בשעה טובה הסתיימה מערכת הבחירות לוועד המנהל של "הפועל אוסישקין". זה היה באמת אירוע יוצא דופן בחיי הארגונים החברתיים בישראל בכלל, ובתרבות ניהול הספורט בפרט. כ- 360 מתוך 630 חברי העמותה השתתפו בתהליך הבחירה של הועד המנהל – למיטב ידיעתי זה מספר יוצא דופן בעמותות חברים. לראשונה בישראל יש לנו מועדון ספורט שהנהלתו נבחרה על ידי ציבור גדול כל כך.

זו הייתה לי ההזדמנות הראשונה להתמודד על תפקיד במערכת בחירות. בכל השנים בצבא ובמגזר העסקי התמניתי לתפקידים, או קיבלתי פרויקטים של ייעוץ, על פי החלטה של בודדים. בדרך כלל ההחלטות הללו הסתמכו על האופן שבו ביצעתי תפקידים או פרויקטים לצד "הכימיה" שנוצרה ביני לבין המחליט. זו הפעם הראשונה ש"המחליט" היה ציבור של מאות אנשים.

הציבור הזה הוא רחוק מלהיות הומוגני. אמנם יש לו מטרה משותפת אחת – "להחזיר עטרה ליושנה" - להביא לכך שבעיר תל אביב תהיה קבוצת כדורסל של "הפועל", שתתמודד בצמרת הכדורסל בישראל, כשהיא מנוהלת בשקיפות וביושרה. אבל מעבר לכך ישנה שונות גבוהה – החל מגיל החברים שנע בין 17 ל- 80, המשך במידת המעורבות בחיי הקבוצה (הגעה למשחקים עצמם) וכלה במידת הרגישות להחלטות ההנהלה בנושאים שונים (למשל, היחסים עם עיריית תל אביב).

השונות הזו הביאה לכך שההנחה כי ההצלחה הגדולה של "אוסישקין" תביא בהכרח לחידוש המנדט של הוועד המנהל הנוכחי (שאני חבר בו) איננה ברורה מאליה. הדבר הראשון שצריך להתמודד מולו היה הפסיביות המובנית בציבור חברים של עמותות. צריך הייתי להתקשר לחבריי ולמכריי ולהזכיר להם שצריך להצביע וכי תוצאות הבחירות אינן ברורות מראש. וגם אז, שיחת טלפון אחת לא הספיקה. התחושה הייתה שאם רוצים להיבחר צריך לעודד הצבעה.

תופעה אחרת הייתה פורום האוהדים באינטרנט. לשם מגיעים החברים הצעירים יותר והמעורבים יותר בחיי יום-יום של הקבוצה והעמותה. הם גם אלו שרגישים יותר לכל החלטה ולכל מילה שנאמרת מצד ההנהלה. שם היה "מרכז המפלגה" שלנו. שם ניתן הדרור למילים הלא ראויות ולהשמצות הלא מבוססות. מי שנכנס לשם גילה מערכת בחירות אחרת לגמרי ממה שהיה נראה על פני השטח. שם שלטו היצרים. שם הסתבר שיש ניסיונות לא רק לקידום מועמדים שמחוץ להנהלה אלא גם לשלילת חברים נוכחיים בהנהלה.

שם התחלתי לשאול את עצמי, למה אני צריך את כל הענין הזה? באתי לעזור, השקעתי זמן, חטבתי עצים ושאבתי מים, ואז אני מגלה שאני אדם שאיננו ראוי ושיש בעיות עם היושרה שלו. אז אני גם מגלה שיש "רשימת חיסול" שאני כלול בה, כולל מצד אנשים שאני מכיר היטב. זה אומר שאם אני נבחר מחדש לוועד אני צריך לעבוד עם אנשים שלא רצו בי שם. זו תרבות חדשה שאיננה מוכרת לי כלל. למה אני צריך את זה?

החלטתי להמשיך. החלטתי שלא אתן פרס למי שמתנהג בצורה כזו. לא אעזוב אלא אם הרוב יחליט זאת.

סוף הסיפור? כל חברי הוועד הנוכחי נבחרו ברוב גדול. הבחירה הזו נותנת את הכוח לא רק להמשיך אלא גם לבצע שינויים חשובים.