נתקלתי בפוסט על תופעת הפורומים והאינטרנט החרדי, הנה מה שיש לי לספר כמי שנמצא שם מהתחלה.

אינטרנט כשר מזכיר לי את הקטע הבא:

בדרך לדרום הארץ עומדת לה לצד הכביש מסעדה, ושמה בישראל: חפוז.

יום אחד החליטו בעלי המסעדה להפוך אותה למסעדה כשרה, הזמינו את הרב, העמידו משגיח, ותלו על גג המבנה שלט ענק:

"חפוז בהשגחת הרבנות"

החרדים משתמשים באינטרנט, נקודה.

החרדים שמשתמשים באינטרנט, מכחישים את זה, נקודה.

החרדים המשתמשים שלא יכולים להכחיש, מוכרחים למצוא לזה היתר צידוק כלכלי, נקודה.

אפשר לכן לחלק את השימוש האינטרנטי שלהם בחלוקה גסה, לשימוש הלגיטימי והשימוש הסודי.

החופש הפתאומי שחברי הקהילה החרדית מצאו ברשת, ובפרט האפשרות להביע דעה אנונימית, תפסה אותם לא מוכנים, ואפשר לדמות את ההתנהגות שלהם לחבורת ילדי גן, שמוצאת את עצמה בחדר הממתקים בלי אף גננת שתשמור.

זה לא רק שיותר חרדים (באחוזים) משתמשים בקבוצות הדיון הסוערות בפורומים, גם צורת הדיון פרועה, קשה ופוגעת הרבה יותר מכל מקום אחר.

זו אגב הסיבה שחלק מהפורומים חסומים לכל אחד ודורשים הרשמה מראש.

גם באתר שהקמתי, www.col.org.il , שמיועד לקהילת חסידי חב"ד שמטבעה פתוחה יותר לעולם ולחידושים טכנולוגיים, לא הייתה לנו ברירה אלא לנטר כל תגובה ותגובה, אפילו איחולים לברכת מזל טוב.

בקהילה שבה אחד המדריכים הבולטים ביותר הוא "מה יגידו" ויחד איתו גם "לא מתאים", היכולת להגיד (לכתוב) משהו בלי להידרש אחר כך לתת דין וחשבון, הוא חופש מוגזם ובלתי נסבל.

עוד מאפיין, או יותר נכון תופעה יחודית לקהילה החרדית, זה השימוש בקפה אינטרנט, וגלישה מסלולרי.

לגבי קפה אינטרנט, יש לציין קוריוז מעניין, בירושלים ניתן לזהות קפה אינטרנט המיועד בעיקר לחרדים, לפי הוילונות.

לא רק וילונות על החלון הפונה לרחוב, וילון המקיף ומסתיר כל עמדה מעיני האנשים האחרים, בערך כמו הוילונות סביב המיטות בחדר מיון.