רגע של...והרגע חלף
על כוכבים, סולמות, קפה ,כתיבה קריאה ותמונות. ובעיקר על הרגע שחלף ממני ברגע שכתבתי והרגע שלא תוכל להחזיר אותו לעצמך. הרגע בו קראת..וכמובן, על הרגע שאחרי.
http://tasteofisrael.org.il/?pg=business&CategoryID=0&ArticleID=155&SearchParam=Follmond
פוסטים אחרונים
- להשאר בבית אחרי הבגידה. מה זה אומר עליך? 13/11/16
- קולה של הבגידה 9/1/16
- כדי שדייט יצליח כדאי שנדאג להנות בו. 7/12/15
- אמא את חופרת, די תשתקי, זה לא עניינך, עזבי אותי בשקט 12/11/15
- מה הוא רוצה ממני? הסקס כבר מת ! 7/11/15
- בזוגיות ומרגישים קצת לבד? 18/10/15
ארכיון
0
רגע של עצב
את העצב הזה אינני יודעת היכן להניח. זוחל לו לאטו במעלה הבטן לכיוון הגרון ואינו מרפה עד אשר הגיע ליעדו. שם הוא שוהה וחושב. הייתכן שהוא נעלם לו מחיי? ולתמיד? ולא אשמע אותו יותר? לא אראה אותו? לא אדע אם טוב לו , רע לו, לוחץ, קר, מעניין או מאושר לו? ולחשוב עליו, מותר? האם אוכל להחליט שאין טעם או סיבה לחשוב עליו יותר? להחליט שאני הופכת דף? הרי הוא לא היה לי אף לא כספר...מעולם לא אחזתיו בין ידי, אותו - קראתי בשידור ישיר ללא דפים וללא כריכה . לא לקחתי אותו לקריאה מרגיעה של לפני השינה ואף לא המלצתי עליו לאף אדם. להפוך דף? לו רק היה לי כספר...זמין מידי, פשוט מידי .הייתי הופכת אותו בקלות, סוגרת אותו בטריקה קלה ומחליפה אותו בספריה הקרובה. האם היה הוא משהו עבורי או שחלמתי חלום? היה. אכן היה. מילים וצירופי מילים הוא היה. הרווח שבין המילים. זה שאיננו כתוב בשום ספר. אותו הרווח הבלתי נראה מחד והמורגש כל כך מאידך.כמו הצחוק, השמחה הבלתי נשלטת והחיוך. הוא חקוק לי בבית החזה. רווח שכזה בעל משקל סגולי כבד. רווח נוכח, ריק שהתמלא ברווח.וביננו, מה כבר אפשר לעשות עם רווח עצוב וחמקמק שכזה? לשטוף אותו? לשיר אותו לדעת? אולי אצליח לכסות עליו בצבעי פסטל? לספר לו? - חלילה ולא. גם הוא לא יידע מה עושים עם הרווח שנחרת בשגגה בין שנינו. והוא - רווח מתעתע, גדל בי כמו כדור שלג, מאיים, מושך, נחבא, נושם ונושף חסר צורה ושאינו תחום בזמן מלווה אותי ביום, ישן איתי בלילות קם איתי בבקרים . רווח שאיני יכולה לו ואיני יכולה בלעדיו. כמו הצחוק. אמרתי כבר? צל התמיד שלי. העיניים שלי חסרות את הנשמה שלו. והנשמה הזו - עולם ומלואו - מאז ומתמיד. |
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
העצב הזה הוא חלק ממני. הוא פשוט חלק מהחיים. כי זה בדיוק מה שקורה לנו במחזוריות
שכזו. אנחנו נפגשים במהלך חיינו פעמים רבות וגם נפרדים. הפוסט נראה כמדבר על מישהו מסויים בעוד שלמעשה הוא מדבר על מפגש ופרידה. ולמדתי לנשום יחד עם העצב כי הוא חלק מהחיים. בדיוק כמו השמחה.
כן, זה בדיוק זה.
וממשיכים הלאה כי, ראה זה פלא, החיים מתנהלים בכל מקרה.
תודה.
כשמנתקים את העצב מהאגו, המלווה אותו כמנהל חשבונות חמור סבר, רוחש בתוך מוחנו, מציע לנו תחשיבים ותרשימים, שואל למה זה קרה כך, ולא קרה אחרת, ומי אשם, ואיך הוא עוד יצטער על מה שעשה, ומה הלקחים לעתיד לבוא... כשנפטרים מהאגו של העצב, נותרים עם עצב נטו. אני קורא לו: עצב מתוק.
אפשר להתמסר לו, ולחוות אותו במלוא העוצמה ואף לגלות בו יופי מסויים, להתאבל איתו, לבטא אותו בבכי משחרר, להתמקד בו, לנשום אותו, להריח ולהסניף אותו, לישון אותו, ואיתו, עם העצב הגולמי הזה, ואז... להמשיך הלאה, בכוחות מחודשים.
תודה נורמן. הכל אמת.
אני ברת מזל. פעמיים. גם חוויתי, גם יודעת מה חשוב לי באמת.
אכן הקשה מהכל שהפער שהולך ונוצר
שהולך ומתרחב
ואין ברירה אלה לחוש את הכאב של האבדן
ויחד עם זאת
החיים הם שיר בלתי סופי
כל יום שיר חדש וכל יום מנגינה חדשה
העבר הוא שם, ולא ניתן לשינוי
ההווה הוא כאן ומחייב את תשומת לבנו
והעתיד אינו מתחבר עוד עם העבר....ואליו יש לפנות
כתיבה נפלאה
בנות מזל רק חוות תחושות כאלה
היית בת מזל!!!
* מצויין
אין מילים לתגובה שלך
תודה.
קראתי את עצמי.
הלו? מלנכוליה זה בסדר מפעם לפעם, בתנאי שלא מטפחים אותה והופכים אותה לדרך חיים.
הנה שיר של פרדי מרקורי מ- QUEEN בליווי פסנתר.
http://www.youtube.com/watch?v=W6s9vkQ9uxM&feature=related
אחרי זה - הופ הופ - מיד לחזור לחייך ולהיות אופטימיים.
My Melancholy Blues
Queen
Another party's over
And I'm left cold sober
My baby left me for somebody new
I don't wanna talk about it
Want to forget about it
Wanna be intoxicated with that special brew
So come and get me
Let me
Get in that sinking feeling
That says my heart is on an all time low - So
Don't expect me
To behave perfectly
And wear that sunny smile
My guess is I'm in for a cloudy and overcast
Don't try and stop me
'Cos I'm heading for that stormy weather soon
I'm causing a mild sensation
With this new occupation
I'm permanently glued
To this extraordinary mood so now move over
Let me take over
With my melancholy blues
I'm causing a mild sensation
With this new occupation
I'm in the news
I'm just getting used to my new exposure
So come into my enclosure
And meet my
Melancholy blues
זה היה חיבוק וירטואלי מעולה. וגם כוכב. וגם עידוד.
אגב, עצב הפרידה, הרווח הזה הוא עניין קיומי, לא בהכרח תלוי במישהו נוסף.
והוא חלק בלתי נפרד ממני. כמו השאר.
תודה תודה מיכאל.
חמוד...ומה עושה בחורה אינטליגנטית? (שהיא הספר כאן)
מחכה על המדף ומחכה שהקוראים יבואו לחפש אותה.
גם זו אופציה.
עוזי עוזי - יפהפה הקטע. גם משום שהוא בא מהחיים. גם הפורמט והדימויים..באמת נהדרים.
אני בעד שניהם. אושר ועצב. ביחד (עם שאר מגוון רגשות כמו שמחה, כעס, פחד, אהבה) הם יוצרים "שלם". ואם אני רוצה להרגיש שלמה, צריך את שניהם ולמרות מה שנהוג לחשוב שהעצב הוא עניין שיש להמנע ממנו, חושבת להיפך, כדאי להיות איתו ולמצות אותו. לקבל אותו. זוהי משמעות השלמות בעיני.
שלמות היא הרגשה שאין כמוה וכשיש אותה, לא צריך שום דבר נוסף. מרגע זה, אפשר להתחיל לתת.
תודה על כל האהבה הזו...ועל האמון.
רותי יקרה,
אני חש את כאבך, כאב הפרידה. מי מאתנו לא חווה זאת?
חייבת לומר לעצמך:
"מעתה ואילך, העצב ממני והלאה. ממשיכה הלאה, והאל הטוב עוד יזמן לי הזדמנויות חדשות ומעניינות."
להיות חזקה, כי את חייבת זאת לעצמך ואיש לא יעשה את העבודה בעבורך.
ואני, מה אוכל לעשות בעבורך, מלבד לעודד בדרכי, ולחבק ?
קבלי חיבוק גדול ואמיץ וייטב לך, חברתי. וגם כוכב שיאיר לך.
מיכאל
בשנות הארבעים מישהו שר בתאטרון המטאטא :
בחורה זה ספר
שהרבה דפים בו
בחורה זה ספר
שכולם קוראים בו
בחור אינטליגנטי
מחליף את הספרים
ומה עושה הספר?
מחליף את הקוראים
אושר
וניסיוס דה מוראס/אנטוניו קרלוס ז'ובים
העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באויר -
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר.
אושר הוא דבר חולף
וכבר איננו,
כמו האשליה של קרנבל.
עובד איש בפרך,
לרגע של פרח.
פושט יד, עני והלך
הם עכשיו נסיך ומלך.
הנה, הנה הם שם על אם הדרך,
שלושה ימים הכתר לראשם.
העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,
יורד כמו דמעה בנשמה.
אני אומר שאת צודקת, כמובן...
אני מאחל לך מכל הלב שכל המשאלות לך וכל החלומות שלך יתגשמו, שלא תיפלי על קרציות ונודניקים ושלא תהיינה לך יותר אכזבות...
לכתוב את יודעת וגם אם מישהו יספר לך שהכאב שלך מוציא ממך את הטוב שבך ונוגע בבשר - לכי על השמחה. גם היא יכולה לגעת במקומות הכי עדינים והכי טובים.
זה מה שאני אומר.
תחשבי שכל אכזבה מקרבת אותך לטוב, לכיף, להגשמה, לאהבה. והאכזבות ייזכרו רק כאבני דרך, כמהמורות שהיית מוותרת עליהן, אבל הן שם. אז שיישארו שם.
ואל תתפשרי על הטוב ביותר. כי זה מה שמגיע לך.
מה שנוגע - קיים. השאר - נסיבות מתחלפות ואם נגע, דיינו.
תודה.
נגעת עם הנשמה בבשר.
אני הקשבתי גם למוסיקה שצירפת, תוך כדי קריאה.
לפני שהוא עובר מאיטלקית שמעתי אותו לוחש באנגלית !BABY, DON'Y CRY, DON'T CRY!
את כותבת נפלא; קשה להבחין איפה הגבול בין המציאות לדמיון, בין הממשי לוירטואלי, בין הכותבת למאהבת.
את מרשה לי לככב אותך לצד "המגיבות הנשיות" ?
תמיד צריך לזכור שהגלגל מתהפך.
פעם עצב ופעם שמחה.
מאחלת לך ימים שמחים יותר.
באהבה
עופרה
תודה ענת ומתוקסימה על העידוד והכוכב.
שתיכן - במה שנקרא "מידיות נשית". תודה.
אל תעצבי. זה יעבור.
*
גם נוגע, וגם כתוב מהמם