עוד אצניח אליך ידיים. עוד אמר לך את כל המילים הטובות שישנן שישנן עדיין.
כי ביתך העני כה חשך לעת ליל ועצוב בו ודאי לאין סוף. וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך הסגרו לחוצות ולתף.
אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה. את פולחת כזכר נשכח. הדממה שבלב בין דפיקה לדפיקה הדממה הזאת היא שלך.
נ.אלתרמן |