הוא סיפר לי שהגיע להחלטה חשובה. הוא החליט שהוא רוצה להישאר רווק, לתמיד! הוא גיבש את ההחלטה, אחרי שכבר המון זמן הוא מסתכל סביבו, וכל מה שהוא רואה זה זוגות אומללים, שמאמללים אחד את השני, ושעם הילדים האומללות רק גוברת. הוא אמר שצריך להיות אמיץ וחזק, אבל מוטב להיות לבד. את האושר והסיפוק צריך ואפשר למצוא במקומות אחרים.
אני מוכרחה להודות, שלא הייתי בשוק, כי אני כבר מכירה אותו היטב, אבל בכל זאת דבריו העציבו אותי. ניסיתי לומר לו שזה לא נכון, שיש זוגות שטוב להם, שלא הכל שחור או לבן, ושהוא אומר את זה ממקום של פחד. משום שהוא פשוט לא מסוגל להיות בזוג (מי כמוני יודעת). אין לי מושג למה בכלל ניסיתי "לשכנע" אותו שהוא טועה. זה גרם לי לחשוב על ההצעה שלו מלפני כמה ימים, שנעשה ביחד ילד, ונחיה לחוד, שזו הצעה פסימית. ואני מנסה להיות אופטימית... אני מאד מקווה שהאופטימיות שלי תוכיח את עצמה.
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, יש זוגיות טובה, אפילו אם לא לכל החיים. אבל יש בעיקבותיה ילדים נהדרים, וגם לפעמים בדידות, וזוגיות, וחברות, ועיניין, וסיפוק והגשמת חלומות. אפשר להספיק הכל, כל זמן שיש בליבך נ ת י נ ה החסר יושלם ולא רק עי ידיך שלך, לעיתים ע"י מקורביך.
ואלו שני ימי חייך
נתינה וקבלה
על שמחה ועל העצב
עדי פסגת האהבה
המציאות אכן מתסכלת
אבל אני עדיין מאמין בזוגיות ואהבה
מקווה ומאחל שהאופטימיות שלך תשתלם
אין ספק שהאופטימיות שלך תשתלם.
ה"חבר" שלך חוצפן, פחדן, וחסר אחריות.
יש מספיק גברים מתאימים. בסוף תמצאי אחד.
בהצלחה
תודה לכם ולכן על הארותיכם, זה עזר לשמוע דעות נוספות.
אפשר להגיד שאין לי כל התלבטות לגבי הצעתו של האקס,
פשוט משום שהוא לא האדם המתאים לחלוק איתו אחריות כה גדולה,
וגם אם מתישהו אחליט על הורות משותפת, הייתי מעדיפה מישהו יותר אופטימי כשותף.
יש משהו ששמתי אליו לב בתגובות, ישנו הבדל די בולט בין הנשים לגברים.
משום מה, הנשים יותר אופטימיות וההשקפה שלהן על החיים רומנטית יותר, ואילו הגברים יותר פרקטיים ונחרצים, חותכים עניינים.
אני לא באה לגיד שזה טוב או רע,
זה פשוט הבדל ניכר, שכנראה נותן את אותותיו גם ביחסים בין המינים....
כולנו שואלים, ולדעתי מי שלא שואל או חושב שהוא יודע הכל, יודע טוב יותר מאחרים,לא באמת יודע.
נכון שאקטיביות עדיפה על פסיביות אבל לפעמים אנחנו צריכים לשאול גם את השאלות שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים את התשובה אליהן.
לגבי פיליפ לארקין - טקסט פסימי כל כך מזמן לא קראתי.
ממש רואה שחורות.
תודה לך "הרבה יותר כיף לאהוב" על התובנות שלך. בגדול אני מסכימה איתך שכדי להגיע לזוגיות טובה, קודם כל צריך להיות לאדם טוב עם עצמו. לפעמים זה קשה ליישום... ותודה כל הקשת.
תודה על החיזוק.
אני משתדלת.
מסכימה איתך לגמרי.
מה שטוב לאחד, לא בהכרח טוב לאחר, וכנראה שלא כולם בנויים לזוגיות "סטנדרטית".
הבעייה היא שאנו חיים בחברה עם חוקים מאד ברורים, ולא פשוט להיות חריג.
שלא תעיזי. הוא טועה בגדול ואל תתני לו לסחוף גם אותך לטעות הזו.
ומרוב התפלספות שכחתי להחמיא לך על הצילומים...
וגם לומר שילדים היא אחריות ענקית, קשה לגדל אותם בשניים, על אחת כמה וכמה לבד.
כמובן שאף אחד לא מבטיח שאם מתחילים בשניים גם ממשיכים בשניים (לא פסימית, ריאליסטית),
תקשיבי טוב טוב מה אומר לך הקול הקטן בראש, הוא בד"כ צודק
יש כל כך הרבה סוגים של אנשים בעולם, אי אפשר שלכולם תתאים אותה צורת חיים.
יכול להיות שהוא צודק, ואולי אפילו עדיף לו ולאחרים שישאר רווק - לא מכירה אותו כמובן.
גם בנושא של זוגיות או לא, אפשר להיות יצירתי.
הכל כל כך שונה מאדם לאדם...
על אחת כמה וכמה בשילוב בין שני בני אדם...
צ
אני מוצאת את עצמי מנסה לשכנע אחרים, כאשר אינני משוכנעת בעצמי.
כנראה, באופן לא מודע מקווה כך לשכנע ולהשתכנע... ;)
זוגות מאושרים מורכבים מאינדיבידואלים מאושרים . . .
כך שהמפתח לזוגיות מאושרת הוא אושרך האישי (הפנימי) שאינו תלוי בדבר (חיצוני) .
אם האהבה לעצמך והרצון להעניק לעצמך את כל הטוב האפשרי,
גדולה יותר מהפחד, (וטענותיו: לא ראויה, לא מספיק טובה, זה לא באמת אפשרי, ארגיש כבולה,
אתאכזב שוב, אפגע ואפגע ומי צריך את זה בכלל ;)
את תיצרי/תיצקי את החלום הזה למציאות..!
ואם הפחד, ידו על העליונה.. הושיטי לו יד רכה, מקבלת, מבינה וחבקי אותו . . כמו ילד קטן.
הוא חלק שלך, המנסה להגן עליך מפני איום כלשהו - כך הוא אולי תופס את הזוגיות.
הדרך היא באיחוד של כל חלקיי העצמי לשלם אחד - שלום פנימי... מישהו אמר? :)))
אהבה מאחדת ואהבה יוצרת ניסים... מתמירה את פחד לאהבה
ופותחת את הלב/השער ל א ל ו ה י, לאושר שלא תלוי בדבר. . .
באהבה ה-כ-ל אפשרי ! ! !
א ה ב ה ע צ מ י ת, זה שם הסיפור. ( ו.. כן ! גם זה אפשרי :)
אבל את כבר יודעת כל זאת בלבך,
פ י ה יפהפיה!!!
שולחת לך קשת של אור
כמו מרמלדה בשמיים הפנימיים
כל כך טעימה, שאי אפשר לאכול לבד...
* מומלץ לשתף אהוב
אני איתך
תישארי אופטימית
האופטימי לא שואל - אלא עושה.
ילדים זו אחריות גדולה, לכל החיים.
לאחרונה, לימדה אותי לקרוא את פיליפ לארקין, כדאי לקרוא את דעתו בנידון -
http://www.artofeurope.com/larkin/lar2.htm
יש משהוא מין הנכון בדיברי האקס שלך אך רק משהו יחסית קטן מאוד . האושר לחבק ילד ולראות איך הוא גדל להעניק לתת ולקבל זה האושר האמיתי. וחיי הרווקות הם משולים לאדם שחייו הסתימו ורק מה שיציל אותו הרי זה הזוגיות והבאת מתנה לעולם . כאשר אני עצוב יש לי את ילדיי שישמחו אותי ויצחיקו אותי וגם ההיפך ילדיי הם האושר האמיתי ולכן התזה של האקס שלך לפי דעתי אינו נכון יום טוב.
לא יודע אם זה טוב לך או רע לך, אבל האמת היא ששניכם צודקים באותה המידה
מסכימה איתך, רק שלא תמיד האופטימיות באה בקלות...אין כאן לדעתי
פסימי או אופטימי.
טועה או צודק.
אחריות פשוט
לוקחים יחד!
השפעתו של הבחור לא טובה לך.
יש ויש זוגות.הוא בחר להתמקד בלא טוב
ואולי משהו משפחתי.
את תמשיכי לדרכך....
שישאר רווק עם הוא סבור שכך נכון לו, אבל שלא יחמיץ או יוותר על אבהות בגלל זה
אין על אבהות , ובמיוחד בעולם אופסימי כזה שהכל כל כך מלא תנאים
אבהות ממחישה מה זאת אהבה ללא תנאי לשם שינוי
אין על האופטימיות... אם היא מנצחת מחלות היא תנצח גם אהבה (סוג של מחלה)
אין ספק שהנתונים נגד: אם מחברים את מספר הזוגות המתגרשים + מקרי הבגידה (שחלקם נכללים בקבוצה הראשונה) + אלה שאחרי 7 שנים לא נהנים להיות ביחד (שחלקם נכללים בקבוצה הקודמת), עוברים את ה- 80% מכלל הזוגות הנישאים.