זה מוכר וידוע שכל אחד שנהיה אבא מקבל רישיון לחתוך פירות יפה.

תפוח נחתך לארבעה פלחים מדויקים. תפוז שעד לפני שלוש דקות נאכל בייסורים, נחתך במקצועיות של מגזיני גורמה.

אין, זה חוק. בדיוק כמו החוק ההוא שקשור לזה שכל אחת שנהיית סבתא נהיה לה משהו טוב לב בפנים.

ובעלה, הוא הרי סבא – ישר נהיית לו שכבת שומן קטנה מתחת לעורף, מין גבנון חינני כזה.

זה לא שהיה איזה פרלמנטר מתחכם שהמציא את זה והשקיע על זה רסמי חותמת מים. זה חוק שנוצר עם האבולוציה של הבני אדם בתפוצות העולם. אין לזה הסבר לדבר הזה. בדיוק כמו שאין הסבר לשאלה ששאלו בכל מיני מוסדות אקדמיים מכובדים בעולם ונוגעת לענין שטובי החוקרים משקיעים עליו ימים כלילות – מה מוצא הפקיד מס הכנסה? מאיזה קוף הוא התפתח?

בעיקרון ידוע לי שאני רוצה לעסוק תקופה של 11 שנים בעריכת דין, אחרי זה עוד 8 שנים כשופט, ובסוף לרוץ לבחירות כדי לבוא ממקום מקצועי ולהצליח לחוקק חוקים שיזרמו עם האנשים. לא שיתקעו אותם.

כחול לבן על המדרכה אומר שמותר לחנות – אבל תשלם.

על איזה אנטגוניזם זה מעורר לא חשב מי שהמציא את זה. בטוח היה שמאלני עוכר ישראל. איך אתה יכול לשים על המדרכה את הצבעים של הדגל, ולדרוש מאנשים תשלום. מצד שני, בטח באה האופוזיציה אז בשנות החמישים, ואמרה – ככה!? אין בעיה. אדום לבן של הפועל זה אין חניה, או שאנחנו עושים משבר קואליציוני. וככה נוצר איזון דק אבל שברירי. אנחנו לא רואים את זה היום כי אנחנו אומה צעירה, שעושה את צעדיה הראשונים בעולם החדש והמתפתח. אבל עוד 200-150 מקסימום 205 שנה, יבואו הילדים שלנו ויגידו – מי החליט שבכל 1.3 בתי ספר בממוצע תהיה מורה שקוראים לה לבנה?

ומה נגיד להם? זה לא חוק? ככה יצא? מה, אנחנו ניתן להם להבין שלהתבסס על תחושות ולא על מספרים פרופר זה בריא? אנחנו הרי נחזור תוך שלוש דקות לתקופת האבן, וזה לא יהיה מוסרי מבחינה הורית לעשות את זה לילדים שלנו. זה גם בטח יעורר בהם טראומות שנוגעות לפרוגרסיביות, והם יתחילו לכתוב עם פטיש ואזמל על לוח אבן במקום על מקלדת, ידברו בהו-הו, וחיזורים אחרי בחורות יעשו עם נבוט. וככה לאט-לאט עד המפץ הגדול ברברס.

אנחנו חייבים לחשוב בצורה עמוקה, כזו שתאפשר לנו לתת לילדים שלנו את הפלטפורמה הטובה ביותר לחיים מאושרים כאן על פני האדמה.

אני יודע שלא כל אחד יודע מה הוא רוצה בחיים, וזה לא כזה פשוט לשמוע דברים ברורים, עוד מאחד שחושב שהוא יודע מה הוא רוצה להיות, ולא צופה את מה שיקרה לו בדרך. נגיד  - ותסלחו לי על השימוש בגוף השלישי, אבל גם אני צריך הפסקת סיגריה מדי פעם - שאחרי שמונה חודשים של לימודים אקדמיים, יימאס לו מלימודי המשפטים והוא ירצה לצאת לטיול ריקשות חוצה אסיה? או יותר גרוע – יעשה הסבה להנדסת מכונות? שידוע שאין בזה עבודה בכלל וצריך להוציא את התואר הזה מחוץ לתוכנית הלימודים האקדמאית בעוון רומנטיות יתר.

ואולי הוא כן יסיים את לימודי המשפטים, אבל ייכשל 36 פעם בבחינות לשכה, וימשיך לעבוד כשומר לילה בחניון של חברת רואי חשבון במרכז הארץ? ואם כבר עבר בחינות לשכה, ונהיה עורך דין והצליח ונהיה שופט והצליח לחיות, ונהיה פרלמנטר מטעם מפלגת קואליציה, ונעשה מקורב לשלטון ולקח חלק נכבד בעיצוב אישיותה של האומה הצעירה ישראל, וחצב בה את היסודות החיוניים כל כך לחיי אומה המדדה את דרכה הבתולית בין שבעים זאבים, האם או אז יזכה הוא המתיימר, לעדנה? האם יגיע להגשמה עצמית? ואם יגיע להגשמה עצמית ויזכה לעדנה, מה זה יעזור בכלל? זה לא כאילו שהוא פתאום מכוח הרצון ייהפך לאדם בעל שיעור קומה כמו לינקולן לדוגמא, או מהטמה גנדי, הרמב"ם וכיו"ב. זה לא שאתה יכול להתפתח לאדם כזה. זה או שיש לך את זה או שאין לך את זה. כי זה מוכר בכל חוגי החינוך הביתי שאנחנו נולדים גאונים. זו רק מערכת החינוך הממלכתית שגורמת לנו לפקפק בעצמנו ולהפוך לאנשים בעל שיעור קומה ממוצע ולא מורמים מעם כפי שהיה המשפטן הפוטנציאלי לעיל רוצה לחשוב.

ניקח – והנה חזרתי מהפסקת סיגריה, ואני קולט שזה הולך ונהיה מתיש. מילא לכתוב את זה, אבל לקרוא את זה, זה באמת ברמת הרחמנא לצלן. זה מרגיש כאילו נכנסת בטעות לחדר עישון שנמצאות בו רק נשים שמתחילות לדבר על ביוץ ובתור הגבר היחיד בחדר לא נעים לך. אבל אתה לא תראה שאתה נבוך או משהו, כי אתה מנוסה. עברת כבר כמה דברים בחיים כולל בחורות שלא מפסיקות להתפעל מהנשיות שלהן גם בגיל מתקדם יחסית. אז אתה מנסה להיכנס לשיחה ואומר משהו כמו: כן, גם אני בייצתי. אני כל יום מתבייץ בעצמי. לבד. פעם ביקשתי מחברה שלי עזרה, והיא הצביעה על הקופסה של הטמפון עם המוליך ואמרה – תשתמש רק במוליך. באתי להשתמש בו, ועל המקום יצא ממנו נהג מונית עם שיער כסוף וסקודה עם מספר על הגב ואמר לי – להפעיל מונה, או תעריף? ישר אמרתי לה: זה בלי כנפיים, אני לא לוקח – לדוגמא את הולנד. ילד, קטן, תחב את האצבע שלו בחור. זה כל מה שהוא עשה. והנה יש לנו הולנד, ארץ עם דמויות מיתולוגיות, קרבה סקנדינבית ושחקני כדורגל מצוינים. מכלום, אשכרה כלום. אני שמעתי על כמה סוורים מנמל אשדוד עם יותר מסורת משלהם. רק שבמקרה של האשדודים לא התהוותה לה המציאות המתאימה לביסוס המסורת שלהם. וטוב שכך, כי אף אחד לא רוצה להמשיך לשלם שוחד כדי שישחררו לו את המכולה מהנמל בעוד 20 וכמה שנים כשאהיה פרלמנטר. בטח שלא רוצים לשלם גם עכשיו, אבל כרגע אני בנבצרות-השפעה על העניין זה.

חמישים ושש שנות ניסיון מאפשרות לי יתרון מחשבתי מסוים על פני מרבית האנשים הצעירים ממני. יהיה מי שיגיד: תתעורר בנאדם, אתה בן 56. תדאג לדברים האמיתיים. צוואה כבר סידרת? חלקה יש לך? מי יאמין לך, אתה מדבר בצורה לא הגיונית.

ושמעון פרס, זה הגיוני?