לפני שלושה חודשים, שבוע אחרי שהכרנו, התאשפזתי בבית חולים.

הסתבר שהירידה שלי במשקל לא הייתה סתם. גם לא הצימאון התמידי, היובש בפה וטשטוש הראיה.

יש לי סוכרת נעורים. אני יודע שאני כבר לא נער. אני אהיה בן 30 השבוע. עברה כמעט שנה מאז שכתבתי את הפוסט "הילד בן 29".

הכרנו רק שבוע. בערב של היום שישי שבו התאשפזתי היינו אמורים להיפגש - חשבנו על סרט. רציתי גם לקנות כרטיסים להופעה של שלום חנוך שכמה שבועות לפני כן היא לא הצליחה להשיג אליה כרטיסים. לא רציתי לפספס את ההזדמנות איתה.

ואז שכבתי לבד בבית החולים מאיר. מקבל אינסולין באינפוזיה. לומד איך להזריק לעצמי לבד, מה מותר לי לאכול ומה אסור.

סוכרת היא מחלה שמקבלים לכל החיים. יהיו דברים שאף לא יהיו כמו שהם יותר. ברד ענבים למשל. קרמבו. עוגת גבינה של תוצרת הארץ. גלידה ב"גלידה סבתא" בנוה צדק, עוגיות אוריוז, שוקולד מוצרט עם רום, מקס ברנר. מקופלת.

אבל לי היה חשוב רק לצאת בזמן כדי לקנות כרטיסים לשלום חנוך.

אחרי שלושה ימים היא באה לבקר אותי. הגיעה עם הטוסטוס, הביאה לי מתנה ספר קורע מצחוק ופרקים של הסימפסונז שיכולתי לראות בדי.וי.די הנייד.

הייתי איתה רק לאיזה שעה. על הדשא מחוץ לבית החולים. אחר כך הייתי צריך לחזור לאינפוזיה.

כל כך רציתי לצאת שאפילו שכחתי שאני שונא זריקות ולמדתי להזריק לעצמי אינסולין ולדקור את האצבע בשביל לבדוק סוכר, כאילו זה היה בכלל היה למישהו אחר.

כל יום היא שואלת אותי אם אני מזריק אינסולין לפני השינה ולפני האוכל. היא הכינה לי ספר מתכונים של דברים טעימים בלי סוכר ואפילו בישלה כמה דברים בעצמה.

גם בשלום חנוך היינו. לא הספקנו להופעה ההיא והלכנו שלושה שבועות אחר כך.

היום היא חולה. חזרתי מהעבודה מוקדם והבאתי לה אקמול. הסתובבתי בכמה מקומות בעיר וחיפשתי מרק (לא הרבה מוכרים מרק בחודש אוגוסט) בסוף עשיתי טייק אוואי של מרק עגבניות ואורז מצוין מג'רוג'יה. וגם קניתי לואיזה לחליטה.

כשהיא ישנה עכשיו על הספה בסלון שלי. נרדמת מול CSI ניו יורק בערוץ הראשון, אני שמח שאני יכול גם קצת לטפל בה.

הדבר הכי מתוק שיש לי בחיים.