השליטה היא דמיונית. השלט מאחז עיניים - גורם לעין להאחז בו ובכך שולט עליה ... ההתפשטות היא ההתרחבות מעבר לנקודה של השלט שהיא נקודת השליטה. הלבוש בא לאיש הבוש - המתבייש. מתבייש בטבעיותו הפגומה בבגידתו בעצמיותו. נדרש הבגד לכיסוי על הבגידה העצמית. להיות ערום זה להבין שאני חלק מהערמה. סביל. נפעל. ערום ולא עורם. חלק אחד מערמה גדולה. פשוט. נוצר כתגובה לפוסט של אבהיטי - http://cafe.themarker.com/view.php?t=580353 |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לשחרר את היתד האחרון...?
יש משהו קשה בקבלת הידיעה
באי מושלמותנו.
מחנכים אותנו להיות טובים, מצטיינים, מצליחים.....
יש נחמה בחמלה שאני יכולה להעניק לעצמי
כשאני מבינה שאני פשוטה.
שם נוצר השקט
הייתי מעדיפה לזנוח את הבושה, האשמה
דרוש כוח התנגדות גדול אל מול מלתעות החברה
ומי רוצה להיות באמת עירום?
במערומיו יכול האדם לערום על עצמו
אלא עם כן מונחת לפניו מראה
שליטה זאת גם בגידה , גם חולשה וגם בעיה
עובדים על שיחרור עם לבוש ללא בוש
כי ללבוש יש גם את היכולת לכסות ולתת לאחר מרחב ונעימות