המלאך שסרח

"שני חיילי מילואים נחטפו בגבול הצפון לפני כשעתיים" הרדיו זעק.

גבריאל תפס את פניו בשתי ידיו כלא מאמין, צרות מגיעות בשלשות חשב לעצמו.

עוד חוק שהזקן למעלה יצר רק לשם שעשועו הפרטי.

יממה לפני כן הוא קיבל לידיו מכתב התפטרות מהמלאך האחראי בשטח, מיכאל.

לאחר 546 שנים בתפקיד, עשרות אותות הצטיינות, מלאך השנה בפעם ה93 ברציפות

מיכאל החליט להוריד את הכנפיים ולהחזירם למשרד הראשי, קונספרציה וביטחון, מחלקת

אבטחת אישים.

גבריאל פתח את החבילה המצורפת למכתב ונדהם, נעלב יותר נכון להגיד.

הכנפיים שהוא בעצמו העניק למיכאל ניצבו מולו מרוטות, כאילו עידנים לא פגשו בקונדישינר.

ועכשיו זה... פאקינג מלחמה חשב לעצמו.

הוא לקח לעצמו מספר שניות להרגע וקרא לדבורה, מזכירתו הראשית להכנס.

תקפיצי חמ"ל לוויני, שני צוותים של מלאכי צללים, יש מלחמה...ירה לעברה.

הייתה לי הרגשה גבריאל, ראיתי  את זה קורה אמרה.

אין לי זמן לשטויות אמר, כל משבר היא אומרת את אותו דבר חשב לעצמו, אם את כל כך יודעת אז למה את לא אומרת לפני.

בעדיפות ראשונה מציאת מיכאל לתדריך ותחקור, הוא המלאך שהכי מעורה בקשת הפוליטית,

אין לנו זמן להכשיר מישהו אחר, ועוד דבר דבורה, ברור לך שאף אחד לא צריך לדעת על ההתפטרות הזו, הבוס הגדול צריך לדעת רק על המלחמה, הוא לא צריך לדעת שהמלאך אבטחת מוסר התפטר וכל ממשלת ישראל נותרה ללא הגנה אלוהית.

הוא חשב לרגע האם שכח משהו ואז שלח אותה לעבודותיה, הוא סמך עליה, ידע שהיא תעשה את העבודה בנאמנות מוחלטת, לעזאזל, הודה לעצמו, היא יותר טובה ממנו, אך בחיים היא לא תהיה מספר אחד ולו רק בגלל שהיא אישה.

הוא נאנח לאחור, צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים חשב לעצמו, הפעם קלעת בינגו "יוי" (שם חיבה ליהוה) צחק לעצמו.

בעוד כחצי שעה רחב אמורה להגיע ואז הוא ישכח את כל צרותיו.

רחב היא חשפנית במועדון "עלה התאנה", היא תמיד ידעה לפנק, אמנם למרבה במחיר אך המחיר היה שווה את זה.

עוד מימי קדם ידעה לספק בני אנוש, ואם לבני האנוש זה טוב, אז בטח ובטח לגבריאל אשר אומן במשמרות האלוהים להתנזרות נצח.

בסך הכל חצי שעה הפרידה בינו לבין העונג, חצי שעה שנראתה כעידן