כשמדברים על דברים רוחניים תמיד טוב להביא מטאפורות. לא לחינם חז"ל סיפרו כל כך הרבה אגדות והמשילו משלים. "הנשר והגוזל" זה טוב. אבל המטאפורה המוצלחת ביותר, לדעתי, לנטל היהירות נתן דנטה. העונש של היהירים באחד ממדורי הגהנום הוא שהם מסתובבים עם סלע כבד על הכתפיים, כך שאינם מסוגלים להרים ראש ולהישיר מבט אל זולתם. וכיון שכל מה שדנטה תאר כעונש לאחר המוות הוא גם הצל (הצד האפל) של החיים, מכאן קל להבין מה מרגיש היהיר בפנים. נטל כבד – נטל של הוכחה מתמדת שמה שאתה מציג יש בו ממש. ולכן אתה גם זקוק לחיזוקים מתמידים מהזולת. דבר שאתה לעולם לא מקבל במידה מספקתן. ומכאן הכעס, הקנאה וכו'. 

אז זה שליהירות כמו לכל דבר בעולמנו יש צד פנימי וחיצוני כולנו מסכימים. אבל הטענה שיש שני סוגי יהירויות לא עומדת במבחן השכל. מה לעשות אנחנו נאלצים להשתמש בו מדי פעם, למרות "שהוא בפועל אינו יודע דבר" (הייתי מוסיפה "דבר בפנימיותו", ומסכימה איתך שלא כאן המקום להרחיב את הדיבור על יכולותיו וגבולותיו של השכל האנושי). אז השכל הישר (שלי לפחות) אומר שאדם שמאמין בסתר לבו שהוא חכם, (א) בונה את אמונתו זו על סמך השוואת עצמו לזולת, (ב) לא יתאפק וירוץ להציג את יתרונו זה. ומכאן הגענו "ליהירות חיצונית".

אם כן, השכל הישר מתקומם נגד האשמות השווא שכביכול הוא המקור של איזו "יהירות פנימית" אלמונית ומבקש לעצמו מקום כבוד (כי אני מסכימה שזו תכונה דומיננטית אצל רובנו) בין שאר תכונות אנוש המהוות עילה או "אחיזה" ליהירות, האחת והיחידה.  אני לא יודעת אם אתה למדת אצל ימימה עצמה או אצל אחד מתלמידיה. כך או אחרת הדברים שלה זורמים והמסרים ברורים ונקלטים, ואולי באמת עוקפים את מבחני השכל ופועלים את פעולתם ישירות על הלב. אבל כשאתה מעלה את הדברים על הכתב לדיוק הניסוח יש חשיבות.  ספציפית לגבי פגם הגאווה הטקסט הנפלא בכל הדיוקים המשכנעים נמצא באיגרת הרמב"ן לבנו. אבל אתה יודע את זה, מן הסתם.   בכל מקרה, יישר כוח.

סטירה.

טענה אחת שלך היא:.  " השכל תמיד יודע הכל. מה היה, ומה יהיה, ומה ההוא מרגיש, ומה ההיא תעשה, ומה הכוונה הנסתרת ובפועל אינו יודע דבר. פשוט כלום. הכל דמיון שכל תכליתו הנצחת מעמדו הבלעדי על המערכת."

טענה שנייה שלך היא: "בפועל מה שקורה הוא שיהיר חש פער עצום בין איך שנתפס חיצונית לבין המציאות הפנימית שחש. עמוק פנימה הוא מרגיש ריק, תהום, פליאה על האופן השונה בו הוא נתפס ובין האופן בו חווה את עצמו.  מרגיש גוזל, מקבל יחס של נשר." 

כמובן ששני הטענות אינן יכולות להתקיים בו זמנית באותו יקום.שהרי אם השכל אינו יודע דבר ומה ההוא מרגיש וכ"ו אתה אינך יכול לדעת מה היהיר חש או חושב ולכן לא יכול לכתוב את דברים אלו!!!!1111

אני מבין שהפוסט הזה הוא יותר אישי ומהווה התנצלות על יהירותך אך אופן הכתיבה מצביע על כך שאתה מנסה להציג את הדבר באופן יותר רחב ולגבי כלל האנושות ולכן אינך יכול להרשות לעצמך סטירות מעיין אלה. 

 נראה לי שאין הפרדה כזו בין סוגי היהירות. יהירות זו יהירות והיא חלק  שאכן נרשם מילדות כפיצוי.פיצוי על אותה תחושת הערכיות הנמוכה שנרשמה בנפשו של הילד שלא קיבל את החום המתאים לליבו. היהירות היא בפנים ומתבטאת גם בחוץ. במצבים מסויימים, שמתרחשים מה לעשות לעיתים קרובות מידי, עולה מנפש סיב דקיק של התחלה של אותה תחושה של ערכיות עצמית נמוכה, שהיא כל כך מבהילה, אז מהר מהר ממש באוטומט מעמידים את אותו חלק של יהירות " אני שווה ואני אפילו, אולי, שווה יותר מכולם" כל זה הילד. והיום כבוגר שמכיר את ה"מנגנון הגנה" הזה איך זה שעדין ממשיך להשתכנע ממנו?  כי הוא בנוי בתוכנו מה זה חזק.. זה חלק מה"אישיות" שלנו, בילדות הוא כל כך עזר לנו לשרוד בלעדיו מה הינו? ילדים קטנים חסרי ישע ולפעמים חסרי חשיבות (לפחות בעיני עצמנו). אז אין לנו ברירה אחרת חוץ מלקבל את היהירות הזאת שצמחה בתוכנו, כי רק קבלה תאפשר לנו להתחיל לתקן את החלק הזה. לקבל את עצמנו זה הבסיס לתקן את כל חלקים שלא מאפשרים לנו להיות כפי שאנחנו בנויים באמת. שנזכה להסכים לקבל את עצמנו זו עבודת חיים, עבודה נפלאה שמחזירה לנו את השמחה את האהבה ומגלה לנו  שאנחנו בפנימיותנו נהדרים וטובים ואהובים אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאד מאד ירושתינו.                                                                    

נכתב באחת החוברות של ר' נחמן מברסלב:

 

מקור העצב - גאוה, מקור השמחה - ענוה.

 

לקח לי זמן להבין כמה נכון ומדוייק.

תודה

חומר למחשבה ובעיקר ללימוד עצמי

תמיד מתלבטת איך גם ברגעים המסוימים אדע ליישם את שהראש והלב יודעים

היהירות/גאווה בהחלט באה לפצות על חוסר בטחון עצמי וחוסר בתשומת-לב, כמנגנון פיצוי לאגו אשר משתרש לו כתכונת אופי, ויכול כמובן להתרחש רק בסביבת בני-אדם. העצמת האני כנגד האחרים, תכונה אשר בהחלט מרחיקה אותך מאחרים ומעצמך. 

לגבי "היהירות הפנימית", מושג חדש לי, אך לפי איך שאני הבנתי את ההסבר, מדובר יותר במנגנון של צורך בשליטה, כמה שפחות חוסר וודאות פנימית/רגשית. וזה אופייני לכולם במידה זאת או אחרת. הרצון בוודאות, שהיא למעשה אשליה, אך בגלל זה המוח בונה לו תבניות והקשרים, מה שהיה התפקיד מלכתחילה עבור תהליכי הלמידה.

 

גדולתי....אופס  קטונתי....

אהבתי  את  ההתנסחות

והעברתי  בטאבו.

תהילה(אלישיה).

 

 

צטט: סמדר שילוני 2007-06-21 09:21:28

אנשים שמפחדים להיתפס כיהירים ומקטינים את עצמם

כל התעסקות באיך נתפס אצל אחרים זאת הקטנה...

 

מעורר מחשבה, עם כל ההקשרים. דרך ארוכה.

 

 

 

 

וכוכב

 

צטט: אבריג 2007-06-21 18:53:10

 

 

חף מיהירות ? אני  ?  צחוק בקהל.....

העניין הוא לא להראות איך אני כביכול טהור מכל מה שאני כותב עליו. אני לא ולעולם לא אהיה. כאן מתואר העניין בלי שום קשר אליי או לאדם אחר, אלא כפי שהוא, בפשטות ובאמת.

 

ולו רק בגלל זה עכשיו,

זיכית עצמך בעוד כוכב

 

 

צטט: liorain 2007-06-21 12:17:11

וואו! כמה מילים!! התפלמסות והתפלספות מרשימה מאוד אבל....

זאת ניראית לי יהירות בהתגלמות! הכתיבה שלך! גם אתה חוטא בה למרות שאתה פה מפשיט ומפשט אותה, לא נראה לי שאתה חף ממנה !

 לכתוב שאתה פרופסור זה מה?!

קטונתי.

חלילה לי להעליב, אבל נדמה לי שכבודה התעכבה בקיוסק כשחילקו את חוש ההומור.....

 

צטט: שירידו 2007-06-21 00:28:46

אהמממ...חלילה לי להלעיז,

(אבל אף על פי כן ועל אף),

מבלי לפגוע אלא רק להעיז-

האומנם אתה מיהירות חף???

חף מיהירות ? אני  ?  צחוק בקהל.....

העניין הוא לא להראות איך אני כביכול טהור מכל מה שאני כותב עליו. אני לא ולעולם לא אהיה. כאן מתואר העניין בלי שום קשר אליי או לאדם אחר, אלא כפי שהוא, בפשטות ובאמת.

וואו! כמה מילים!! התפלמסות והתפלספות מרשימה מאוד אבל....

זאת ניראית לי יהירות בהתגלמות! הכתיבה שלך! גם אתה חוטא בה למרות שאתה פה מפשיט ומפשט אותה, לא נראה לי שאתה חף ממנה !

 לכתוב שאתה פרופסור זה מה?!

קטונתי.

אנשים שמפחדים להיתפס כיהירים ומקטינים את עצמם

אהבתי מאד

בלי להעליב, אבל זה נשמע לי כמו ממבו ג'מבו ניו אייג'י. לא מספיק פשוט להיות בן אדם? ואהבת לרעך כמוך?

 

ב"ב 

אהמממ...חלילה לי להלעיז,

(אבל אף על פי כן ועל אף),

מבלי לפגוע אלא רק להעיז-

האומנם אתה מיהירות חף???

דברים קשים אתה אומר.

 

דברים קשים כי ה ידועים. ברורים כמו פרסומות ענק שבאים לכסות על בתים מטים ליפול בתל אביב, ותוך כדי להכניס לבעליהם טונות של כסף.

 

דברים קשים, כי אני מזהה אותם בעצמי.

כי תמיד זיהיתי אותם בעצמי.

כי תורה ידעתי תמיד.

 

דברים קשים, כי מעבר לתורה (וחוץ ממה שהאופטימים ציינו שם) אין לי מושג איך להוציא את זה לפועל.

 

צר לי שאני מדבר על עצמי פה, אבל כן - אני יהיר!

(ואני לא רוצה, אבל זה פשוט יוצא...  )

 

אגב:

ריגשונים זו אחלה מילה. המצאתי אותה פעם, לפני שידעתי שכבר המציאו אותה.

 

אגב2:

שאלה מצויינת בקשר למשמעות האטימולוגית של "יהירות, יהיר, יוהרה"!

לדעתי יהירות באה קצת ממקום של כיסוי למשהו אחר כמו ביטחון

 ולכן היהירות מבחינתי נמצאת במקום מרכזי בחיים של אנשים רבים.

אחלה פוסט.

נשמע מעניין.

לגבי היהירות החיצונית- אז יש בעצם דרך "לנקות" את החלל הפנימי הזה מהיהירות שנמצאת בו, ולתת להתרחשות להחוות כפי שהיא?

 

הפוסט הזכיר לי משפט שאומר שאנו רואים כטיפש מישהו שלא יודע משהו שאנו עצמנו לא ידענו עד לפני שניה. וברגע שאנחנו כבר יודעים את הדבר המסויים הזה, פתאום נרגיש מעט 'זלזול' כלפי כל מי שלא יודע.

 

הטבע האנושי שלנו מפליא, לטוב ולרע.

 

 

 

והענוה - היא נתפסת לעתים בתור דכאון, ייאוש, חוסר יכולת.

 

אך לא כך הדברים.

 

הענוה צריכה לבוא עם שמחה, שמחה של מי שיודע את מקומו, ויודע שיש לו מקום. שלמות פנימית של הגשמה עצמית.

 

זו יכולה לבוא יחד עם הכרה במגבלות, וענוה עמוקה מול האינסוף.

 

אהבתי את הניתוח.

 

יהירות, היא בעיקר מגבלה. וכמו שכתבת יפה בסוף, אחת מתופעות הלוואי המזיקות שלה הוא חוסר הקשבה. לא רק ללב הלוחש, גם לזולת, למה שסביבנו. אבל בעיקר - לעצמנו.

 

כתבתי פעם משהו שנוגע באותו נושא:

 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=40624

 

 

ענווה- שורש העבודה

מה שאתה מתאר כאן יכול להיכנס גם להגדרה הפסיכולוגית של אגו

 

יש את המונח אגו דיסטוני- הבן אדם מודע למצוקות שלו, לחולשות שלו ומנסה להינתק מהם וזה לעומת האגו סינטוני- החולשות/מצוקות הן חלק אינטגרלי מהאגו של האדם, הוא לא מודע להם בכלל

 

דוגמה מעניינת זה ההבדל בין הפרעה אובססיבית קומפלסיבית לבין הפרעת אישיות אובססיבית קומפלסיבית. במקרה הראשון לאדם מאוד מפריעות המחשבות והמעשים, הוא פונה לעזרה בד"כ. במקרה השני האדם (או כמו שאתה מגדיר - הפנימיות) לא מודע בכלל שהוא כזה, הוא אפילו מנסה לחנך את כולם לפי דרכו.

מקסים.

יש אתרים קהילתיים שבין ה"רגשונים" (מילה מגעילה) שלהם יש גם דברים כמו פרח וכאלה. פה לא (אני לא מצאתי בכל אופן), אז...

קבל כוכב. 

יהירות חיצונית היא כיסוי תחת בלבד.

היא חליפת צלילה אטומה שהכל מחליק ולא פוגע .

היא מסכת הגנה מס' 398 של דר' פישר  אולטימטיבית לפחדנות ולחשיפת יתר.

מבחינת תמרור עצור לעוברי אורח ואורחים לרגע.

חסרונה בכך (או שמא יתרונה) שסבלנות , בטחון ואהבה  מעלימים אותה.

יהירות פנימית היא הנוראה  מכל.

מוזכרת בספר ישעיהו פרק מז " אני ואפסי עוד." אין מלבדי.

ועליה אין לי הרבה מה לומר , אנשים שמתהדרים בה אינם נמנים בין חבריי.

 

והנה וידוי - אני לוקה ביהירות חיצונית . ( וזה לא מצחיק)

 

לאן נעלמה התגובה שלי????

שעה אני כותבת , שולחת ונאדה .

כותבת שוב ושוב נאדה.

מישהו מבין מה קורה פה?

מה זה משנה? יהירות פנימית יוצאת החוצה בסופו של דבר. בשיחות, במעשים.

כך שיהירות חיצונית באה מבפנים והפוך. שזה אותו דבר מבחינתי.

וכולם בבסיסינו טוב?

אין כזה דבר טוב או רע. כולנו נולדנו לעולם הזה עם הכלים שניתנו לנו,

וכבני תמותה לעיתים אנחנו צריכים לעשות דברים שטובים לנו אך רעים לאחרים.

רע או טוב משתנים לגבי עמדות וחוקי החברה. לדוגמא:

בארץ מסוימת באפריקה אצל שבט מסוים יריקה בפרצוף היא דרישת שלום חמה. (איכס).

האם התכוונת שהייתה יהירות מצידך בפוסט לפני ההתנצלות? 

האם זו גם הסיבה שכתבת על נושא היהירות?

בכנות אגיד לך שהיו שם (בפוסט לפני ההתנצלות) הרבה דברים חכמים ונכונים ולא היית צריך להתנצל. אבל אם אתה מרגיש טוב עם עצמך יותר, אז תזרום עם זה.

 

יש הבדל  בין יהירות חיצונית לפנימית?

" בפועל מה שקורה הוא שיהיר חש פער עצום בין איך שנתפס חיצונית לבין המציאות הפנימית שחש"

 ולכן... אין באמת יהירות

יש רק את הפירוש שאנחנו נותנים להתנהגות של מישהו

האחיזה אינה רק במחשבות, היא בהתנהגות, בתגובות בתבניות

ולכן מומלץ לשחרר מידי פעם חפץ, רגשות, אנשים NO ATTACHMENT

 .ולגביי ה"שכל" המחשבות המיינד האנושי

אולי באמת תקדיש לו פעם פוסט

 אמרו לי פעם:

מחשבות זה כמו כיסא נדנדה

זה מעסיק אותך

אבל לא מוביל אותך לשום מקום

כשאת עושה את זה תזכרי רק שרע הוא עניין של פרשנות. מה שרע בעינייך אולי טוב בעיני האחר. ה"רע" שלך הוא בעצם מצב ענייני שעבר כמה עיבודים, פילטרים וקצת אפקטים, והפך לרע. אם תנקי אותו היטב, תלטשי את העדשות ותאבקי תגלי שאולי... רק אולי... מתחת לכל השכבות את לא באמת מתייחסת לזה כאל רע אלא פוחדת ממה שאת חושבת שרע בתוכך.

 

כאשר מכירים בזה שבכל אדם יש טוב, הכי טוב, ואותו טוב שיש בכל אדם אחר, ובמהותו הוא רק טוב (לפני שהתכסה בקליפות האישיות), אפשר להתחיל להתקלף מהיהירות החיצונית

אני לא מאמינה שנולדנו טובים בבסיסנו.

בעבר חשבתי שכן - היום אני חושבת שנולדנו עם טוב ועם רע.

אני בטח לא יכולה לחשוב על בנאדם שאיני מכירה שיש בו טוב - הכי טוב (?).

בהחלט משתדלת לא לשפוט אף אחד. אבל אני יכולה לאמר שאני מרוחקת בהתחלה, מתבוננת מתוך ידיעה שקיים גם רע.

אברי,

 

ככל שאני יודע יותר אני יודע כמה שאיני יודע....

(אמרו את זה לפני...הרבה, הרבה לפני)

ביחד: יש לך מושג מנין באה המילה 'יהירות' (אטימולוגית)?

שרון: השכל הוא פריק קונטרול

תמיר: רק תתן לו והוא שוטף אותך במיליון סרטים ...

 

שרון: מחנכים אותנו לזה

תמיר: מרגילים אותנו לזה

שרון: אנחנו לא מכירים משהו אחר ...

תמיר: השכל של האדם המערבי הוא כמו סוס משתולל .....

 

שרון: המורה שלי לרכיבה שאל אותי פעם: "איך מרגיעים סוס משתולל"?

יורים בו? שאלתי ... לא, הוא ענה, נותנים לו להמשיך לרוץ ....

 

אם תגדיל את הכתב, אצליח גם לקרוא...

"ללב יש שכל שהמח לא מבין" היא אחת הציטטות החביבות עליי.

 

יפה אמרת.

 

רק למען יחידת העיבוד והקלט של הדורות שבחזיתה שני חורים קטנים, בבקשה תגדיל את הפונט. למען הדורות שיקראו אחריי.