הפרוטסטנתיות, שזה מקרוב נבראה (לותר 1520) קיבלה את כל בני האדם כבעלי ערך פוטנציאלי שווה. מרטין לותר (בתמונה) הבין את הפסוק "ויברא אלוהים את האדם בצלמו" (בראשית א 27) פשוטו כמשמעו וטען:

"אי ן הבדל ממשי בין חילוניים, כמרים, נסיכים ובישופים, או בין "רוחניים" ל"ארציים", פרט לתפקיד או משלח יד. כולם משתייכים לשדירה הרוחנית, כולם כהנים, בישופים ואפיפיורים, אך נבדלים הם אלו מאלו בעבודתם"

קומניוס היה הראשון להבין את משמעות הדבר לחינוך. אם כולם בעלי ערך, הרי כולם כולם יכולים ללמוד. הוא הרחיק לכת, וטען כי למעשה זוהי חובה להעניק חינוך לכל, שכן זהו רצונו של האל. הנה הדברים שכתב בעניין זה, ושימו לב למשפט האחרון - שווה ציטוט...

"אם בשעה שאנו מכניסים חלק מהאנשים לתרבות החשיבה, ונוציא בכך אחרים, אנו פוגעים לא רק באלה השותפים באותו קיום כמונו, אלא גם נגד אלוהים עצמו, אשר מצפה כי כל בני האדם שברא בצלמו ידעוהו, יאהבהו, ויהללוהו. במובן זה, ההתלהבות של כל בני האדם תגדל, בהתאמה לגודל להבת הידע הזוהרת.

 עתה, איננו יודעים לאיזו מטרה ההשגחה האלוהית מייעדת אדם זה או אחר; אבל בוודאות ניתן לומר, שגם בתוך העני ביותר, השפל ביותר וחסר החשיבות, הוא ברא כלים להללו. בוא נהיה על כן כמו השמש בשמים, אשר מאירה, מחממת ומחייה את כל הארץ, כך שכל אשר יכול לחיות, לפרוח ולשגשג, יוכל לממש זאת."

ראו עוד על עקרון זה:

הפמיניסט הראשון - האם אנחנו מפחדים מטיפשותן - קישור לפוסט

משל הראי הקהה - חינוך לבעלי מוגבליות - קישור לפוסט

כיתת הילדים כגן של צמחים - קישור לפוסט