כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    ...אולי פעם שפילברג ואני?

    45 תגובות   יום רביעי, 20/6/07, 13:21

    כל הבוקר אני חושבת על מה נדבר שפילברג ואני כשניפגש. אני יודעת שזה יקרה, רק לא ברור לי מתי. יש לי מה לספר לו, ואלה סיפורים מופלאים על האיש שהדליק מדורות בחיי.  

    לפעמים אני כותבת ספר על אנשים חיים שרוצים לתעד את חייהם לדורות הבאים. יש אנשים שזוכרים כל פרט, תאריכים, פגישות, אירועים שהתרחשו  ואהבות.

    יש כאלה שאינם זוכרים היטב, וסיוע בשאלות מנחות מוביל אותם במסע מרתק אל עברם. אני יושבת ומפשפשת אתם בתמונות דהויות ובתעודות מתפוררות ורוקמת עבורם ואתם את הסיפור האישי שלהם מתוכנו העמום של הזיכרון המתעורר.  

    לפעמים אני כותבת על אנשים שלא הכרתי מעולם. הספר נכתב לכבודם ולזכרם. איסוף החומר מתחיל אצל קרובי המשפחה מדרגה ראשונה, הורים,  בנים בנות, אחים אחיות. ספרים אלה מוזמנים בשל הרצון להחיות את הנפטר. הרצון הזה חזק מן המוות. 

    משפחות מסוימות מעדיפות לשבת בצוותא ולגולל יחד את סיפור החיים שיסופר לאוזניי, אחרות מעדיפות פגישות בנפרד. לא אחת קורה שאירוע ספציפי סופר לי יותר מפעם אחת ובכל אחת מהפעמים התרחש אחרת ואי אפשר לדעת מה באמת קרה, ואני תמהה לשמוע, מתפעלת מחדש ומקשיבה. במקרה כזה אני אוספת את כל הסיפורים ומציגה זוויות ראייה שונות בשם המספרים.  

    לא אחת משנה האדם את זיכרונותיו, מטשטש אותם, מייפה אותם או מספר רק על נוכחותו בהם כצופה או כנפקד שדווח לו על האירוע, אף שברור מעל לכל ספק כי היה שם וחווה את הסיפור על בשרו. עם הזמן למדתי שלכל אדם יש זכות לבחור את הנרטיבים הביוגראפיים של עצמו. אני יודעת שבכוחו של המוח לבנות סיפור חדש לגמרי.  

    הקשרים המתהווים ביני לבין מספרי הסיפורים שלי טומנים בתוכם רגשות עזים. לא פעם אני מוצאת קטעי חיים מקבילים לאנשים שונים ויש פעמים שבעקבות הקבלה גיאוגרפית – היסטורית של מקומות ואירועים אני יוצרת חיבורים לאנשים שלא ידעו האחד על השני. כך למשל, מיכאל הירושלמי זכה לפגוש שוב את מנחם מכפר חסידים,  בן כיתתו מעיירה קטנה ליד וארשה. אני רואה בזכות שנפלה בחלקי מתנה מאוד משמעותית לחייהם של אנשים אלה.

    הקשרים הנטווים בין מספרי הסיפורים לביני הופכים למעין קשרי משפחה ואני יכולה לראות באנשים הללו את הוריי, את דודיי ודודותיי שרובם כבר אינם. 

    אחרי שכתיבת הספר מסתיימת אני חשה באהבה ובהוקרת תודה עמוקה לאנשים אלה. הסיפורים הללו ממשיכים וחיים בתוכי ימים רבים.  ואולם בחלוף הימים, הם הופכים ומתערבבים במחשבותיי ויוצרים קולאז' אין סופי של דמויות, נופים וריחות.  

    אתמול עברתי על מודעות האבל של יום שישי וגיליתי שנערך טקס גילוי מצבה למישהו שכתבתי את סיפור חייו. היה זה איש מדהים וסיפורו היה נדיר ומרתק מאין כמוהו. ידעתי כה רבות על חייו ולא ידעתי על מותו. איש לא סיפר לי. איש לא ידע שכתבתי עבורו, הכל היה בינו לביני, בסודיות ובדיסקרטיות, האמון שנוצר בינינו הפך לאהבה גדולה.

    הערצתי אותו, חייתי את חייו מחדש יחד אתו. עם הניצוץ שהיה בעיניו הדלקתי לעצמי מדורות.  

    המודעה הכתה בי כאילו מדובר בהלוויה טרייה, הבטתי באותיות השחורות ולא האמנתי. האיש הזה היה אישיות מיוחדת במינה. חייו היו משמעותיים מאוד להרבה מאוד אנשים, החל ממשפחתו, המשך במקום עבודתו, וכלה במדינת ישראל.

    את הספר הדפסנו אצלו על המחשב, היה זה  עותק אחד ויחיד, אין לו טיוטות ואין לו זכר. הספר כנראה לא ייצא לאור בשל חוק החיסיון והסודיות. אירועים, אנשים ומקומות  לעולם לא יוכלו לדעת על תיעודם בכתובים. 

    תמיד צחקנו על הבסט-סלר שהוחמץ, "אולי פעם בעתיד הרחוק", נהג לומר לי, "אפשר יהיה לשחרר את הסיפור, אני כבר לא אהיה בחיים, אבל את תלכי עם נכדייך לתת ייעוץ לסטיבן שפילברג".  

    - אולי פעם?

    אבל עכשיו כל מה שנותר, הוא זיכרון רחוק של חוויה מעצימה שנתנה טעם לחיי אז והיום.  

    ידיד יקר שלי, היה שלום, אני נפרדת ממך באיחור של חודש.

    אני מצדיעה לך בשמי ובשם כל אלה שחבים לך כה הרבה.  

    --------------------------------------------

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת

    כתיבה ועריכה

    www.words4u.co.il

     

        

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      נכון. אני מדברת עליו.
        25/6/07 16:57:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-25 16:53:09

      נו, עוד בסוף יתברר שיש לנו עוד כמה נקודות משיקות בחיינו והארץ קטנה מלהכיל.  

      דוד קרון ז"ל מכפר מנחם, איש יקר, הוא ולא אחר. 

      אחרי כמה שיחות מאלפות שהיו  לי עם האיש הזה אני התביישתי במה שקורה במדינה . אגב פרקים צנועים על חייו נכתבו בדפוס למען הנכדים.  

       

       

      לא נכון

      את מדברת עליו?

      נו, עוד בסוף יתברר שיש לנו עוד כמה נקודות משיקות בחיינו והארץ קטנה מלהכיל.  

      דוד קרון ז"ל מכפר מנחם, איש יקר, הוא ולא אחר. 

      אחרי כמה שיחות מאלפות שהיו  לי עם האיש הזה אני התביישתי במה שקורה במדינה . אגב פרקים צנועים על חייו נכתבו בדפוס למען הנכדים.  

        25/6/07 07:05:

      את מזכירה לי את הפגישה שלי עם דוד קרון.

      איש מדהים שהיה אחד מהמעטים שהתנדבו להלחם בשורות הבריגדה הבינלאומית והעוד יותר מעטים שהיו מהמתנדבים הארצישראלים לאותה מלחמה הצודקת והראויה מכל מלחמה.

      ואחר כך, אחרי שחזר, היה כאן מאושיות הבטחון בצבא שעוד לא קם בפלסטינה א"י. ואז כשהמדינה פרצה היה ממקימי המוסד והיה זה שקשר את הקשרים עם מולה מוסטפה ברזני מנהיג הכורדים....

      בקיצור, איש מדהים שבאמת קצרה היריעה מלספר את עלילותיו.

      כשפגשתי אותו כבר היה בן שמונים וחמש. אלמן. חולה וחי בצניעות בקיבוץ.

       

      הפגישה איתו הוסיפה כל כך הרבה לחיים הפרטיים שלי.

       

      ואז יום אחד הופיעה המודעה בעיתון...

      לימים, האיש שהיה בחיי, הסתבר שהוא החבר הטוב ביותר של בנו. שהם למדו יחד במוסד של כל אותם קיבוצי השומר הצעיר בדרום.

      והרגשתי שבאיזשהו אופן סגרתי מעגל.

       

      מרגש.

       

      צטט: ibl 2007-06-24 23:41:26

      היי ניצה

      זה קשה לשמוע על אדם שמכירים ועוד יותר קשה כאשר יודעים את סיפור חיו.

      איזה כיף לך שאת יודעת לכתוב ככה.

      כל הכבוד כמובן קבלת כוכב.

      דניאל.

      תודה דניאל. נכון. עצוב לדעת שגם לענקים אין חוזה לחיי נצח.

       

      צטט: dluz 2007-06-24 14:45:24

      עבודה מרתקת יש לך. זה דורש אופי מיוחד. סקרנות. לשים את עצמך בצד ולהיות מרוכז באחר.

      ושפילברג הופיע גם אצלי (בתגובות לפוסט שכבר הגבת עליו הבוקר...)

      מחייך

      סיפורים מהלכים. זה מה שהיה ויהיה כל עוד יש אנשים בעולם. אלה הבלוגים שיוצאים לאור בכריכה רכה וקשה, הקדשות ותמונות. את קראתי את סקרנות בבוקר. עם אסתי דיברתי בערב ועכשיו אני רואה את התגובה אצלי, קופצת אליך וחוזרת לכאן.

        24/6/07 23:41:

      היי ניצה

      זה קשה לשמוע על אדם שמכירים ועוד יותר קשה כאשר יודעים את סיפור חיו.

      איזה כיף לך שאת יודעת לכתוב ככה.

      כל הכבוד כמובן קבלת כוכב.

      דניאל.

        24/6/07 14:45:

      עבודה מרתקת יש לך. זה דורש אופי מיוחד. סקרנות. לשים את עצמך בצד ולהיות מרוכז באחר.

      ושפילברג הופיע גם אצלי (בתגובות לפוסט שכבר הגבת עליו הבוקר...)

      מחייך

      אומרים שאדם עם שלושה חברים הוא עשיר. אף פעם לא הבנתי את זה. חשבתי שכל המרבה הוא משובח. באחת מן הצמתים בחיי הבנתי את האמירה הזו. למרות זאת, יש עוד הרבה חברים ככלל   והם רבים וטובים. כיף לשמוח אתם  וכפי שכתבת, גם ברגעי העצב, אתה צריך להיות שם בשבילם.  
        24/6/07 11:44:

      פעם אמר לי חבר שאחד החסרונות בלאסוף הרבה מאוד חברים, זה שאתה כואב הרבה יותר. בגלל השתתפות בכאבם של כולם.

       

      תנחומי על הידיעה

       

      ברור שברור לגמרי קורץ
        21/6/07 15:16:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-21 14:24:43

       

      צטט: ב ה י ר 2007-06-21 10:52:10

      מקנאה בך

      על הסיפורים

      על הסודות

      על החויות בלהכיר אנשים משמעותיים

      כאלו שהחיים של ימינו כבר לא מזמנים.

      בהיר היקרה, רק לא קנאה. זה לא בריא ללב ולעור הפנים.

      הרבה אמת בדבריך, העניין הרב והסיפוק הם חוויה נפלאה.

       

      לא קנאה מהסוג הזה:)

       

       

      צטט: ב ה י ר 2007-06-21 10:52:10

      מקנאה בך

      על הסיפורים

      על הסודות

      על החויות בלהכיר אנשים משמעותיים

      כאלו שהחיים של ימינו כבר לא מזמנים.

      בהיר היקרה, רק לא קנאה. זה לא בריא ללב ולעור הפנים.

      הרבה אמת בדבריך, העניין הרב והסיפוק הם חוויה נפלאה.

       

      צטט: שו_קי 2007-06-20 22:40:52

      שפילברג טווה את עלילות מרבית סרטיו מהדמיון. ("רשימות שינדלר" הוא חריג והופק כפריעת "חוב" שלו לעמו). ועשה גם את מינכן, אבל שם הוא באמת התבלבל בין דמיון, שקרים ומציאות, יצא לו סלט משעמם. קראת את חשבון פתוח? אני ליוויתי שם את התחקיר. אותו נושא. ספר מצוין שכתב אהרל'ה קליין . הגירסה האנגלית משובחת יותר striking back בהוצאת רנדום. הכתיבה שלך היא דוקומנטרית וחומרי הגלם שלה הם עלילות האנשים היושבים מולך, שחלקם מופלאים.  אני חושב, שלסיפור חיים מעניין, כמו למשל של האיש שאותו הזכרת, יש פוטנציאל לעניין, לרתק, ולהניע תהליכים, הרבה יותר מסיפור דמיוני, בתנאי שהוא מסופר, מתוסרט ומבויים טוב. נכון.

      נראה לי שאת ושפילברג יכולים לעשות כמה דברים יפים ביחד. השאלה היא האם יש לו עדיין "תיאבון"? את צריכה למצוא את שפילברג הבא. הרעב. אולי הוא נמצא פה - בקפה דה מארקר? 

      אני חייבת לומר שלא אחת חשבתי שזה עשוי להסתייע דווקא מכאן. המוכשר הרעב הבא... ככה גם אני הייתי מגדירה זאת. תודה. ומה שלום הנמלה?  

       

       

      צטט: איירבוס-max 2007-06-20 21:39:30

      1.) פרעתי כרגע את החוב הירוק שאני חב לך משעות הצהריים.

       

      2.) "יסודות חדשים" הוא שמי האמצעי בימים אלה - והרבה בזכותך ובזכות שכמוך!

      חובות כאלה? מי זוכר. אני כבר הכנתי רשימת חובות שלי\ אבל אני לא זוכרת היכן הנחתי אותה.תודה

      ועל היסודות, עוד נבנה וניבנה.

       

       

       

       

        21/6/07 10:52:

      מקנאה בך

      על הסיפורים

      על הסודות

      על החויות בלהכיר אנשים משמעותיים

      כאלו שהחיים של ימינו כבר לא מזמנים.

        20/6/07 22:40:

      שפילברג טווה את עלילות מרבית סרטיו מהדמיון. ("רשימות שינדלר" הוא חריג והופק כפריעת "חוב" שלו לעמו). הכתיבה שלך היא דוקומנטרית וחומרי הגלם שלה הם עלילות האנשים היושבים מולך, שחלקם מופלאים.  אני חושב, שלסיפור חיים מעניין, כמו למשל של האיש שאותו הזכרת, יש פוטנציאל לעניין, לרתק, ולהניע תהליכים, הרבה יותר מסיפור דמיוני, בתנאי שהוא מסופר, מתוסרט ומבויים טוב.

      נראה לי שאת ושפילברג יכולים לעשות כמה דברים יפים ביחד. השאלה היא האם יש לו עדיין "תיאבון"? את צריכה למצוא את שפילברג הבא. הרעב. אולי הוא נמצא פה - בקפה דה מארקר? 

        20/6/07 21:39:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-20 13:50:58

       

      צטט: איירבוס-max 2007-06-20 13:28:53

      מה יהיה, ניצה?

      אולי תרתמי את שפילברג למאמץ לקטוף כוכבים מלוא הדלי?

      צריכים אותם כאן, ובדחיפות, כדי, למשל,

      לככב פוסט אנושי כל כך כמו זה!

       

      את המסקנה הזו:

      " עם הזמן למדתי שלכל אדם יש זכות לבחור את הנרטיבים הביוגראפיים של עצמו."

      אני מאמץ כמוטו נוסף לחיים.

      חנוך היקר, אף אחד לא יודע לעצב את הקורות אותו והמקורות שלו יותר טוב ממך, רק אתה תעשה זאת ותקים לך יסודות חדשים . גם אותם תוכל לשנות כרצונך, כי הרשות תהיה תמיד נתונה. תודה

      1.) פרעתי כרגע את החוב הירוק שאני חב לך משעות הצהריים.

       

      2.) "יסודות חדשים" הוא שמי האמצעי בימים אלה - והרבה בזכותך ובזכות שכמוך!

        20/6/07 20:34:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-20 19:59:30

      ליאור, אני מספרת כאן על חמש שנים של עבודה. פגישות מתוקתקות של פעם בשבוע. אוקיאנוס של מילים.

      לא הבנתי את אורך היריעה (ולא התכוונתי רק ל"תוצאה"), וזה אכן מאכזב. מאוד. וגם עצוב.

      אבל לפחות היית עדה לסיפור מהמם שהולך איתך ופגשת איש שישאר איתך גם. גם נחשב, לא?

      ליאור, אני מספרת כאן על חמש שנים של עבודה. פגישות מתוקתקות של פעם בשבוע. אוקיאנוס של מילים.
        20/6/07 19:52:

       

      מכל מקום, מה שחשוב הוא הפגישה ההיא. אדם לאדם.

      המילים לא נעלמו. הן אצלך.

       

      צטט: levana feldman 2007-06-20 18:17:54

      ניצה,

      איזה החמצה....כל כך הרבה עבודה ועניין שלא יבוא לידי ביטוי...

       שפילברג  יחכה...עד לפעם הבאה !!!

       

      לא יקירתי, זו לא החמצה. זה מתבקש ומתחייב. בינתיים.

        20/6/07 18:17:

      ניצה,

      איזה החמצה....כל כך הרבה עבודה ועניין שלא יבוא לידי ביטוי...

       שפילברג  יחכה...עד לפעם הבאה !!!

       

       

      צטט: shvadron 2007-06-20 16:11:36

       גם להספר על אדם שאיננו,

      וללא שם, זה מחווה

      שבו הכוכבים

      ושבתי גם אני

      *

      תודה, לעונג לי. וחוצמזה כל הכבוד על היוזמה. להתראות

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-06-20 15:48:24

      תנחומיי הכנים ניצה'לה יקרה.

      שפילברג ביקש למסור שהוא מתעכב טיפה בגלל השביתת אוטובוסים אבל הוא בדרך.. מיד מגיע..

      נמרוד שלנו, אני עצובה, שפילברג לא ינחם אותי עכשיו. אבל כשהשביתה תסתיים יהיה מעניין ואני אספר לך מה היה ואיך בהוליווד.

        20/6/07 16:11:

       גם להספר על אדם שאיננו,

      וללא שם, זה מחווה

      שבו הכוכבים

      ושבתי גם אני

      *

        20/6/07 15:48:

      תנחומיי הכנים ניצה'לה יקרה.

      שפילברג ביקש למסור שהוא מתעכב טיפה בגלל השביתת אוטובוסים אבל הוא בדרך.. מיד מגיע..

       

      צטט: ראניה 2007-06-20 15:36:04

      עצוב ומרגש.כוכב.

      אני תמיד מקנאה באלו שזוכרים את כל החוויות שלהם

      אצלי אפילו המשמעותיות נמחקות מהר מדי ,עוד לפני שהן זוכות לתיעוד .

       

      כל זה רק בתודעת הרגע אבל קיים אי- שם. אל תאמיני לעצמך. זה לא נמחק לעולם. אם זה טוב או רע, איני יודעת ואיני צריכה לדעת. תודה יקירה.

       

      תודה ירון.

      אכן, המסתפקים במועט זוכים להרבה.

       

       ---------------

       

      תודה ויקי. את בלבי כל הזמן.

        20/6/07 15:36:

      עצוב ומרגש.כוכב.

      אני תמיד מקנאה באלו שזוכרים את כל החוויות שלהם

      אצלי אפילו המשמעותיות נמחקות מהר מדי ,עוד לפני שהן זוכות לתיעוד .

        20/6/07 15:22:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-20 14:38:10

      ירון, יכולת להוסיף...והספרים שיישרפו באש ? והחיים שיימחקו בפצצה?

      אני לא יכולה לחשוב על זה. אני לא רוצה לחשוב על כך.

      חיים מתועדים בכתב הם יצירת מופת אישית ואנושית.

      כתבי אדם, כמו שירים, סיפורים, מסות ועוד, יכולים להחליף טיפול פסיכולוגי, לתקן עוולות, לטהר, לזכך, להאיר וללמד.

      אולי נסתפק בכל זה לעת עתה?

       

      הרי את צודקת. צודקת.

        20/6/07 15:16:

      ניצונת יקרה

      כבוד גדול עבורך לדעת כל כך הרבה

      על אנשים בזכות הכתיבה שלך

      ריגשת כמו תמיד

      אוהבת המון נשיקה

      ויק.

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-20 14:39:15

      היי מר י. אורן, תודה לך.

      העתקתי את תגובתך לכאן כי רציתי לבוא אחרי ירון בתשובתי אליו. אני מקווה שזה בסדר מצדך.

      צטט: אורן ישר 2007-06-20 14:35:42

      מה אומר, זכות גדולה נפלה בחיקך בזכות עיסוקך.

       

      נכון, אני הקטנה והזכות הגדולה.

       

      צטט: אורן ישר 2007-06-20 14:35:42

      מה אומר, זכות גדולה נפלה בחיקך בזכות עיסוקך.

       

      ירון, יכולת להוסיף...והספרים שיישרפו באש ? והחיים שיימחקו בפצצה?

      אני לא יכולה לחשוב על זה. אני לא רוצה לחשוב על כך.

      חיים מתועדים בכתב הם יצירת מופת אישית ואנושית.

      כתבי אדם, כמו שירים, סיפורים, מסות ועוד, יכולים להחליף טיפול פסיכולוגי, לתקן עוולות, לטהר, לזכך, להאיר וללמד.

      אולי נסתפק בכל זה לעת עתה?

       

        20/6/07 14:25:

      "לא אחת משנה האדם את זיכרונותיו, מטשטש אותם, מייפה אותם או מספר רק על נוכחותו בהם כצופה או כנפקד שדווח לו על האירוע, אף שברור מעל לכל ספק כי היה שם וחווה את הסיפור על בשרו. עם הזמן למדתי שלכל אדם יש זכות לבחור את הנרטיבים הביוגראפיים של עצמו"

      יש טעם להוסיף על זה מילים?

      רק שאלה: מה יהיה על העסק הזה (זה עסק, נכון?) ככל שהמחשב יתפוס יותר ויותר מקום? מה יהיה כשיום אחד יאזלו הספרים ומכל אדם יישאר רק עמוד אינטרנטי אחד, קובץ HTML שניתן למחיקה בהפסקה החשמל הראשונה? הזהו אדם?

       

      צטט: shvadron 2007-06-20 13:35:16

      שוב ריגשת אותי בכתיבתך

      יצא לי בעבר לערוך סרט

      לקבוצת אנשים שלחמו

      בבריגדה, כל כך יכולה להזדהות

      עם מה שחשת מהשיתוף

      בסיפור חייו של אדם

      והאש שזה ההזדהות, מצית בך

      את יודעת, יש סיפורים שאי אפשר להתעלם מהם. זה הרבה יותר חזק מהשראה. אני מתחברת כי אחרת אי אפשר.

      ריגשת אותי, 

      וכבר שלושה ימים

      שאין לי כוכבים במלאי (באג )

      תודה. אין דבר. גם הכוכבים יגיעו בזמנם.

      תגידי, אפרופו שפילברג, 

      אולי נוכל להגות ביחד פורמט טלויזיוני

      הפעם ברצינות

      וואאו. רעיון ענק, אבל לצערי, אין על מה לדבר כרגע. אסביר יותר כשנדבר ...

       

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-06-20 13:31:46

      "ידעתי כה רבות על חייו ולא ידעתי על מותו"

      בדרך כלל זה הפוך. עצוב.

      טל, כיוונת למחשבותיי. אני חושבת שזה נכון. הרי זה פשוט אבסורד. את ממש צודקת.

       

      צטט: איירבוס-max 2007-06-20 13:28:53

      מה יהיה, ניצה?

      אולי תרתמי את שפילברג למאמץ לקטוף כוכבים מלוא הדלי?

      צריכים אותם כאן, ובדחיפות, כדי, למשל,

      לככב פוסט אנושי כל כך כמו זה!

       

      את המסקנה הזו:

      " עם הזמן למדתי שלכל אדם יש זכות לבחור את הנרטיבים הביוגראפיים של עצמו."

      אני מאמץ כמוטו נוסף לחיים.

      חנוך היקר, אף אחד לא יודע לעצב את הקורות אותו והמקורות שלו יותר טוב ממך, רק אתה תעשה זאת ותקים לך יסודות חדשים . גם אותם תוכל לשנות כרצונך, כי הרשות תהיה תמיד נתונה. תודה

      אני מצטערת, מרוב מהירות כתבתי בטיוטה, "באיחור של שנה" וצריך להיות "באיחור של חודש". תיקנתי כמובן.
        20/6/07 13:35:

      שוב ריגשת אותי בכתיבתך

      יצא לי בעבר לערוך סרט

      לקבוצת אנשים שלחמו

      בבריגדה, כל כך יכולה להזדהות

      עם מה שחשת מהשיתוף

      בסיפור חייו של אדם

      והאש שזה ההזדהות, מצית בך

       

      ריגשת אותי, 

      וכבר שלושה ימים

      שאין לי כוכבים במלאי (באג )

       

      תגידי, אפרופו שפילברג, 

      אולי נוכל להגות ביחד פורמט טלויזיוני

      הפעם ברצינות

      "ידעתי כה רבות על חייו ולא ידעתי על מותו"

      בדרך כלל זה הפוך. עצוב.

        20/6/07 13:28:

      מה יהיה, ניצה?

      אולי תרתמי את שפילברג למאמץ לקטוף כוכבים מלוא הדלי?

      צריכים אותם כאן, ובדחיפות, כדי, למשל,

      לככב פוסט אנושי כל כך כמו זה!

       

      את המסקנה הזו:

      " עם הזמן למדתי שלכל אדם יש זכות לבחור את הנרטיבים הביוגראפיים של עצמו."

      אני מאמץ כמוטו נוסף לחיים.