לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 815 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 700 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
מפח נפש
"התבונן בי", צעקה אליו בלי קול, "האינך רואה שזו אני"? הבוקר, לא יכלה עוד לעצור בעצמה. לאחר מריבת ליל אמש, השגרה האיומה בה היא שותקת, כדי שלא יגבר זעמו, שלא יפנה גם לילדים. אתמול חשבה, שכיסתה הכל: הבית היה נקי עד כדי הגזמה, היא בישלה אוכל שהוא אוהב וניקתה אחר-כך גם את הגז, הכביסה היתה מסודרת. היא קיוותה שהערב יעבור בשלום, נכנסת למיטה מוקדם, עייפה כל כך לאחר יום מתיש. אבל הוא כבר מצא על מה לכעוס. למעשה, דיבר על העבודה שלו, כמה הכעיסו אותו וכמה הם לא מבינים שום דבר. הוא הרי יודע יותר טוב, ולמה לא מקשיבים לו, בדיוק כמוה, גם היא בעצם לא מקשיבה לו. מיומן בללבות את כעסו-שלו, הפנה אותו כלפיה. היא כל כך קיוותה שפשוט ישכב איתה ואז יירדם, אבל הוא לא ויתר על ההשפלה שקודמת לזה. "את לא שווה כלום", צעק עליה בחימה. "את כמוהם, לא מקשיבה לי, לא מבינה שמה שאני אומר הוא הגיוני, כי אני רואה את האמת"! את דבריו ליווה בתנועות חדות בהן הפך אותה על בטנה, אוחז בה באלימות. "הנה, רק בשביל זה את טובה, וגם זה בקושי"! נבח. משנרדם, העייפות כבר נטשה אותה. היא שכבה בלי לזוז, נותנת למחשבותיה להתרחק ממנו, להתרחק מהמקום בו היא נמצאת. נזכרה בו. "בואי נעשה ילד", אמר לה אז. והיא, טיפשה שכמותה, לא רצתה, בטוחה שמצאה את אהבת חייה. עכשיו ידעה, שאמנם מצאה אותה, אולם היה זה הוא. בבוקר, לא יכלה לעצור בעצמה. היא ידעה היכן הוא עובד, וחיכתה בכניסה לראותו. לבה המה כשזיהתה את צעדיו הקלילים מתקרבים, חיוך קל על פניו. גם הוא, כמוה, אהב את הגשם ולא מיהר. משנכנס למבואה, חייכה אליו בבטן גועשת. הוא חייך אליה והמשיך לצעוד, לא מזהה אותה.
|
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם אין ציפיות
אין אכזבות
...
קל להגיד
קשה לבצע
אני
טבען של אהבות שלא מימשו את עצמן לחזור ולהתממש ואפילו חלקית.
המון עצב וכאב נושאת האישה ובמקום לנסות לשים להם סוף היא מחפשת
נחמה באהבה ישנה. כדי להיות בשלה לאהבה ישנה צריך ראשית לפתור
את הבעיות ב"אהבה" הנוכחית שמתה ומעלה רקבון של זוגיות ללא תכלית.
אוף תמר ...
נתלית בחלום
במקום לעשות מעשה.
אבל רוצה לומר שאינני שופטת אותה כלל.
}{
כתיבתך כ"כ יפה, מרגשת ונוגעת ללב.
עצוב... לפעמים יש אשליה וכשרוצים לבדוק את האשליה, אזי היא מתפוגגת.
נהניתי מסיפורך ומחכה ליצירותך הבאות.
בוקר זה זמן שמתעוררים
תעירי אותה
לפני שיהיה מאוחר מידי !!!
ונדמה כי כל המתואר כאן הינו צעקה בלי קול ולא רק משפט הפתיחה..
ואולי זו תחילתה של התעוררות..
ההוא אינו פתרון לנפש דוויה ולתחושת מיאוס.
אי אפשר לחזור לאחור. רק קדימה.
ובכל זאת, צובט הכאב שלה והמכה הסופית שמגיעה מכוון זה שעליו חלמה.
בהחלט, גם תקווה זה משהו..אבל זה לא מספיק,לאף אחת לא מגיע חיים שכאלה.
תודה על תשובתך, תמר , כאן ושם.
אולי הוא, היה סוג של מקלט לנפש. לא משהו בר-מימוש, רק התקווה, והרצון לשרוד, והחיפוש אחר יד מושטת.
תודה על תגובתך רחל.
והתחושה שלי שזה לא הוא ולא הוא
שזאת פשוט היא ,שלא אוהבת את עצמה?
היה לי קשה לקרוא .