כותרות TheMarker >
    ';

    האגרת השבועית של תיאטרון החדר

    פורום היוצרים של תיאטרון החדר

    ארכיון

    0

    קטעים מהשבועית 14.7.08

    0 תגובות   יום שבת, 23/8/08, 13:19

     

    אמיר אוריין - תיאטרון החדר


    ללמוד משחק 

    לקבלת פרטים, טל': 03-5171818 

    דוא"ל: orian01@bezeqint.net?subject=PROSPECT2ME


    קטעים מתוך האיגרת 14.8.08:


    שיטת אוריין

    מונו-דיא 2008 - לקט 2

    מאיה הובני שטיינמן: ירושה

    מיכאלה למדן: מנסה לגעת בו

    מולי ש' אנצ'ל: מַסָּע בַּתּוֹדָעָה

    חגית לויא: מוכה

    אילון בראל: פינתו, אמריקאים

    אתרים


    שיטת אוריין המעגל הפתוח

    צחוק בכי צחוק

    הנחות יסוד:

    חוויה עשויה להתעורר באחד משני האופנים הבאים:

    1. מן הפנים אל החוץ. גירוי פנימי יכול ליצור תגובה חיצונית.

    2. מן החוץ אל הפנים. גירוי חיצוני שנרשם בתוך המערכת יכול ליצור תגובה שתבוא לידי ביטוי חיצוני.

    3. כל אדם יכול להפעיל את עצמו לשינוי חוויות ולהעלאת חוויות רצויות.

    נהוג לומר ש"צחוק זה דבר מדבק". גם בכי מעורר בזולת תגובה רגשית דומה. אבל קל יותר להזדהות עם צחוק מאשר עם בכי. עניין חברתי. בכי או צחוק המופעלים באופן פיזי בלבד - הם תחושות. אם אדם בוכה או צוחק באופן פיזי, הוא לא בהכרח מרגיש, באותו רגע, עצב או שמחה. עם זאת, אם יתמיד במתן הביטוי להתנהגות הפיזית של הבכי או של הצחוק, יש להניח כי במהלך הזמן גם יתעוררו אצלו רגשות של עצב או של שמחה בהתאם: תנועה פיזית נמשכת של בכי יכולה לעורר רגש של עצב, ותנועה פיזית נמשכת של צחוק יכולה לעורר רגש של שמחה.

    צחוק ובכי הם תכונות יסוד של האדם. הן חשובות לבריאות הפיזית והנפשית - גם כשהן באות לידי ביטוי כפעולה פיזית בלבד! אימון חוזר בפעולות אלו מעודד את המודעות לשינויים פיזיים ורגשיים, מעודד את חילוף החומרים בגוף, וגורם לתחושה כללית טובה יותר. אצל שחקנים, אימון חוזר בתרגיל זה משפר את המיומנות המקצועית בתגובות אלו.

    על כן, בין אם אתה עצוב, שמח או משועמם, ייחד לך רגע אחד לצחוק או לבכי - מבחינת פירוק המתחים, אין הבדל בין השניים.

    אם כן, מדוע נפוצות סדנאות צחוק יותר מסדנאות בכי? משום שקל יותר לשכנע בני-אדם שהצחוק יפה לבריאות וקשה יותר לשכנע אותם לבכות. הם חוששים מהמפגש הפנימי עם טראומות אישיות, ואי אפשר לבוא אליהם בדרישה לעשות זאת. בני אדם נמצאים במסע רדיפה אוטומטי אחר התענוג ובמנוסה עיוורת מהכאב. רק מודעות תבונית אמיצה מביאה אותנו למפגש עם כאב ולהיטהרות ממנו. על הגבול השביר שבין עונג לסבל - בפעם אחרת.

    (לקריאה נוספת: אוריין אמיר. המעגל הפתוח. תל-אביב: ספרית פועלים, 1998)


     

     

    מונו-דיא 2008 - לקט 2

    ביום ג', 5.8.08, בשעה 20:30, התקיימה על גג החדר בתל-אביב "מונו-דיא 2008"

    - ערב מונולוגים ודיאלוגים של בוגרי  משחק ובימוי בתיאטרון החדר.

    השתתפו: (לפי א"ב): 

    אדוה לוי, אורה גורפיין, אורית נהון, איריס הרפז, איתמר נצר, אליהו אלקובי, בארי קורין, הלנה קושניר, חגית לויא, חמוטל גור, טלי זבילביץ, יוסי טל טייב, יניב מויאל, ליאורה סיקלאי, לילך ברנע, מורן אייזנשטיין, מירה אלפרן, אילן רובק, נועה שקד, ניצן אמיתי, עמירם שניר, ענת בייתמן, רחל מנדלסון, רן בן עזרא, שרון בורשטיין, שרון שלומי.

    בכל שבוע נביא לקט מתוך הטקסט של הערב.

    ~~~~~~~~~~~~~~

    יונתן שסיק

    כתיבה:  רוני וגנר (קטע מתוך "ערב פנוי" - תיאטרון הגדה השמאלית 1991).  בימוי: הנרי שמידט. משחק: בארי קורין

    ערב טוב.

    הערב תהיה לכם הזדמנות לשמוע מביכורי יצירתי. זו הזדמנות נדירה. בשנים האחרונות החלטתי לא לפרסם משירי ולא להופיע בציבור, וטעמי עימי.

    את השיר שאקרא היום אני רוצה להקדיש לאהובתי. היא הייתה יפה. תמימה. אהבה לשקוע בעצב. בפעם הראשונה שנפגשנו זה היה ב"כּסית". היא באה לשולחני ושאלה אותי איפה יושב יונתן שסיק המשורר. ואני, משורר שנזנח ונזרק לכלבים, נפלאה בעיני מאוד, שאלתה, ואמרתי לה - אני הוא יונתן שסיק, המשורר, ואת יכולה לקרוא לי יונתן. היא אמרה לי אני שפרה. הייתה סטודנטית לסוציולוגיה. רצתה לחקור את היחסים בתוך חבורת אמנים. בוהמה. אמרתי לה היום כבר אין בוהמה. זה שייך לעבר. רוב המשוררים הלכו לבית אבות או לבית קברות ואלו שנשארו מוטב שלא היו נשארים. נראים כמו קריקטורות של עצמם. שרידים של מעצמה גדולה שנבנתה במאמץ גדול. באומץ גדול. ואיפה כל זה היום?

    (קורא מתוך מחברת השירים)

    הינשאו שערי עולם מאת יונתן שסיק

            הִינָשאוּ שַערי עולם!

            וּבוֹא מלך הכּבוד!

            וָיָשֵׂם חוּפַּת שלום!

            לכה דודי!   ונצאה סמדר!

            אבן חכמים תריע!  דפנה וזית, אקלע לךְ!

            למה תעמוד כאיש נדהם?

            כגיבור,  לא יוכל להושיע!

            חַנֵנִי!  הָנזיר!

            כי טובים דודֶיךָ!

            דַעֵני!   הנזיר!

            כי אתה היודע!

            עשני! המלך!

            כי לך אני

            עַנֵני! בְּיום קוראי אלֶיךָ

            כי אין לי גואל!  אלא אתה!

            נפרשת לרגלַיִך כּהרמון! הבת לא רוּחמה!

            עבוֹר עלי!  הנזיר!  ואל תמאַסני!

            עַנֵני!  ביום קוראי אלֶיךָ בּאמת! 

            כי אין לי גואל,  אלא אתה!

            עוּרה!  הבּעל!

            כי עד מתי?!

            אל תיתן לַחָיה  נפש אֲמַתֶּךָ!

            יְהוֹדוּני כּפֶיךָ!

          כי נָבונו מאוד!


     

    מאיה הובני-שטיינמן: יְרֻשָּׁה 

    אני לא אפסיק לכתוב

    עד שהמלים שלך יבואו אלי

    בלילות. לא אפסיק לשיר 

    אבל שיבוא שיר שישיר לי אותך

    שישאיר לי אותך עוד מעט, 

    עוד בית קט

    עוד פסה אחת, אחרונה

     מלה

    ולא מרפה עד שתבטיחי שנתראה שוב

    והפעם מלה זאת מלה,

     ברית!

    ולא אשן עד שיבואו נחילימילים

    שיצליחו להאכיל אותי

    ולהכיל אותך

    שלא אשכח, או אברח, ותעלמי לי

    כך יום בהיר אפל,

    אבל שיבוא כבר שיר שישיר לי אותך

    שישאיר לי אותך עוד קצת.

    (מאיה הובני-שטיינמן)


     

    בס"ד

    מיכאלה למדן: מנסה לגעת בו

    ‏01/08/2008

    מנסה לגעת בו

    הוא חומק

    שולחת זרוע

    פותחת יד

    רגע!

    הוא מתפוגג כמו חבילת סוכריות קופצות בפה,

    נשאר רק האפקט

    הן מזמן נעלמו

    גם הוא

    התמוססו עם הקפיציות המתיקות

    גם הוא 

    כך אני אוהבת לגעת

    כך אני אוהבת לגעת?

    ערפל של חוסר וודאות כופה עצמו עליי,  אני נכנעת לו 

    כמו חכם עתיק המכיר בטבע וברזיו

    מקבלם עם בואם

    בואו בשלום

    עיזבו ללא פגע

    ערפל

    שתי האונות מתערבבות זו בזו

    שמאל הפכה ימין שמאל ימין שמאל

    הראיה מצטמצמת  לנקודות שעל הדף

    אולי זה כל מה שיש

    זה כל מה שיש

    הסיבוך הולך ומעמיק

    וידיים עדינות עם מגע עמוק

    נקראות

    להפריד

    הערפל נהיה סמיך

    ניתן לפסל בו צורות המנציחות את הרגע

    הרוח שוב

    שולחת זרוע

    פותחת יד

    רגע!

    ככה אני אוהבת

    ערפל

    לגעת

    ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

    כָּנֵס

    ט' באב תשס"ח 

    בהשראת א'

    *

    כָּנֵס בבטן

    הרכה

    פָּלֵח

    אהיה כלה מפולחת

    בתר אותי

    עשה בינינו ברית

    כרותה

    של מרחקים

    דע

    רֵחָק

    כרתנו ברית

    כרותה למרחקים

    (מיכאלה למדן)


     

    מולי ש' אנצ'ל: מַסָּע בַּתּוֹדָעָה

    מַסָּע בַּתּוֹדָעָה שֶׁלְּךָ

    כַּאֲשֶׁר אַתָּה מוּנָע בְּכֹחַ הַדַּחַף

    שֶׁל מִצְבּוֹר הַחֲוָיָה הַפְּרָטִית שֶׁל עַצְמְךָ

    מַעֲבָר בֵּין מְמַדִּים בְּתוֹךְ הַתּוֹדָעָה

    בְּאֶמְצָעוּתָהּ שֶׁל מַחְשָׁבָה שֶׁהִיא גַּם כֹּחַ דְּחִיפָה

    שַׁבְרִירֵי שְׁנִיָּה הוֹפְכִים לְשָׁעוֹת

    וְשָׁעוֹת חוֹלְפוֹת בְּשַׁבְרִירֵי שְׁנִיּוֹת

    טְרַנְס שֶׁל צְבָעִים מְרַפֵּא אֶת הַפְּצָעִים

    אֵין מַשְׁמָעוּת לַחֲצָאִים וּשְׁלֵמִים

    יְקוּם אָמוֹרְפִי רַב מְמַדִּי

    מַעֲשֵׂה בְּרִיאָה שֶׁל הַמַּסָּע בְּתוֹךְ הַתּוֹדָעָה

    (מולי ש' אנצ'ל ז"ל, "חיוך מן השמש" היוצא לאור בימים אלו.
    העברה: אורה אנצ'ל נחמה)


     

    חגית לויא: מוכה

    מוכה

    ורוחה כלואה

    גופה חופשי

    נפשה סגורה,

    היא לא חבורה

    רק מצולקת

    בתודעתה,

    מרגישה כמו עכבר

    ואינה יכולה לעשות דבר

    הוא כלא את נפשה

    בכף ידו הכבדה

    ולא מותיר לה מוצא.

    הוא

    נושף בעורפה

    והיא

    לא הופכת עורף.

    כך

    חיה לה

    במעגל סיוטים

    כשכל החיצים מופנים אליה,

    מנסה להצילו מתוקפנותו

    תוך התעלמות

    מגסיסתה המתקדמת.

    © חגית לויא, עלי גפן טריים, הוצאת סער


     

    אילון בראל: פינתו, אמריקאים- וידוי

    הרבה דברים לא טובים יצאו ובאו מאמריקה. תאוות הבצע, המדון והשררה. בבואתם הגרוטסקית נשקפת כמעט מכל מקום בעולם המערבי. אבל טלוויזיה הם עושים טוב. לפעמים כל כך טוב, עד כדי אהבה.

    עכשיו, לפני כמה רגעים סיימתי לראות את הפרק האחרון בסדרה שנקראת Six Feet Under. ואני רוצה להתוודות ולומר שלפעמים אני אוהב את אמריקה.זה נורא לא קול לאהוב את אמריקה היום, כל כך קל לשנוא ולקטרג. אבל מה לעשות, לפעמים אני אוהב את אמריקה עד לכאב.

    זו סדרה על משפחה שבבעלותם בית לוויות, סדרה על מוות, יומיומי ובנאלי, פשוט וקורע לב. ויותר מכל דבר שתיראו בטלוויזיה זו סידרה על חיים וקדושתם, הבנאלית, היומיומית, קורעת הלב. לא אמנה את שבחיה ואספר איך ישבתי בוכה, צוחק ומתפעם פעם אחר פעם. רק אומר שאם רוצים אתם להיזכר ולהיווכח מדוע משחק הוא מקצוע חשוב כל כך אז תעשו לעצמכם כוס קפה ושבו לראות את Six Feet.

    Frances Conroy, משחקת כבר שנים מעל במות בטלוויזיה ובקולנוע האמריקאי. בסדרה היא משחקת את דמות האם. אינני רוצה להשתפך בסופרלטיבים אז אסתפק ואומר זאת: כאשר שחקן עובד שנים רבות, והוא מבין שאין עיסוקו נוגע לצבירת מיומניות, אלא לוויתור, לשיחרור ולקילוף כל אותן שכבות שמונעות ממנו להיות נוכח בפשטות - אזי מגיע רגע שבו הוא עובר למצב של חסד. שם אין אנו צופים יותר במיומנות ובאחיזת עיניים. שם נעלמים אורות הבמה, המצלמות והאיפור, שם אנו נותרים עומדים משתאים אל מול בבואתנו השבירה  וההפכפכה בדמותה של אם שנאבקת למצוא משמעות בכאוס מסביבה. כזו היא Frances Conroy ששבוע אחרי שבוע שברה את ליבי לרסיסים בפשטות, ברכות ובאהבה.

    אז, ישבתי מול הטלוויזיה, והמילים באו אל שפתיי: God bless America .

    לפעמים אני אוהב את אמריקה.

    אילון בראל


    אתרים

    אמיר אוריין באתר "הבמה":

    http://www.habama.co.il/Pages/ArtPerson.aspx?Subj=0&Area=1&PeopleID=787

    תיאטרון החדר באתר התיאטרון היהודי העולמי:

    Theatre in Spotlight -The Room Theatre Tel Aviv Director: Amir Orian

    From Page to Stage: Unveiling the Mysterious

    אבישי מתיה מראיין את אמיר אוריין (דופק 1 ערוץ 2):

    http://www.matia.co.il/bo/video/amir_orion.htm

    שיחה עם אמיר אוריין באתר "תרבות", אוקטובר 2003:
    http://tarboot.mybravenet.com/public_html/6/oryan.htm

    נוסטלגיה: אמיר אוריין בסדרה "דני וגיל במסע בלתי רגיל", 1974:

    http://www.notes.co.il/eshed/18016.asp 


    קבוצת "אורתו-דה" (בת לגיטימית של תיאטרון החדר): http://www.orto-da.com/

    מונו-דיא 2008
    קטעים ראשונים שהועלו לרשת. אחרים יבואו:

    מלכה:

    http://www.youtube.com/watch?v=Rdqiea0dlB4&NR=1

    לרקוד:

    http://www.youtube.com/watch?v=AsYdAp_AWls

    עוד מונודיאות:

    שתי נשים בתור (וידיאו): http://www.actv.co.il/portal/portal.asp?movind=400

    זכר אלפא: http://www.actv.co.il/portal/portal.asp?movind=398


    עד כאן פרטים על האיגרת השבועית.

    לקבלת האיגרת המלאה:  orian01@bezeqint.net   


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה