פרשת "עקב"

23 תגובות   יום חמישי, 21/8/08, 10:09


בס"ד

פרשה זו התחילה בלשון רבים ומסימת בלשון יחיד כמו שכתוב "והיה עקב תשמעון וכו' ושמרתם ועשיתם" לשון רבים, ומסימת בלשון יחיד "ושמר השם אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבך וברכך והרבך" הכל לשון יחיד.

כדי להבין זאת נספר משל שכתב רבנו יעקב בעל המשלים זצ"ל:

משל אם ראית בית כנסת גדול מלא מפה לפה מתפללים ובוכים וכלם מתפללים נסח אחד, או תהילים, או סליחות, וכו' והרי אתה חושב שכבר נהיו כולם כאחד ובלב  אחד כמו שכתוב וילכו שניהם יחדיו (וירא) שהלכו בלב אחד אבל הקדוש ברוך הוא אומר, אני יודע מה שבליבם שלא כל הלבבות כאחד כי אם כל אחד בוכה על מה שנחוץ לו כגון זה בוכה על פרנסה וזה בוכה על שיש לו חולה וזה בוכה שאין לו בנים וזה בוכה שיש לו יסורין וכו', ולא בוכים על גלות השכינה ובכל זאת הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחד מה שמבקש, אבל בהזדמנות כזו שנתאספו רבים במקום אחד אם היו מתפללים כלם בלב אחד על גלות השכינה, מזמן היינו נגאלים.

פה גם כן אומר הקדוש ברוך הוא התחלתם ביחיד אף-על-פי שלא נכון לסיים ביחיד ובכל זאת אני אמלא משאלותיו של כל אחד ואחד. עוד כתב רבינו יעקב זצ"ל שמלך אחד היה לו בן סורר ומורה וכל מה שהשתדלו שרי המלוכה לתקן מדותיו הרעות לא עלתה בידם לא ברעות ולא בטובות והיה מזלזל בכבוד המלך עד שכעס המלך ופקד שיקשרו עיניו ויוליכוהו למרחקים במדבר שמם רעב וצמא ואין בית, התחיל לבכות איך פתאום נפל משמי מרומים עד תהום תחתית, בינתים נהיה לילה וראה מרחוק כפר אחד נגש לאותו כפר לפתח הראשון דפק בדלת בא זקן אחד ואמר לו מה אתה רוצה? אמר לו בן המלך שהוא רעב ירחם עליו, אמר לו הזקן פה אין רחמנות כל אחד על שכמו יסבל אבל אם תעבוד מחר אצלי אז אתן לך אכל וכך היה, למחרת התחיל לעבוד אצלו על כל ככר לחם, ועבד שם כששה חודשים עד ששכח את בית אביו שהוא בן מלך, חשב על עצמו שכן נולד כפרי לעבודות פרך, ויהי היום הכפרי הזקן מת והשאיר בן בליעל, והתחיל לנקום ממנו והוסיף עליו עבודה ובמקום לתת לו ככר לחם נותן לו חצי ככר ומכהו ומבזה אותו וזה סובל כל מיני דברים יסורין קשים, באותם ימים התגעגע המלך לבנו ורוצה לראותו ואינו יודע איפה הוא נמצא, מה עשה אסף את בית דינו והלכו ממקום למקום ובכל מקום שבאו היו מכריזים מטעם המלך, כל מי שיש לו ריב עם חברו או דין ודברים יגש לבית דינו של המלך, ידוע שכל זה עשה המלך כדי לחפש את בנו,עד שהגיעו לאותו כפר וגם שם הכריזו ובאו כלם שתמיד היה בניהם מחלוקות כי כולם היו גנבין ורשעים גמורים, זה אומר הקרקע שלי וזה אומר המגרש שלי, בנתים בא בן המלך מרב הצרות שעל ראשו דחף מכאן ומכאו ונכנס והתחיל לבכות ומספר למלך שהיה זקן והיה נותן לו ככר לחם ליום.... ועכשיו בנו הרשע הוסיף עבודה כפלים ולא נתן לו אלא מחצית ככר. המלך ובית דינו מיד הכירו שהוא בן המלך אבל הוא לא הכיר אותם מרב הצרות והיסורין שעברו על ראשו. שאל אותו המלך ומה אתה רוצה? אמר לו אדוני המלך לחם אני רוצה, וחזרו לשאול אותו בית דינו של המלך: מה אתה רוצה ובן המלך עומד ובוכה ואומר לחם אני רוצה, המלך לא יכול היה להתאפק מלראות את בנו בצער גדול כזה נתן קולו בבכי ואמר...בני בני, שכחת שאתה בן מלך? ובמקום לבקש לחזור הביתה לבית אביך ואתה תשלט בהם, אתה מבקש ככר לחם מידי אחרים?

עד כאן המשל, המלך זה הקדוש ברוך הוא וישראל בנים למקום עונותינו גרמו לנו הגלות המרה הזו תחת שרים זרים אכזרים ועם ישראל  סובלים תחת ידם, וכשמתאספים להתפלל ברבים אנחנו מבקשים כל אחד ואחד את שלו, והקדוש ברוך הוא אומר , בני למה לא תבקשו להקמת שכינתא מעפרא ששם תלוי כל הגדולה שלכם ומאליו יבוא לכם כל טוב.

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם..."

חברים יקרים אם אנו נקיים זאת, אז ישמור ה' אלוקינו את הברית והחסד אשר נשבע לאבותינו:

כתב הרב רבנו יהודה משה פתיא עליו השלום שעל פי הרב זאת הפרשה, מדברת על גלגולי הנשמות שבאים תוך הלחם או הפרות, או בשר, או דגים וכו', ועל ידי הברכות אנחנו מתקנים אותם זהו שאומר עקב תשמעון רצה לומר שבסוף, אחרי מותו ירגיש האדם הצרות של הנשמה שלא רצה לשמוע את המשפטים שקיבלנו בהר סיני:

הכתוב אומר "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בא לחם". הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו לאכל בשפע ולא בצער- ולמה אמר התנא הקדוש (אבות ו') פת לחם תאכל וחיי צער תחיה?. אומר המגיד מדובנא זצ"ל, אדם שיש לו כל טוב בבית ומסתפק במועט כמו שכתוב, צדיק אוכל לשובע נפשו, כאן מבטיחה לנו התורה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם מכיון שאתה לא מבקש מותרות ומסתפק  במעט, ברצונך הטוב אזי כל מה שהקדוש ברוך הוא נותן לך זה טוב, על זה נאמר "איזהו הוא עשיר השמח בחלקו"

שדברים אלו יהיו לרפואת כל

חולי עם ישראל

ולרפואת יוהד בן אווה חווה

וב"ה נזכה לגאולה שלמה

ולביאת משיח צדקנו במהרה!!!

  

דרג את התוכן: