המרחקים.
בהיפגש הרכבות ביעף
נרצה אך לא נלכוד אפילו שביב
כי דווקא אז הרי נניד עפעף
ולהרף עין יחשך הכל סביב.

וכשיואר שנית כל מה שמסביב
אז נהיה כבר בחיפה בתל אביב

חתיכת פגישה!
איך את מרגישה
מה את מרגישה
עכשיו.

לוקחים מונית נוסעים אל המלון
עולים לחדר שש שלוש ארבע
את מתפשטת בדרכך אל החלון
אני רק רגע, הנה אני כבר בא.

עומדים שעה במים נשטפים
יוצאים אל החלון אויר קטיפה
אור אורנז'אד על גוף עם נטפים
שמוסיפים דגדוג ללטיפה.

עד שנקוית שלולית מרגל יחיפה
על הרצפה בתל אביב ובחיפה

חתיכת פגישה!
איך את מרגישה
מה את מרגישה
עכשיו.

אנחנו בו זמנית יורדים לחוף
המלח בנחירייך בנחירי
שולחים מבט רחוק אל האין סוף
ושם פוגשות עינייך את עיני.
בשמש השוקעת לאיטה
אנחנו מתראים את כה יפה
עד חושך את איתי אני איתך
ומה לי תל אביב ומה חיפה.
כן כך זה טוב זה טוב לחוד לחוד יחדיו
אך מה בעצם את עושה עכשיו עכשיו עכשיו

חתיכת פגישה!
איך את מרגישה
מה את מרגישה
עכשיו
עכשיו
עכשיו