עוד אצניח אליך ידיים. עוד אמר לך את כל המילים הטובות שישנן שישנן עדיין.
כי ביתך העני כה חשך לעת ליל ועצוב בו ודאי לאין סוף. וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך הסגרו לחוצות ולתף.
אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה. את פולחת כזכר נשכח. הדממה שבלב בין דפיקה לדפיקה הדממה הזאת היא שלך.
נ.אלתרמן |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השיר כשיר נפלא. משתי השורות הראשונות הייתי בטוחה שזה אלטרמן. גם מהתוכן. השיר אכן נפלא אך מאוד "אלטרמני". תמיד האשה היא שתמתין להלך, לנווד או המתפרפר. האם אנחנו עדיין פנלופה הממתינה לאדונה?
שלא אובן לא נכון. ככותב אני אוהבת את כתיבתו אבל כאשה קשה לי עם התכנים שלו.
שיהיה שבוע נפלא
לאה HALINKA
יקירתי!
איזה דיוק במילים!
נהדרת!
היי שרה
כל אחד מביט בשיר ומפרשן אותו לפי האינטרפטציה האישית שלו
אני חושבת קצת שונה ממה שתארת פה אפשר לומר בדיוק הפוך........
יפה, מדויק ופשוט
בצימאון
קודם כל , ממש נפלא.
האישה מחכה, יושבת ספונה בביתה ומחכה להלך
ההלך מודע לכך שהוא "מכור" לנדודים
דמות האישה המחכה, על כל הנורמות שהיא מעוררת
במה זה כוחה ובמה זו חולשתה?
בחשיבה הפמניסטית יש תשובה סדורה
לי אין.
ולך?
אכן!
!!!
!