כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    אמנון סטרליץ

    0

    הטרק אל אגם הפלדה

    107 תגובות   יום שישי , 22/8/08, 16:51

       כבר לא היו בטוחים. לא נתגלו הסימנים להם ציפו, אולי פנו ימינה בשביל הלא נכון. נמשיך, הציע יון. רוי היה מוטרד. נישאר כאן לישון, אמר, היום כמעט גמור ואנחנו סחוטים.

       יון פרס את שק השינה, והשתחל לתוכו. בזה הרגע נרדם. רוי ישב על האדמה, בין שורשיו המשורגים של עץ אלון ותיק, אכל מהלחם והנקניק יבש, שנטלו בתרמיליהם, ולגם מים מבקבוק פלסטיק. הקשיב לרחש המפלים. שיירות נמלים עברו בין כפות רגליו. אצטרובלים נופלים התדפקו על הקרקע. עלי העצים שרקו בפגישת הרוח. נרדם.       

       יון התעורר ראשון, הרבה אחרי הזריחה, לקול שירת הצפרים. זמן מה המשיך לשכב, ואז התמתח וזחל מחוץ לשק. בקומו עבר על פני חברו, השרוע בתנוחה חופשית, בדרכו אל הנחל, אותו ראו אתמול במרחק כמאה צעדים משם. טבל בו, שטף את פניו, ושב למקומו. לפני שהתכוון לשבת נעמד מעל רוי ונתן בו מבט ממושך יתר על המידה. ובו ברגע חשב על ההיסטוריה הכל-כך שונה של שניהם, על חייו המפרכים והסוחטים, אך מלאי הגאווה, של רוי, מול קיומו העכברי קמעא שלו עצמו. וככל שהיה מהרהר יותר, התמלא בתחושות קשות כלפי שותפו. מה לי ולו, חשב, כמה מפתה לקחת אבן ולהוריד על ראשו, ובבת אחת יסתיימו תולדותיו של יקיר העם.

       אל תכעס, אמר רוי, ועיניו עדיין עצומות. פיו חייך קלות, חיוך של קבלה ושל רצון טוב, ויון, למרות שהתאמץ, לא גילה בו ולו קורטוב של התנשאות.

       מה שלום היפהפיה הנרדמת, שאל.           

       רוי פקח את עיניו, צוחק במלוא פיו. זה עתה סיימה את שנת היופי, אמר.           

       שומע ? לחש יון.           

       קוקייה...           

       נכון.           

       תרמיליהם עליהם, שבו בדרך בה הגיעו אתמול, עד שכעבור כשעה יון עצר והסתכל על רוי. שניהם הבחינו בו בזמן בכתמי אדמה מתבלטים בקושי בין עשבים ונפולת עלים מצהיבה. הסימון הכחול-אדום-לבן של מסלול טיילים דהה על סלע מלוכלך מבוץ. כאן, בשביל הלא מטופח, הלא מתוחזק הזה, היו צריכים לבוא אתמול. לאחר שהתעלומה באה על פתרונה, תקעו כף, מרוצים מאוד ועלו על הדרך הנכונה. על-פי התכנון, שבא זה עתה על תיקונו, יומיים נוספים נכונו לכם להגיע אל אגם הפלדה, ואז לפנות חזרה.           

       מזג האוויר היה יפה ונעים להליכה, מוצף שמש אך לא חם מדי. ואמנם הנתיב עלה, אך בשיפוע לא גדול. לא נקרו מהמורות רבות, כך שמבחינת השניים זה לא היה מורכב יותר מטיילת עירונית, שדרה מרכזית בתפאורת יער מחטיים. רוי הלך מקדימה, ויון כעשרה צעדים אחריו. הם לא מיהרו, ובמקום להאיץ את הקצב כדי להזדרז להגיע לנקודת הציון הבאה – מדרון הר יהלון – פעם זה, פעם אחר הרשה לעצמו לעצור, להביט סביבו דקה או שניים, ואז להמשיך. כשרוי היה עושה כך, יון היה משיג אותו וממתין עד שיחליט לזוז. ואם יון רצה לעמוד רגע, היה זורק לשותפו "חכה" ורוי עשה כפי שנתבקש. אפשר היה להבין בנקל את רצונם להתבשם מהנוף ההררי השולט מעל עצי האשוח, העדין כגלויה ובו בזמן אדיר ומרומם נפש. ובכל עצירה כזו שניהם הרגישו באופן דומה – כאילו הם מתמזגים באופן מלא בפלאי היקום, והעצמי שלהם פוגש את מהותו האימננטית.            

       ככה עבר עליהם רובו של היום. באופן פתאומי, השמיים התקדרו, והשניים רק בקושי הספיקו לבחור מקום מוסתר יחסית על-ידי העצים, לתקוע את היתדות ולמתוח עליהם את יריעת הברזנט, כשהחל גשם עז. רוי ויון נשכבו על הבטן מתחת ליריעה, בתוך המרווח הצר, כמעט כתף נוגעת בכתף וניצלו את הזמן למנוחה, כל אחד מהרהר בדברים משלו. עם הזמן הגשם נחלש, אך לא הפסיק סופית. פריצת הגשם ליום היפה, ועוד יותר – רידודו, העציבו את יון.            

       היי, רוי – פנה לשותפו – אז מה הסיפור שלך עם העיטור ?.. לא, אל תספר, אני יודע, הסתערת לבד על מכונת ירייה, ובזמן הזה חייליך כבשו את מעוז האויב.           

       רוי צחק צחוק משוחרר.           

       לא, לא זה – מיהר יון – האויב בא אל חייליך עם רימון ושלף נצרה, ואתה חטפת את הרימון מידו וזרקת הצידה... נכון, נכון שצדקתי ?           

       רוי צחק עוד, ואז אמר.           

       בערך. איבדנו הרבה חבר'ה מהפלוגה, כולל שני מפקדי מחלקה. עוטרתי כי הצלחנו להתארגן עם מה שיש, הסתתרנו בצורה מסודרת, וברגע המתאים פתחנו באש על האויב, באופן מפתיע מבחינתו.

       זהו, זה כל הסיפור ? על זה בימינו נותנים עיטור ?

       על זה.

       שתקו זמן מה ויון דבר שוב.

       היית מפקד הפלוגה ?

       כן, אמר רוי, פיקדתי על הפלוגה.

       כמה חיילים התאבדו אצלך ?

       מה ? הביט בו מבועת

       נו, אתה מכיר את הסיפור, חייל במצוקה, כולם יודעים את זה ואיש לא נוקף אצבע, ואחרי שהוא מתאבד, אומרים – הוא בא עם בעיות מהבית, לא ידענו, לא היה מה לעשות...

       אף אחד לא התאבד אצלי, ענה רוי. כנראה, היה לי מזל.

       וכמה בנים יחידים נהרגו אצלך ?

       למה אתה מתכוון, יון ?

       נו, הרי כדי לא לכרות משפחה מהעם, וכל הבלה-בלה-בלה, בנים יחידים לא נשלחים לגזרות מסוכנות, כמוהם גם בנים ממשפחות שכולות, אבל זה רק בשרות הסדיר, ואילו מיד בתום הסדיר, במילואים, הנושא של כריתת משפחות לא תופס, ושולחים בנים יחידים ובנים ממשפחות שכולות לכל מקום, ורק אם אתה בן יחיד למשפחה שכולה, אתה פטור.

       יון השתתק, והסיט את מבטו הצידה. בינתיים הגשם פסק. רוי יצא מתחת ליריעה, ונעמד. השמיים היו כחולים ונקיים, כמו בציור של ילד בן שמונה. האוויר היה חדור ברטיבות, כמו טל על גבעול של פרח בבקרים.

       רוי הסתובב אל יון ואמר:

       ועכשיו... אני אנגן לך !

       מתוך התרמיל הוא הוציא חליל כסוף ועלה על הגבהה באדמה, כמו על במה. אחז בחליל והצמיד אותו לשפתיו, פניו בפרופיל כלפי יון, וראשו קצת מורם כלפי מעלה .אל היער נשלחו תווים מופלאים שהשתלבו באופן שלא ייאמן בצלילי הטבע, עד שאי-אפשר לדעת עוד אם רחש מפלים וקריאת ציפורי שיר טבעיים לגמרי, או מתמזגים עם הנגינה.

       יון נרגע, וגם התרגש, מהיופי המסחרר, מנגינתו המופלאה של האיש, וסתם מהעובדה שהנה הוא, יון, בדרך אל אגם הפלדה, ומסוגל לחוות רגשות נקיים, שלא ידע שעדיין קיימים בו. ולא היה רחוק מלהזיל דמעה.

       אל מרגלות הר יהלון הגיעו בשעות הערביים, ונשארו שם ללילה. למחרת, קמו מוקדם ליום תובעני של עלייה בהר תלול. נזהרו מאוד לא להחליק, חששו לנקוע או אפילו לשבור רגל. לפעמים, במקומות קשים במיוחד, הניחו תרמילים בצד, וטפסו זה אחר זה, נאחזים באדמה בארבע גפיים, כאשר הידיים משתתפות במאמץ. אחרי זה אספו את התרמילים והמשיכו. הטרק לא נחשב מסוכן מאוד, גם לא מבוקש במיוחד. רוי בחר בו לאחר שעבר על ספרים ועלוני תיירות, שם תוארו בהרחבה שני סוגי מסלולים: פשוטים ועממיים מחד; או מסוכנים לנועזים, עבורם הדגש הוא לא על יופיו של הטבע, אלא על ההתמודדות איתו. אבל כיוון שלמד את הנושא ביסודיות, והתחכם לקרוא בין השורות, התמקד בטרק אל אגם הפלדה, שלא היה נפוץ, אבל כל מי שכתב עליו מניסיונו האישי, עשה זאת בזהירות, תוך התפעלות עצורה, כמו היה יוצא מדי חובתו להיות אמיתי ולספר את האמת, אבל במשורה, כדי לא לחשוף אתרים מופלאים לעדרי קהל משועמם. וכשחיפש שותף, הופיע יון, שבחר בטרק משיקולים דומים. רוי שמח, אבל יון הראה תחילה סימנים של הסתייגות מהשותף הפוטנציאלי, אלא שלבסוף השתכנע שהם יכולים ללכת יחד. וכל השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

       לאחר כמה שעות העלייה הסתיימה, והשניים יצאו מהיער לרחבת דשא פרוע. העצים שריככו באופן ענוג את הנוף, נסוגו, וההרים, אלפי מטרים מעליהם, לבנים בזכות הקרחונים המעטרים את פסגותיהם, נראו כאילו הם קרובים עד כדי הושטת יד. וכשהמשיכו ללכת, ההרגשה המוזרה, שההרים סוקרים את פניהם תוך חדירה לפרטיות, לא הביכה ולא הטרידה, אלא גרמה להם להרהר – כל אחד בסגנונו – שההרים כאן מאז ומתמיד, הם מגנים על האדם, הם אוהבים אותו וסולחים לו, כי מפה האדם יצא, כאן נולד. ואז נגלה שלט הכוונה, ועליו כתוב: "אגם הפלדה – 2 דקות".              

       בשקע בין ההרים המתין להם מקווה קטן, עגול, בערך בגודל מגרש כדורסל. מימיו העומדים, כמו קפואים, הבריקו אליהם בצינה מלכותית. זו הייתה נקודת הסיום. לא מיהרו להתיישב, עמדו מעל.           

       היי, יון, אמר רוי לאחר מספר דקות, לפי התכנון שלך, כמה ימים יש לנו בדרך חזרה ?           

       אם נתחיל היום, אז מחר, מחרתיים, ויום אחרי זה חזרנו לעולם.

       כשאני חושב על זה, אמר רוי, אין סיבה למהר.

       לא.

    הם התיישבו על קו המים בדממה, סביבם אין איש, וההרים סוגרים עליהם מכל עבר. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (105)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/1/12 12:10:

      צטט: the_traveler 2012-01-17 21:05:41

      תענוג לקרוא את הבלוג שלך

      בכיף :)

       

        17/1/12 21:05:
      תענוג לקרוא את הבלוג שלך
        12/2/10 13:50:

      צטט: מחרוזת 2010-02-12 13:38:06

      פלדה מחושלת בצרוף מים חיים יוצרים מסע מרתק נוסף בשבילי החיים.

       

      זה יפה...

        12/2/10 13:38:
      פלדה מחושלת בצרוף מים חיים יוצרים מסע מרתק נוסף בשבילי החיים.
        14/12/09 19:23:

      צטט: מאיה113 2009-12-13 19:06:06

      כוכב

      כל פעם אני נהנית מחדש מכתיבתך

      נפלא.

       

      תודה מאיה.

        14/12/09 19:23:

      צטט: alen g 2009-12-13 13:55:48


      מזכיר לי את עצמי ואת חברי רועי מרמת אביב הולכים לטייל בנגב בחופשות מקורס הקצינים אל המעין בעין צין,מכתש רמון וסביבתו, 

      לא היה כלום, אבל כלום, שלשה ימים לא ראינו נפש חיה עד שיצאנו לכביש אורון, או לכביש 40 המקרטע דאז.

      היום כדי לחוות את החוויה מטיילים אל אגם הפלדה בין עצי האשוח.  נהדר,

       

      בין עצי האשוח פחות חם חיוך

        13/12/09 19:06:

      כוכב

      כל פעם אני נהנית מחדש מכתיבתך

      נפלא.

        13/12/09 13:55:


      מזכיר לי את עצמי ואת חברי רועי מרמת אביב הולכים לטייל בנגב בחופשות מקורס הקצינים אל המעין בעין צין,מכתש רמון וסביבתו, 

      לא היה כלום, אבל כלום, שלשה ימים לא ראינו נפש חיה עד שיצאנו לכביש אורון, או לכביש 40 המקרטע דאז.

      היום כדי לחוות את החוויה מטיילים אל אגם הפלדה בין עצי האשוח.  נהדר,

        19/11/09 19:15:

      צטט: ארנון ברק 2009-11-18 23:32:51


      מאוד אהבתי.

      אני עובר לפוסט הבא

       

      רגוע

        18/11/09 23:32:


      מאוד אהבתי.

      אני עובר לפוסט הבא

        6/11/09 18:51:

      צטט: prince hamlet 2009-10-31 17:04:00

      צטט: גבריאלה1 2009-10-31 12:51:41

      נהדר. תענוג לקרוא. עוד תודה

      :)

       

       

      בקצב כזה, תגמרי את כל הסיפורים שכתבתי, ותגרמי לי לרגשות אשם על כך שאין לי יותר :-))

       

      אז קדימה לעבודה. הקהל מצפה

       

        31/10/09 17:04:

      צטט: גבריאלה1 2009-10-31 12:51:41

      נהדר. תענוג לקרוא. עוד תודה

      :)

       

       

      בקצב כזה, תגמרי את כל הסיפורים שכתבתי, ותגרמי לי לרגשות אשם על כך שאין לי יותר :-))

       

        31/10/09 12:51:

      נהדר. תענוג לקרוא. עוד תודה

      :)

       

        16/10/09 09:54:

      צטט: תמרה1001 2009-10-16 09:31:00


      "קדמת עדן " של -  סטיינבק השפיע עליך ? תמר

      האמת... טרם הזדמן לי לקרוא :)

       

        16/10/09 09:31:

      "קדמת עדן " של -  סטיינבק השפיע עליך ? תמר
        11/10/09 21:36:

      צטט: חנזיק 2009-10-11 21:27:58

      אפילו שחזרתי מטיול בטבע לפני יומיים, לקרוא את הסיפור שלך גורם לי געגועים לימים של חופש.

      *

       

      (מקווה, שגם לגבר מותר לסמן) נשיקה

        11/10/09 21:27:

      אפילו שחזרתי מטיול בטבע לפני יומיים, לקרוא את הסיפור שלך גורם לי געגועים לימים של חופש.

      *

        9/10/09 08:17:

      צטט: הכינוי קיים במערכת . 2009-10-09 01:22:22


      אתה ממש מנגן על החולשה שלי לטיולים

      תמיד יוצא לי להשאר עוד במקום אליו אני מגיע.. טוב שהיו להם מים מהאגם..

       

      רציתי לדעת עליהם יותר..

       

      נהנתי מאוד 

             תודה רבה , יוס

       

       

      ותודה לך, יוס.

       


      אתה ממש מנגן על החולשה שלי לטיולים

      תמיד יוצא לי להשאר עוד במקום אליו אני מגיע.. טוב שהיו להם מים מהאגם..

       

      רציתי לדעת עליהם יותר..

       

      נהנתי מאוד 

             תודה רבה , יוס

       

       

        10/6/09 20:04:

      צטט: אור-ית 2009-06-10 08:13:40


      הגיבו כבר לפני ..

       

      כתוב נפלא ומרתק .

      תודה .

       

      רגוע

        10/6/09 08:13:


      הגיבו כבר לפני ..

       

      כתוב נפלא ומרתק .

      תודה .

        30/3/09 19:22:

      צטט: liger 2009-03-30 09:57:26

      אין אלו הגיגים - בזה אני בטוח. זו השקפת עולם, או יותר נכון היבט מסויים שלה. הטקסט נקרא שונה בכל פעם, ואינו

      הופך קל יותר להבנה... לצערי :-})

      מעניין, מסקרן, the Riddler in action... 

       

      סקרנת אותי. אנסה להבין את כוונתך. (:

      שמח שאהבת.

        30/3/09 09:57:

      אין אלו הגיגים - בזה אני בטוח. זו השקפת עולם, או יותר נכון היבט מסויים שלה. הטקסט נקרא שונה בכל פעם, ואינו

      הופך קל יותר להבנה... לצערי :-})

      מעניין, מסקרן, the Riddler in action... 

        25/2/09 21:40:

      צטט: galyan 2009-02-25 21:20:19


      הציפייה, הציפייה...וכנראה שהדרך יותר חשובה (-:

       

      לעתים קרובות אני מרגיש כך. תודה.

       

        25/2/09 21:20:


      הציפייה, הציפייה...וכנראה שהדרך יותר חשובה (-:

       

        3/1/09 11:09:

      צטט: face 2009-01-03 01:42:06

      אני דווקא התחבאתי לשוני שבאנשים. שנהנים מאותו דבר. כאילו.

       חוויה דומה. מסלולים.... הולכים צמוד ולגמרי אחרת.

      מותר בסיפורים לקרוא קצת מעיני המתבונן. לא?

      עשה לי לגמרי מעניין להקשיב. 

      תמים

      "נעים" או "תודה" לא כול כך מרגיש לי במקום.

       

      קראת על הכיף כיפאק !
        3/1/09 01:42:

      אני דווקא התחבאתי לשוני שבאנשים. שנהנים מאותו דבר. כאילו.

       חוויה דומה. מסלולים.... הולכים צמוד ולגמרי אחרת.

      מותר בסיפורים לקרוא קצת מעיני המתבונן. לא?

      עשה לי לגמרי מעניין להקשיב. 

      תמים

      "נעים" או "תודה" לא כול כך מרגיש לי במקום.
        1/1/09 19:22:

      צטט: איזמרגד 2009-01-01 19:04:39

      ארוך אבל היה שווה לקרוא.

      מחכה לעוד.

      א.*

       

      תודה על בקורייך המשמחים רגוע

        1/1/09 19:04:

      ארוך אבל היה שווה לקרוא.

      מחכה לעוד.

      א.*

        30/12/08 18:21:

      צטט: מבקרת המדינה 2008-12-29 23:56:31

      להמלט,

      יופי של שפה. תענוג לקרוא עברית ברמה כה אצילית, כה יפהפיה, כמוה לא שומעים ולא קוראים כבר שנים.

      השפה מתנגנת וסוחפת את התוכן במעלה ההר.

      עלה והצלח.

       

      מבקרת המדינה

      חיוך

       

        30/12/08 18:21:

      צטט: smallestus 2008-12-29 23:39:27

      אזהרה. לא לקרא בעבודה! פיספסתי שלושה אימילים ושתי שיחות נכנסות. שישאלו אותי מה קרה? מה במה אני עסוק? מה אני אגיד?

       

      וזה אומר, שהגיע הזמן לקחת חופשה מהעבודה ולצאת לאיזה טרק חלומי ! קריצה

        29/12/08 23:56:

      להמלט,

      יופי של שפה. תענוג לקרוא עברית ברמה כה אצילית, כה יפהפיה, כמוה לא שומעים ולא קוראים כבר שנים.

      השפה מתנגנת וסוחפת את התוכן במעלה ההר.

      עלה והצלח.

       

      מבקרת המדינה

        29/12/08 23:39:
      אזהרה. לא לקרא בעבודה! פיספסתי שלושה אימילים ושתי שיחות נכנסות. שישאלו אותי מה קרה? מה במה אני עסוק? מה אני אגיד?
        27/12/08 13:12:

      צטט: 2blog 2008-12-27 12:35:09


      שההרים כאן מאז ומתמיד, הם מגנים על האדם, הם אוהבים אותו וסולחים לו, כי מפה האדם יצא, כאן נולד.

      גם לי, ההרים אומרים בד"כ אותם דברים :)

       

      לזאת ייקרא אמת אמנותית...

        27/12/08 12:35:


      שההרים כאן מאז ומתמיד, הם מגנים על האדם, הם אוהבים אותו וסולחים לו, כי מפה האדם יצא, כאן נולד.

      גם לי, ההרים אומרים בד"כ אותם דברים :)

        27/12/08 12:05:

      צטט: איתן זקצר 2008-12-27 01:06:06


      זו  הכתיבה  כלבבי:

      שגורמת  לי  להפשיל  שרוולים,

      שמחליקה  קמטים  במצח.

       

      לא  קראתי  כאן  מעולם,

      תוהה  איזו  "קשת"  בחרה  בך.

      קשת  ללא  חץ,

      קשת  לאחר  גשם?

       

       

       

       

       

      איתן, שמח לארח אותך בפעם הראשונה בבלוג.

      מקווה, שתחזור, ותרגיש טוב גם עם הספורים האחרים.

      ובנוגע לשם העט, מדובר באיש, שהוא אוחז בקשת (kashat). ונראה, שמדי פעם, אין לו ברירה, והוא גם יורה.

       

        27/12/08 12:00:

      צטט: viki.s 2008-12-27 01:00:08

      כתיבה יוצרת מצויינת

      הינך מביא את הקורא -ונותן לו תחושה כאילו שהוא בתוך הסיפור

      יופי של סיפור מעניין

      לא לחינם הינך סופר

      חיוך

       

        27/12/08 01:06:


      זו  הכתיבה  כלבבי:

      שגורמת  לי  להפשיל  שרוולים,

      שמחליקה  קמטים  במצח.

       

      לא  קראתי  כאן  מעולם,

      תוהה  איזו  "קשת"  בחרה  בך.

      קשת  ללא  חץ,

      קשת  לאחר  גשם?

       

       

       

        27/12/08 01:00:

      כתיבה יוצרת מצויינת

      הינך מביא את הקורא -ונותן לו תחושה כאילו שהוא בתוך הסיפור

      יופי של סיפור מעניין

      לא לחינם הינך סופר

        26/12/08 19:43:

      צטט: דסיקה 2008-12-26 19:35:26


      כתיבה ספרותית ומעניינת.

      אהבתי מחכה לעוד.

      שבת שלום *

      שמחתי...

      עוד - מה שנמצא כאן. מקווה שתאהבי. חיוך 

       

        26/12/08 19:35:


      כתיבה ספרותית ומעניינת.

      אהבתי מחכה לעוד.

      שבת שלום *

        14/12/08 22:46:

      צטט: נומיקן 2008-12-14 22:42:31


      החזרת אותי להרים האלה. אני חושבת שהייתי שם. פעם. נפלא.

      אז הזכרתי לך ! כמו שכתבת, נפלא...

       

        14/12/08 22:42:

      החזרת אותי להרים האלה. אני חושבת שהייתי שם. פעם. נפלא.
        12/12/08 22:31:

      צטט: ani-kan 2008-12-12 21:55:22

      נסיך יקר,

      נהנתי לצעוד איתך במסע אל אגם הפלדה.

      כתיבה קולחת, כמו סוחפת את הקורא

      אל פיתולי הדרך ומובילה לפיתולי הנפש...

      ראיתי שם נופים וחשתי את ריח האדמה...

      ואולי זו אותה אדמה עקובה מדם,

      שנותרו בה נופים סוחפים ואגם אחד מפלדה...

      כתיבתך נפלאה *

       

      הנאתך גורמת לי הנאה, והאסוציאציות שלך מוסיפות נופך ליצירה. תודה.

        12/12/08 21:55:

      נסיך יקר,

      נהנתי לצעוד איתך במסע אל אגם הפלדה.

      כתיבה קולחת, כמו סוחפת את הקורא

      אל פיתולי הדרך ומובילה לפיתולי הנפש...

      ראיתי שם נופים וחשתי את ריח האדמה...

      ואולי זו אותה אדמה עקובה מדם,

      שנותרו בה נופים סוחפים ואגם אחד מפלדה...

      כתיבתך נפלאה *

        11/12/08 17:45:

      צטט: מא-יה 2008-12-11 15:22:09

      קראתי.

      אפילו פעמיים ברצף.

      הסגנון קצת שונה לי.

      אהבתי את התיאור של הנוף והטבע.

       

      יכולתי להרגיש בסוף אנחת רווחה. :) 

       

      אני מרגיש כמוך.

      פעמיים ? אוהו! חיוך

        11/12/08 17:44:

      צטט: ניסה 2008-12-10 19:36:03

       אלימות כזו ושנאה כזו, הזכירו לי את קין והבל.

       

       

      זו  פרשנות מדהימה ביופיה !
        11/12/08 15:22:

      קראתי.

      אפילו פעמיים ברצף.

      הסגנון קצת שונה לי.

      אהבתי את התיאור של הנוף והטבע.

       

      יכולתי להרגיש בסוף אנחת רווחה. :) 

        11/12/08 14:59:

      כן אני מבינה את עניין הדמיון המוליך לכתיבת הסיטואציה.

      זה אומר שאתה חי את הדמויות, בדיוק מה שסופר טוב אמור לעשות.

       

      אולי באמת אם הייתה יותר "הצדקה" לאלימות של יון, גם בפנטזיה של הרמת האבן, וגם בשאלות הקשות

      אותן שאל, הייתי מקבלת את זה כאמין יותר.

      לא חשבתי על אמינות, חשבתי על הצדקה אומנותית לקיצוניות כזו בדמות ההיא.

      ברור שאתה קובע את גבולות הדמות ואת מרחב הסיפור.

      אבל זה היה עוזר לי (אישית בתור קוראת) ל"ראות" את הדמות בעצמי. 

      אולי יותר רקע על מה שהם עברו יחד, או לחוד בצבא היה מספק את מה שחסר לי.

       

      תודה על התשובות,

      ואני באה לא מעט, רק לא תמיד מגיבה,

      אני איטית,

      לוקחת את הזמן... 

        10/12/08 20:22:

      צטט: ניסה 2008-12-10 19:36:03

      כתיבה מרתקת, שליטה על השפה ועל היכולת לתאר ולייצר אוירה.

       

      שתי נקודות הפריעו לי/ גרמו לי להעצר:

       

      1. האבן המורמת להריגה, בפנטזיה. מה גורם לכך? אלימות כזו ושנאה כזו, הזכירו לי את קין והבל.

      2. מה פשר השאלות על הבנים השכולים?

       

      יכול להיות שלא הבנתי, אשמח להסבר. 

       

      אכן, יש אלימות, יש כעסים. בפנטזיה ולפעמים לא רק. לא אני המצאתי את העולם.

      ולגבי הבנים, עד כמה שידוע לי, השאלות של יון נוקבות ומתבססות, לצערי הרב, על עובדות. מדוע הוא שאל אותן ?.. תראי, אני לא מנסה להתחמק מתשובה, אבל ראיתי בדמיוני את יון שואל את השאלות האלה. ואם הרגשת שהתמונה לא אמינה - יכול להיות שזה כשלון אמנותי שלי.

      שמח, שהיו דברים שמצאו חן בעינייך, ושאת מבקרת אצלי בבלוג וזו לא הפעם הראשונה שלך !

        10/12/08 19:36:

      כתיבה מרתקת, שליטה על השפה ועל היכולת לתאר ולייצר אוירה.

       

      שתי נקודות הפריעו לי/ גרמו לי להעצר:

       

      1. האבן המורמת להריגה, בפנטזיה. מה גורם לכך? אלימות כזו ושנאה כזו, הזכירו לי את קין והבל.

      2. מה פשר השאלות על הבנים השכולים?

       

      יכול להיות שלא הבנתי, אשמח להסבר. 

        7/12/08 10:09:

      צטט: טמבורין 2008-12-07 02:05:03

       

       

      מרתק. נשארתי עם רצון להמשך. 

       

      גם אני קריצה. אינשאללה.

        7/12/08 02:05:

       

       

      מרתק. נשארתי עם רצון להמשך. 

        4/12/08 22:56:

      צטט: eu 2008-12-04 22:51:11

      תמשיך לכתוב לנו עוד סיפורים.

       

       

      אי יו

      הלוואי ויכולתי לשלוט על זה, כמו על ברז במטבח...

       

        4/12/08 22:51:

      תמשיך לכתוב לנו עוד סיפורים.

       

       

      אי יו

        1/12/08 23:05:

      צטט: אמירה10 2008-12-01 23:02:26


      נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה,

      או שנאה, או הלם קרב...

      התיאורים של הנוף גרמו לי לצינה...

      כתוב נפלא.

       

      שמחת אותי מאוד... חיוך

        1/12/08 23:02:


      נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה,

      או שנאה, או הלם קרב...

      התיאורים של הנוף גרמו לי לצינה...

      כתוב נפלא.

        1/12/08 22:45:

      צטט: ביקה 2008-12-01 22:32:11

      לא בטוחה שזה היה שם, אבל בהתחלה היה שם משהו טעון בינהם, והאלימות היתה יותר קרובה לפני השטח המבוטאים. וגם המשיכה...

      לקחת אותם הלאה, וזה היה יפה. פשוט הסתקרנתי אם הבנתי נכון?

       

      אולי... אני רק המחבר, לא כל מה שאני חושב עכשיו, עבר אצלי בזמן הכתיבה.
        1/12/08 22:32:

      לא בטוחה שזה היה שם, אבל בהתחלה היה שם משהו טעון בינהם, והאלימות היתה יותר קרובה לפני השטח המבוטאים. וגם המשיכה...

      לקחת אותם הלאה, וזה היה יפה. פשוט הסתקרנתי אם הבנתי נכון?

        1/12/08 21:19:

      צטט: ביקה 2008-12-01 20:41:15

      היה שם עוד משהו, בבוקר מוקדם, עם האבן ביד והראש על הכר. למה הוא נתן לו להמשיך ולחיות?

       

      אפשר לבקש הרחבה לרעיון, או שהגזמתי ?

        1/12/08 20:41:
      היה שם עוד משהו, בבוקר מוקדם, עם האבן ביד והראש על הכר. למה הוא נתן לו להמשיך ולחיות?
        30/11/08 21:21:

      צטט: סדריק 2008-11-30 21:09:41

      סיפור יפה מאוד, מיוחד היכולת להעביר את הטבע לקורא, צללים, צבעים, מרשים.

       

      תודה רבה. תחזור לבקר.

        30/11/08 21:09:
      סיפור יפה מאוד, מיוחד היכולת להעביר את הטבע לקורא, צללים, צבעים, מרשים.
        29/11/08 19:59:

      צטט: רוזקוורץ 2008-11-29 19:10:37


      הייתי מצטרפת לזה

       

      לטרק ? גם אני. חיוך

        29/11/08 19:10:

      הייתי מצטרפת לזה
        29/11/08 18:15:

      צטט: קנגה 2008-11-29 17:59:33

      מעניין ,מורכב ,ועושה טעם לעוד -תודה

       

       

      יש עוד - בבלוג רגוע
        29/11/08 17:59:
      מעניין ,מורכב ,ועושה טעם לעוד -תודה
        29/11/08 12:22:

      צטט: רוניאלי 2008-11-29 12:08:44


      נהדר!

      אהבתי לטייל איתם, ולהרגיש את הטבע המנחם בתוכי,

      ואהבתי את המתח שנוצר מההתבוננות שלהם אחד בשני,

      והשאלות הטורדניות שהתעוררו בעקבות הדיאלוג הקצר.

      והיה כייף להיות איתם באגם בשקט.

      רוניאלי, אני כותב לך תשובה מתוך התרגשות רבה. בעצם, זוהי התשובה.

       

        29/11/08 12:08:


      נהדר!

      אהבתי לטייל איתם, ולהרגיש את הטבע המנחם בתוכי,

      ואהבתי את המתח שנוצר מההתבוננות שלהם אחד בשני,

      והשאלות הטורדניות שהתעוררו בעקבות הדיאלוג הקצר.

      והיה כייף להיות איתם באגם בשקט.

        29/11/08 11:38:

      צטט: גיל_מור 2008-11-29 00:44:53

      כתיבה יפה ומסקרת.

       

      תודה, חבר חדש.

        29/11/08 00:44:
      כתיבה יפה ומסקרת.
        28/11/08 17:51:

      צטט: כאן דוד מדבר 2008-11-28 14:28:17

      יופי

      חשבתי, שלא תאהב את הסיפור בגלל נקודות רעיוניות מסויימות. מאד שמח שטעיתי, וכנראה אנחנו בראש אחד.

      תחזור לבקר !

       

        28/11/08 17:48:

      צטט: אורית-ב 2008-11-28 12:50:02

       

      אמנון,

      סיפור מאד יפה. באמת, כפי שציינו כאן, נראה כמו חלק מרומן.

      יון דמות מושכת, מעניין לדעת עוד על עולמו.

      אשמח לשוב ולקרוא עוד.

      בכיף, אורית !

       

        28/11/08 14:28:
      יופי
        28/11/08 12:50:

       

      אמנון,

      סיפור מאד יפה. באמת, כפי שציינו כאן, נראה כמו חלק מרומן.

      יון דמות מושכת, מעניין לדעת עוד על עולמו.

      אשמח לשוב ולקרוא עוד.

        22/11/08 16:06:

      צטט: המספרית 2008-11-22 15:56:02

       שלום לחברי החדש!

      כתוב היטב!

      אוהבת את הסגנון ההמינגווי המאופק שלך...זה משהו שאני שואפת להגיע אליו בסיפורים שלי, אבל עוד לא הצלחתי...

      * של הערכה!

      אלומה

       

       

      הרעפת עליי כבוד כה רב, חברתי החדשה. אני מוריד לפנייך את הכובע. חיוך

        22/11/08 15:56:

       שלום לחברי החדש!

      כתוב היטב!

      אוהבת את הסגנון ההמינגווי המאופק שלך...זה משהו שאני שואפת להגיע אליו בסיפורים שלי, אבל עוד לא הצלחתי...

      * של הערכה!

      אלומה

       

        22/11/08 11:01:

      צטט: יהודית ש 2008-11-22 09:42:00

      תודה,

      נהנתי לקרוא

       

       

      תודה על ביקורך. רגוע

        22/11/08 09:42:

      תודה,

      נהנתי לקרוא

       

        14/11/08 19:01:

      צטט: *עדינה* 2008-11-14 17:08:43

       

      אם הייתי מגיעה לשם, לא בטוח שהייתי שואלת על הדרך חזרה ... הייתי נותנת לעצמי קצת זמן להנות שם ...

      אתה כותב נהדר

      נשיקה

       

       

      אני כל-כך שמח שיש לי קוראים כמוך. רגוע

        14/11/08 17:08:

       

      אם הייתי מגיעה לשם, לא בטוח שהייתי שואלת על הדרך חזרה ... הייתי נותנת לעצמי קצת זמן להנות שם ...

      אתה כותב נהדר

      נשיקה

       

        13/10/08 14:44:

      צטט: רוח גלילית 2008-10-13 12:12:52


      אפשר ממש לחוש את ריח היער ולראות את הצבעים. נפלא (ואני מהרהרת לי קצת באופי של שניהם חיוך)

      חששתי, שרק אני חש.

      גורם לי קורת-רוח רבה לדעת, שהיצירה שיצאה מתוכי, מדברת לקוראים.

      רגוע

        13/10/08 12:12:

      אפשר ממש לחוש את ריח היער ולראות את הצבעים. נפלא (ואני מהרהרת לי קצת באופי של שניהם חיוך)
        12/10/08 20:41:

      צטט: prince hamlet 2008-10-12 20:23:40

      צטט: MR BIG 2008-10-12 20:16:12

      יש לך את זה!

       

      ברוך בואך, אמיגו. קריצה

       

       ברוך הנמצא

        12/10/08 20:23:

      צטט: MR BIG 2008-10-12 20:16:12

      יש לך את זה!

       

      ברוך בואך, אמיגו. קריצה

        12/10/08 20:16:
      יש לך את זה!
        8/10/08 16:18:

      צטט: רוקמת התחרה 2008-10-08 15:17:12

      כה לחי !

       

      יפה, ממש יפה.

      חיוך

       

        8/10/08 15:17:

      כה לחי !

       

      יפה, ממש יפה.

        7/10/08 07:33:

      צטט: רחל נפרסטק 2008-10-07 07:23:35


      יפה! כתוב היטב.

      נראה כמו חלק מרומן בהתהוותו.

       

      גמר חתימה טובה (על הרומן, כמובן)

       

      רחל

       

      בינתיים זה רק סיפור. שמח שאהבת. חיוך

        7/10/08 07:23:


      יפה! כתוב היטב.

      נראה כמו חלק מרומן בהתהוותו.

       

      גמר חתימה טובה (על הרומן, כמובן)

       

      רחל

        30/9/08 21:20:

      צטט: אורח_פורח 2008-09-30 21:07:04

      ת'שמע...

      מדויק,

      קולח,

      מעניין ויפה.

       

      חיוךרגוע

        30/9/08 21:07:

      ת'שמע...

      מדויק,

      קולח,

      מעניין ויפה.

        29/9/08 15:57:

      צטט: rivka12 2008-09-29 15:51:58


      gracias senior

      על מילים משפטים וסיפור שלרגעים הצליחו להעבירני למקום שלך..

      תודה על שיתוף

       

      לקחת אותנו למקום אחר, לרחף, ובו בזמן להשאיר אותנו נטועים באדמה שלנו - זו משמעותה של האמנות, לא ?

      תודה.
        29/9/08 15:55:

      צטט: me26 2008-09-29 15:29:18


      איזה יופי....

      הרגשתי כי גם אני הייתי שם, יחד איתם במסע...חיוך

      האגם אכן קסום

       

      הדרך משמעותית לפחות כמו המטרה (אם לא יותר)

       

      רק טוב

       

      סוזנה.

       

       

      אני בעד אהבת חינם

      שנאת חינם יש לנו בשפע

       

       

       

       

      דברייך דברי חכמה, סוזאנה.

      תודה.

        29/9/08 15:51:


      gracias senior

      על מילים משפטים וסיפור שלרגעים הצליחו להעבירני למקום שלך..

      תודה על שיתוף

        29/9/08 15:29:


      איזה יופי....

      הרגשתי כי גם אני הייתי שם, יחד איתם במסע...חיוך

      האגם אכן קסום

       

      הדרך משמעותית לפחות כמו המטרה (אם לא יותר)

       

      רק טוב

       

      סוזנה.

       

       

      אני בעד אהבת חינם

      שנאת חינם יש לנו בשפע

       

       

        29/9/08 15:03:

      צטט: דני.ל 2008-09-29 14:45:58

      בהתחלה הטבע.

      אחר כך סימן שאלה מה מחבר את שני אלה

      אחר כך הכל נהייה מובן ויפה

       

      "יפה" ? אמרת "יפה" ?

      דני.ל, ברגע שאתה הצלחת להגיד את זה,  אני יודע, שהיצירה שלי מדברת .

        29/9/08 14:45:

      בהתחלה הטבע.

      אחר כך סימן שאלה מה מחבר את שני אלה

      אחר כך הכל נהייה מובן ויפה

        4/9/08 19:19:

      צטט: שוב מטיילת 2008-09-03 23:20:54

      קראתי.

      כתוב לנו עוד בבקשה...חיוך

       

      אשתדל.מבטיח

      קריצה
        3/9/08 23:20:

      קראתי.

      כתוב לנו עוד בבקשה...חיוך

        2/9/08 22:23:

      צטט: daliam 2008-09-02 22:00:13

      תודה לך

       

      על מה ?

        2/9/08 22:00:
      תודה לך
        26/8/08 21:10:


      מיושבת,

      ההערכה שלך גורמת לי לרצות לכתוב עוד ועוד.

      רק חבל, שזה לא יוצא מהשרוול סתם כך.

      בכל אופן... תודה !

      קשת אמנון

        25/8/08 17:19:

      אשוב מאוחר יותר עם כוכב.

      אתה כותב מעולה.

        23/8/08 16:24:

      דמיוני אבל מעורר זכרונות

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      prince hamlet
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין