אנחנו והיקום זה לא אנחנו מול היקום.

אנחנו והיקום משמע שאנחנו יחידה אחת, הוויה, אנרגיה, תודעה.

 אני תמיד אומרת את המשפט שהפך אצלי למנטרה אישית וטיפולית ש"המסע אל תוך עצמינו הוא כמו המסע אל תוך היקום כולו". במשפט הזה, הבנתי את העובדה שאנחנו, כל אחד מאיתנו, לא רק חלק מהיקום, אנחנו היקום.

זה כמו שאני זה אתה, אנחנו שמים מראות אחד מול השני, כל אחד בחיינו משקף חלק בתוכינו. אנשים אהובים מאירים את החלקים שאנו אוהבים בעצמינו, ואנשים שנואים מאירים את האזורים שאנחנו כל הזמן מנסים להחשיך.

בתחושת הנפרדות שלנו, הדואליות, יש את עצמי מול האנשים בעולם, עצמי מול היקום, ואין לנו שליטה על מה שקורה לנו.

בתחושת האחדות, השלמות, אנחנו בעצם מבינים שיש לנו אחריות על הבחירות שלנו לטוב ולרע ושיש לנו שליטה, כי הכל זה אחד.

אך כיצד נגיע לאחדות?

ולמה אנחנו בעצם שואפים? לאושר.

וממה מורכב האושר? מאיזון ,קבלה, אהבה, שלווה, סיפוק עצמי.

באופן הדרגתי, כאשר נעלה דברים למודע, את כל אותם אזורים חשוכים בתת- המודע, נגיע לאושר.

והאושר האמיתי הזה מגיע רק מבפנים.

זוהי ההתמרה, כמו עופרת שהופכת לזהב...

החדשות הטובות הן שאין תחום בחיינו שלא יכול לעבור התמרה.כל שינוי שאנחנו עושים מופץ לאלתר בכל רחבי היקום. אפשר לומר שהיקום כולו מאזין ומעניק לנו תמיכה.

מנקודת מבטו של היקום, יצירתה של גלקסיה אינה ארוע חשוב וגדול כמו התפתחותו של אדם אחר.

ומה יותר יפה מזה?