התרגשותו של הכלב הזה אכן הייתה רבה, אפילו קיצונית, השאלה המתבקשת היא: מה ההתרגשות? אם היית מגדל צב או ארנב בביתך, סביר שהם כלל לא היו שמים לבם שאתה, סוף סוף, בבית. אפילו חתול לא היה מתמוטט מהופעתך. לא כך הכלבים שכן התרגשותם ממך, נובעת מתכונה אשר נמצאת בתוך בטנם. תלות שמידתה אומנם אינדיווידואלית בכלבים, אולם אין כלב בעולם אשר חסר אותה לחלוטין. אכן, הכלב מזהה בדמות אדונו כחברו. אין המדובר במערכת יחסים מורכבת ומסובכת. כך הם פני הדברים גם כשהאמור בינך לבין הכלב שלך, בין אם הכלב שלך מתעלף כשהוא נפגש בך ובין אם לא. שום מערכת יחסים אינה אפשרית ביניכם מלבד מערכת חברית כלבית, וזו, בכל מקרה, בנויה בהתאם לדגם הכלבי האורגינאלי. אותו דגם אשר נישא עם הכלב בדמו מהימים בהם לא הכיר את האדם. ימים בהם חבריו היו רק כלבים. אין זה המקום לברר כיצד התפתחו הכלבים כבעלי חיים המתקיימים בקבוצות. ככל הנראה זוהי תוצאה של אילוצים היסטוריים וביולוגיים כלשהם. כאן רק נניח שאותו אדם קדמון אשר היה הראשון לאסוף כלב למערתו, אסף אליו בעל חיים אשר היה נכון לאהבה מעצם טבעו הפראי. אהבת כלבים היא סיבתם של כלבי הבר להישאר כקבוצה שהרי בלעדיה יתפזרו החברים כאבקנים ברוח. כך זה היה הרי, מאז ומעולם. נטייתו הטיפוסית של הכלב להבדיל את בני האדם הקרובים אליו מן האחרים, ממש כשם שבחיי הבר הוא מבדיל את הכלבים מחבורתו משאר הכלבים, נטייה זו לא רק החמיאה לאדם עוד בעת שחי במערות, היא גם שימשה אותו. לפיכך, כבר בתחילתה של הידידות זווגו וטופחו דווקא המצטיינים בתכונה זו. הבינוניים נופו. אתה אינך "דמות מוכרת" בלבד. אתה הרי, סומנת על ידו כחברו ברגע שהתעורר בו הצורך הראשון בחבר- צורך שהתעורר בו כבר בשלב מוקדם בחייו. הוא לא סימן אותך כחבר משום המזון הטעים שהגשת לו, לא משום הזמן שהשקעת בו ולא משום סגנון ליטוף המיוחד כלשהו. חשקו ומחסורו, הם שדחקו בו לסמן אותך. מהרגע בו סומנת כחבר- כבן להקה, מבחינתו, כאילו הוארת באור מיוחד. אור שרק הוא רואה. ההגדרה "בעל חיים נאמן" תואמת מאין כמותה את הכלב, אולם כאשר האמור בנאמנות לאדם, הכלב הוא היחידי הזכאי לתואר זה. נאמנותו נובעת מכך שחברותו אינה מותנית דווקא בהתנהגותו החברית של אדונו אלא ראשית בעובדה שאדונו קיים והוא הואר כבר, בעבר, באותו אור מיוחד. אף שאהבת אדם נעימה לו מאוד, הוא אינו זקוק לה כדי להעניק את לבו. הוא נאמן ללא תנאי! עד כמה שזה אבסורדי, גם בעלים מתעלל זוכה בנשמתו של כלבו. הכלב הוא נ א מ ן. אם תעלם מעולמו, קשה יהיה לו לשכוח אותך וקשה יהיה לו להחליפך באחר. (אף שכצעיר הוא בנוי לכך). הוא מחפש את האור שבו הוא רואה אותך, ואור כזה הוא רואה רק ממך. זהו הרקע ליחסיכם, כך על פי הכלב. כאשר אתה פוסע ברחוב ולפתע נצמד אליך כלב זר, עוקב אחריך כברת דרך ובכל פעם שאתה פונה לאחור הוא עוצר, משפיל אוזניו, מנמיך זנבו ומכשכש בו בביישנות, אכן ממש ברגע זה הוא תר אחר האפשרות לקבוצה. "לחבר". כן כן, בך הוא מעוניין. פעולת ההתחברות לאחר היא תבנית פעולה בסיסית, תבנית פעולה מוכרת לכל כלב באשר הוא. די בכך שהוא בודד. התנהגות ידועה אשר לגביה אין הוא אמור ללמוד מאומה. זהו אינו החלק היחידי התבניתי בחברות הכלבים. הקשר כולו תבניתי, כלומר, כל מה שראית וכל מה שאי פעם תראה, לקוח מדגם יחסים זה. בכל האמור בכלבים, יש להתייחס לצורכם בחבר, כאל חשק פראי. חשק אשר ההבדל בינו לבין החשק למזון, לדוגמה, מתבטא בכך שהוא אינו יודע שובע. יתרה מכך. זהו צו קדום אשר במידה רבה פותח והומרץ על ידי האדם (בקווי דם מסוימים יותר מאשר באחרים). בנקודה זו אני חש צורך להתנצל. אני יודע שאוהבי כלבים מעדיפים לחשוב שזו אהבתם שמניעה את נאמנותו של הכלב ואת אהבתו, שישנם פה יחסי גומלין כלשהם... לא. אין זה כך. הכלב נאמן לאדונו בהתאם לתכונה פנימית אותה הוא נושא בתוכו. תכונה שמידתה שונה מכלב לכלב. ככה זה, אתה אוהב אותו והוא אוהב אותך, ואהבותיכם אינן קשורות זו בזו. מאכזב לדעת אך גם מגדל מתעלל עשוי לזכות בכלב שיהיה נאמן לו בכל נשמתו. למעשה, כמגדל כלב אינך חייב לעשות מאומה כדי לזכות בנשמתו של כלבך. די בכך שתהיה לידו. גם אם תסתיר פניך עם עיתון מבוקר עד ערב, חבר יהיה לך. עם זאת, מנקודה זו ואילך, אנסה להמליץ על מיני דרכים בהם ניתן לשפר את מחויבותו של הכלב ליחסים. איך להתקרב אליו ואיך להתידד עמו. |