עודך זוכרת את האגדה הבדויה
שספרתי לך מהימים שהיית בחלומות עדוייה
ודעתך נתונה לבובות

את הקיץ האחרון
שהים סחף את הארמון
ובכית

אמרתי לך אלו חולות נודדים
והגלים מחזירים
במחזור את הזמנים
כל מה שנלקח מהחופים
גם גרגירים

בבית לכשנחזור אבנה לך ארמון מצדפים
שביקרו אותם שחפים
נניח קונכיות על קוביות
גם הבובות הבוכיות תראנה שיכול להיבנות
ארמון בתוך חדרון
ומסביב מגירות הארון הפתוחות
לרוחות והחפצים יהיו נחים.

גם ששליחים מתרוצצים

בצווים

את ילדה זוכרת כיצד בזכות פרפר
במדבר נפתח שער לחיים והיה ליער
נעור לחיים שוקקים

בניגוד לכל החוקים

והיינו מניחים  טובות
וברכות בסדרים

סיפורים ילדתי, הם הדברים היותר פשוטים
ניתן להפריח בהם דמויות

ואת הדבקים המדבקים
בעלי חיים להניח בהם תהליכים ולהניע את טבע 

מחזור החיים  כרצוננו

בפעם האחרונה שראיתך
אמרת ששכחת מעט את האגדה
הרבה בכית.
שאתחיל מהתחלה ועד הסוף
ביקשת:
ראיתי שנפלה לך שן חלבית
לחשת: ששמרת אותה מתחת לכר

אני זוכר ומספר
עד שאת נרדמת
רועדת בזרועותיי

במלחמות הללו לא מתים גמדים
בין דפי האגדות מלבד האמיתות.
האנשים הענקים הופכים סלעים קשים
והחושים נתלשים  כמו מחושים עד נחלשים
מלשמוע רחש ואת הלחשים

ראי ילדתי, בסיפור הזה בניגוד לסיפור הקוסמים
אולי לא יהיו  חרוזים רבים תצטרכי להסתפק בתיאורים.
להתאפק מלדרוש גם אנחנו עוד מעט אורזים

זה היה פרפר קטן שטעה במעופו

לא ידע נתיבות ביתו
אל פרחי הצוף. עף ורחף, שהכל מתחתיו היה צהוב
חולות ללא מים וחוף,

בלילה הוא היה כבר עייף
צנח  בסף כוחותיו האחרונים
החליט שישן כאן הליט כנפיו
נח על גרגיר קטן חסר אונים

בבוקר עלה השרב

לא היה צל ולו עב
גם לא פרח אחד קט שירווה מתוכו את צימאונו בצוף
להחיותו  ששוב ויעוף

ישב ובכה הפרפר טל
כן, גם לפרפרים יש שמות והם בוכים

 שכואבים בהם  רחשים  

כמו שאת בוכה
שעה שאת מדברת לבובה והיא לא עונה.

בצהריים הוא שמע זמזום
זו הייתה דבורה שהכיר
הוא ראה אותה, בעיניו האור היה עמום
הם היו חברים טובים, הכירו זה את זו על גבעול בגן.
יחדיו לעיני כל היו אוספים צוף
מדגדגים ברגליהם את האבקנים במשושים

ואת הצמחים עד שהיו הפרחים שמחים
וצוחקים

הוא הסתכל התאמץ ומצמץ בעיניו וראה;
זו הייתה הדבורה מיכל
קוראת אליו: "בוא איתי תעוף"
אבל לפרפר טל אפסו הכוחות
מהבכי והלבד.

"אני צמא זקוק לצוף כוחותי אזלו מלעוף"
אמר.
הדבורה מיכל סיכמה את המצב
במשפט מורכב:
"תמתין כאן אשלח את הפרחים
את לילך והרדוף
את הכרכום
ופרח לוע הארי האדום.
נדגדג אותם יחדיו,
תשתה לרוויה הרבה צוף
ותחזור לעוף.

מיכל עפה מיד
שכנפיה מכבר היו עייפות ממעוף השעות
נחתה סמוך להרדוף.
"הרדוף הרדוף אולי תבוא איתי למדבר
תעניק צוף לפרפר טל השוכב על ערש דווי"
ההרדוף הסתכל על הדבורה מיכל בתימהון
ואמר: "אני לא צועד ולא זז מכאן
אני אוהב מים זורמים אני לא מסתדר במדבר
אחרת הייתי בו גר"

הדבורה מיכל הבינה מיד הזמן כאן חשוב
פנתה לכרכום.
אבל הוא גם אמר:
"אני ממך המום.
את לא מבינה שפרח כמוני לא הולך מכאן לשום מקום.
ביני לבין המדבר, אין דבר משותף.
הפרפר טל היה חייב להבין
שם לא צומח דבר.
זה כלל ידוע, הרעיון שלך כל כך פרוע".

הדבורה מיכל
אהבה מאוד את את הפרפר טל
היא לא הכניסה לפיה דבר
היא עפה רעבה ונפשה מעונה
זמנה לשוב לחברותיה בממלכת הכוורת מכבר תם.

בניסיון נוסף פנתה ללוע הארי האדמוני:
"אולי תבוא איתי תניק את הפרפר טל,
תעניק לו חיות שישוב, זה מאוד חשוב.
הוא טעה ושוכב באפיסת כוחות במדבר."

"אין דבר", אמר לוע הארי
"שינבול, באביב הוא יצמח מחדש
אני לא מכלה כוחותי על טועים
שאינם שועים לאזהרות המפורשות
אני יודע בכל שנה בסתיו כולנו נובלים
באביב צומחים מחדש.
תמסרי לו ד"ש"

כך סגר את כותרת פרחיו
וסיים את דבריו.

הדבורה טל הייתה נואשת.
היא הכירה את הפרח לילך
לכשפנתה אליו חוששת  ידעה
הוא חושב שהוא יפה כמו מלאך
שאין כמותו בכל המרחב.
פעם שהעניק צוף
דרש שיספרו ברבים את שיבחו
הוא אהב את ראש ההר ושם גר.

"שלום לך לילך", פנתה אליו מיכל בהיסוס
סיפרה קורותיו של הפרפר טל
-"אני עדין מדי", השיב הפרח לילך
-"אני צופה לעננים החברים שלי רבים
בלילות סופר כוכבים לכן אני גר במקומות גבוהים
אני אוהב את אלה שאוהבים אותי הם רבים
מדברים אודותיי דברים יפים
אני לא זוכר שאי פעם הפרפר טל
כבד אותי או פאר שמי ברבים
הכרתי הרבה מאוד פרפרים גם שהיו לי יריבים

לא שקולים ליופיי התמידו

לדבר בי דברים נאים ולספר אודותיי שבחים מפוארים

אבל הפרפר טל  שונה מאחרים

הוא לא הרבה אודותיי מילים

אני והוא לא נעדנו להיות חברים.

בכלל, יש לי שורשים ולו יש חלקים שעפים.
אינני יכול לצאת מכאן. בנוסף אני הכתר של ההר
מי שגר למרגלות ההר מבין ואליי סוגד
אחד כמוני לא ילך למדבר צחיח וקר
שם גר הצרצר.הרעיון שלך מיותר וגם מוזר "

הדבורה מיכל עפה רפה ועייפה
מהשדות הירוקים והפרחים
למרחקים רחוקים
התיישבה על שפת ביצה קטנה.

אולי זה היה אגם קטנטן
בכתה על אי הנכונות
להעניק צוף
ועל דבריו האחרונים של הפרח לילך
המשתמע מתוכם  כי טל חצוף
ומתן צוף לטל תלוי בדבר
ובכל שאירע בעבר
הכל שעה שטל הפרפר שוכב במדבר
עייף בודד ,ולא ידוע אם כואב עור או ישן
בידיה בלבד עכשיו גורלו נתון אם יאבד
או ישוב לשחק עם חבריו
הישוב ויעוף  איתם יחדיו
לאסוף צוף

יותר מכל הורידה דמעות מודאגות  אודות גורלו הצפוי של הפרפר טל.
חשבה:  "האם יחזיק מעמד בשרב"

לפתע שמעה קול: "דבורה למה את בוכה"
מיכל לא נהגה להרים ראשה שעה שהיא בוכייה:

"הפרחים כולם מסרבים להניק את טל
להעניק לו צוף" התייפחה

-"אני חשבתי שפרפרים ופרחים הם אחים
עכשיו הם אפילו לא בוכים
על הפרפר טל
הוא עשוי למות מאפיסת כוחות
הם מסרבים להושיט יד ולו לזמן מועט
במעשה קט".

-"אני אצעד איתך עד למדבר
אין דבר", שמעה את קולו משיב.
היא הרימה את ראשה:
ראתה פרח מוזר מעולם לא הכירה ולא ידעה
מעולם, זה היה פרח בלי שם

מיד אמר :

-"אני מכיר גם את העננת גלית,
אכניס אותה לסוד העניין
היא באה לעיתים לבקר אותי
כאן בביתי אני והיא חברים היא היחידה היודעת על קיומי
שולחת נשיקות אהבה לפעמים
עטופות בטיפות של חיבוקים
היא גם תבוא מיד",
בקולו פסק ואמר.
-"אני אושיט לפרפר ולך יד את לא תצעדי לבד"
וכך הלך הפרח בלי שם בעקבות הדבורה

מיכל אפילו לא אכל ארוחת בוקר הוא היה נחוש לעזור

 מעליהם שטה העננת גלית.

הם הלכו שעה ועוד שעה ועוד שעה
גם  עוד שעה נוספת .

לעבר הפרפר שטעה
טרם השמש שקעה הרחק בחולות ראו כתם זעיר
בגודל גרגיר שוכב זה היה הפרפר טל.
הוא לא זז כל גופו כאב.
העננת גלית  התיזה טיפות דקיקות
לעברו קרני השרב הפכו אותן קשתות צבעוניות
הפרפר התעורר
מרטיבות מילמל כאומר דבר מה.
הפרח בלי שם חבק בו בגבעול
מעל כנפיו נקה את החול
מפרחיו  ינק וינק הפרפר טל,
כמו תינוק, עד שהפך חזק.

בנתיים בשמיים עפה ציפור
החליטה לחדול לדאות
לראות כיצד באמצע המדבר
פרפר דבורה ופרח עומדים בלב השיממון.
שעננת מפריחה בועות צבעוניות בדמות קשתות
הדבר היה בעיניה לתימהון
פערה פיה וזרעים רבים נפלו וצנחו
פלחו את אדמת החולות.

למטה צחקו ובכו פרח בלי שם  פרפר ודבורה
בבוקר נבטו הזרעים
אי ירוק קטן באמצע המדבר לפתע צמח
עם צמחים שמחים

העננת גלית המטירה עליהם גשמים
פלג קטן זרם רגע קטן ונספג בחולות
ממעל חג להק ציפורים צמאות
הם ירדו להרוות צמאונן
הגשם של העננת גלית התמיד וירד

שזרח הבוקר כבר היו צמחים נוספים
ומספר פרחים
מיכל נשקה לטל
ושבה לכוורת מאושרת

הפרח בלי שם  החליט שהוא נישאר:
"המקום גם חמים וגם לח" אמר
הפרפר טל  השיב: -"אתה לא נותר לבד,
אני אהיה לך לחבר כל עוד כאן תישאר"

וכך מיום ליום צמחו כמו בחלום
עוד ועוד צמחים מהלחות והחום
האי הירוק גדל התפשט דבר לא נבל
עד שיום אחד הופיעו מספר צמחים
כמו קבוצה של אחים חסונים
אלו היו העצים,העננת גלית
שמרה שיהיה להם נעים וגשום
ששום צמא לא תפריע לצמיחתם
היא אהבה עצים שכמותם
כעבור ימים לא רבים
נחתו ציפורים וקננו בין הענפים
עד שנשמעו ציוצי גוזלים

סוד  היער הצומח מאי קטנטן במדבר
הלך ונודע עד שהגיע דבר קיומו לרחוק לאוזני החיות
שאהבו יערות קטנטנים
שאין בתוכם תנים ושועלים
מייללים

תחילה הגיע הארנבון חיים
כרסם לשובע ושתה מים
בעקבותיו הגיעה לביקור האיילת
מיום ליום היער משך עוד ועוד חיות

הפרפר טל והפרח בלי שם אהבו מאוד
את בעלי החיים
והניחו שלטים מברכים
אפילו הגיעו חיות כיס קטנטנות
הפרח בלי שם  והפרפר טל
ידעו להכניס אורחים
כך היער שלהם הלך וגדל

יום אחד העננת גלית הצטננה
התעטשה הופיע ברק ורעמים
שהם החברים של גלית
גם הם הורידו גשמים רבים

בין העצים לחולות והפרחים
בעמק בו היו החולות נמוכים
המים נראו זורמים והולכים

לפתע הופיע אגם
לא חלפו ימים
שחו גם בו דגים רבים.

ככה מספרות האגדות והסיפורים
על זה יער הקסמים שצמח במדבר
נברא ואירע  הדבר
ללא אומר ודברים מיותרים

בזכות מעשים טובים של  אוהבים

ילדתי מספיק שני חברים טובים לברוא חיים

אז אליהם מצטרפים נוספים

כמו פרח יחיד שאינו גאוותן
ועננת  המאמינה בכולם.

בזכות פרפר טל שהיה העייף
שהייתה לו חברה דבורה
עם אהבה ואמונה שלא ויתרה עד שאילתרה
ופתרה את החידה
שגם לא כל הפרחים והפרפרים אחים

שהיאוש אותה לא הביס
עד שפגשה פרח בלי שם

מאז חלפו השנים ילדתי
גם הדבורה מיכל לפעמים כמוך
באה לביקורים
אבל היא כבר סבתא קשישה
בימים שהייתה מגיעה
הפרפר טל היה אוסף לה צוף
מפרחים שלא צמחו ולא היו מוכרים

ולא ראו כמותם  במקומות אחרים

ילדתי זה היה יער הפלאים
משל אם תרצי

את שואלת היכן עכשיו חי הפרפר טל, אם הוא שב או עוד שם
ומה קרה עם הפרח בלי שם אם מישהו לבסוף  קרא על שמו שם

לא ילדתי, הוא נותר אלמוני כאלה הם התמהונים , אינם זקוקים להגדרות

ומילים מעטרות.

והדבורה מיכל החברה של טלאם הם התחתנו את שואלת
והעננת גלית לאין נעלמה? אם הפכה לעננה זקנה וזעופת פנים

ילדתי, פרפרים ודבורים לא מתחתנים. הם יכולים לברוא דברים
יפים שצוחקים וחיים

פרחים מתים בדרך כלל, אבל לפרח הזה  היו שורשים מיוחדים
עמוקים באדמה בדמות פקעות הבוקעות את העונות הוא היה שב . בכל עונה
אז היו הגבעולים עולים והפרחים בראשו היו יפים ושמחים
מעטים מכירים אותו .

העננת גלית לפעמים בשמיים האפורים  חולפת ממטירה טיפות לעבר חלונות
הבתים שהילדים בוכים , היא אוהבת שהם צוחקים היא מדגדגת להם את הפחדים

ילדים נולדו לחיוכים, לכן היא דופקת בין הזמנים מסבירה להם את הכללים
בלחישות של נקישות וסיפורים על פרפרים ופרחים ..
אחר כך היא הולכת לממלכת יער הקסמים.

הצמחים הנוכחיים אינם מכירים אותה אבל היא כן זוכרת את ההורים שלהם

הפרפר טל, ילדתי החיים שלו קצובים
זוכרים אותו כל הצמחים, את בוכה, רוצה שיחיה לעולמים

-"היית אומרת לי זאת בהתחלה "

ילדתי .בסיפור הזה בלבד נשנה את מחזור החיים
הפרפר הפך כשמו לטל היה חוזר בבקרים לבקר את חבריו הצמחים
כמו טיפות של גשמים.

את לא מסכימה!

את רוצה שיהיו לו כנפיים צבעוניות שיחיה לעולמים
ולא בעונות.את למזלי נרדמת שוקעת לעבר החלומות
בטרם הספקנו והחלטנו אם יחיה לעולמים

או ישאר בין הצללים והטללים.