ההופעה היתה קסומה בגן דניאל, הבמה מוקמה מתחת לעץ ענק והשירים בצרפתית ובעברית חיברו אותי לעדנה שהלכה לאיבוד בתוך זוגיות שלא כיבדה את הצרפתיות שלה(חייתי שמונה שנים מחיי בצרפת ושם נולדו לי ילדי) התמוגגתי מההופעה ,וכשהסתיימה הלכתי עם ים האנשים לכיוון האוטו שלי. בעודי מחכה לרמזור האדום על המדרכה שרתי לעצמי בקול את השיר האחרון שהתנגן לי בראש "פדם פדם פדם" תוך כדי שירה הרגשתי עיניים ננעצות בי חזק מאחור, הסתובבתי וצעקה נמלטה מפי : הי מירה! הבחורה הסתכלה עלי ולא הבינה מאיפה צצתי לה ואיך אני יודעת מה שמה. איך שהצגתי את עצמי היא התחילה לבכות ולצעוק ולומר לי: יש אלוהים. יש אלוהים. את לא יודעת איך אני לא שוכחת מה שעשית בשבילי כשהייתי במעון לנערות במצוקה בירושלים. אני זוכרת שהלכת איתי לקנות בגדים, שהכנת לי סנדוויצים . אני כל יום מזכירה אותך." מיותר לציין שאני ממש לא זכרתי את מה שעשיתי בשבילה, אבל מה שהדהים אותי היה מה שאמרה לי:" במשך כל ההופעה בכיתי ובקשתי מאלוהים שיעזור לי כי אני במועקה גדולה , שיראה לי שהוא קיים וישלח אלי שליח מצווה, כשעמדתי מאחורייך ושמעתי אותך שרה אמרתי לאלוהים שגם אני רוצה לשיר, והנה הופעת לי פתאום" מירה אמרה שהיא רעבה ושלא אכלה כל היום, מיד הזמנתי אותה לארוחה במסעדה במרכז העיר ושם היא סיפרה לי את סיפור חייה העצוב : כשהייתה בת שבע היא חזרה הביתה מבית-הספר וראתה את אמה גוססת לאחר ששרפה את עצמה. כעבור שבוע נפטרה האם בבית-חולים, ומירה ואחיה הקטנים פוזרו בין בני המשפחה. מירה חיתה עם סבתא שהתעללה בה והטיחה בה אמירות קשות שהיא זונה כמו אמא שלה. מיותר לציין שאף אחד במשפחה החרדית הזו לא חשב לטפל בילדה באמצעות פסיכולוג והיא התגלגלה ברחובות עד שהגיעה בגיל 14 למעון לנערות במצוקה ששם עבד האקס שלי. היו שם הרבה מקרים קשים ואני זוכרת שכ"אשתו של" דאגתי לרתום את כל מכרי לעזרת הבנות. מסתבר שמה שאנחנו עושים שלא כדי לזכות בתמורה נחרט עמוק אצל המקבל וחוזר אלינו בגדול!!! השעה שישבתי עם מירה הבוגרת (שאינה מסוגלת לעבוד,שחיה בצמצום רב בחדר-מחסן כדבריה) גרמה לי להתרוממות נפש ולהסמיק מכל הברכות שהרעיפה עלי (אביה רב ודיין) היא קראה לי שליחת מצווה שבאה לה בדיוק כשבקשה מאלוהים. ואני מרגישה שהנסיעה הזו למרות עייפותי היתה כדי לרומם את רוחה וכדי לעזור לה גם מכאן והלאה. הייתי כלי בידי הגורל. חד וחלק. המשך יבוא עדנה |