במסגרת הדיון הציבורי בנושאי איכות הסביבה, זוכים למקום של כבוד כל החומרים המתכלים למיניהם. עד לא מזמן לכולם היה ברור שאריזת נייר (גם ממקור טבעי וגם מתכלה טבעי) טובה מאריזת פלסטיק (ממקור פוסילי ומחזיק לעד). לאחרונה, לאור הדיון הציבורי בעניין שקיות הפלסטיק, התברר לציבור שאריזות נייר אינן האפשרות המועדפת סביבתית בעיקר עקב משקלן הגבוה בהרבה, תכולת האנרגיה, שימוש בכימיקלים בתהליך הייצור ועוד גורמים משפיעים.
בזמן האחרון קם להיט ציבורי חדש, פלסטיק מתכלה ביולוגית, ופלסטיק ממקורות מתחדשים.חומרים אלו משלבים את יתרונות הפלסטיק עם "יתרונות" החומרים המתכלים. ברצוני לבחון בעיניים פקוחות את השימוש בחומרים אלו מול החומרים הפלסטיים הרגילים, ולראות האם יש איזו שהיא תרומה לסביבה.
בחינה ראשונה: שיקולי אנרגיה. בכל מוצר בסביבתנו מוכלת אנרגיה רבה. האנרגיה הכוללת במוצר מייצגת את האנרגיה המוכלת בחומרי הגלם המקוריים, האנרגיה שנדרשה לייצר את החומר למוצר והאנרגיה שנדרשה על מנת לייצר את המוצר, לשנעו ולהשתמש בו. כאשר אנחנו מבקשים שהמוצר יתכלה, אנחנו למעשה מותרים מראש על כלל האנרגיה שנדרשה לייצור המוצר ועל כלל האנרגיה המוכלת בו. בכל האפשרויות האחרות, שימוש חוזר, מיחזור, השבה ואפילו הטמנה, אנחנו מנסים לשמר או לשמור לעתיד חלק מהאנרגיה הגלומה במוצר.
בחינה שניה: מחזור הפחמן. נהוג כיום לבחון את המחזור הפחמן המאובן (פוסילי) מול מחזור הפחמן החדש בטבע. הדבר נובע מההבנה שנשא האנרגיה העיקרי שבשימושנו כיום הוא הפחמן האורגני. לצערנו רק הצמחים יודעים לקשור את אנרגיית השמש לתוך תרכובות של פחמן אורגני תוך קשירת הפד"ח ( CO2 ) מהאויר. כאשר אנחנו משתמשים בחומרים ממקורות מאובנים, אנחנו מנצלים פחמן ישן, אותו פחמן שנקשר לתוך התרכובות האורגניות לפני מליוני שנים. מול זה שימוש במקורות מתחדשים מאפשר לנו להשתמש בפחמן שנקשר לתוך התרכובות האורגניות בשנים האחרונות. בשני המקרים, בגמר השימוש במוצר, או בניצול האנרגיה, אנחנו מפרקים חזרה את התרכובות האורגניות ומחזירים לאטמוספירה את הפחמן בצורת פד"ח. בהתכלות אורגנית (קומפוסט) מרבית הפחמן האורגני אשר נושא את האנרגיה הופך חזרה לפד"ח ומשתחרר לאטמוספירה, בדומה מאד לשריפה, אך בעוד שבשריפה אנחנו מנצלים את האנרגיה הגלומה בחומרי הגלם, בעת פירוק אורגני של החומר כל האנרגיה הולכת לאיבוד.מבחינת מחזור הפחמן עדיף היה להשתמש בחומרים שאינם מתכלים ממקורות מתחדשים. כיוון זה היה מאפשר לנו לקשור יותר פחמן מהאטמוספירה לשימוש מחדש בעוד מיליוני שנים, כאשר הפלסטיק של היום יחזור להיות הנפט של הדורות הבאים.
בחינה שלישית: מחזור הפסולת. הטיעון העיקרי של חסידי החומרים המתכלים הוא השפעת החומרים בני הקיימא (דוגמת הפלסטיק) על נושא הטמנת הפסולת.התכלות אורגנית של חומרים בתוך אתרי הטמנת פסולת, הם אלו המייצרים את מרבית המפגעים של אתרי ההטמנת. מפגעי הריח, התשטיפים, פליטת מתאן ומשיכת ציפורים ובע"ח אחרים, כולם נגרמים על ידי המרכיב האורגני הפריק באתר ההטמנה. התפרקות החומרים האורגניים אינה גורמת להעלמות אתר ההטמנה במהלך 50-100 שנות הפירוק. החומרים שמתפרקים ומתכלים בתוך הערימה פשוט משנים צורה, אך נשארים במקומם. מכאן שהטמנת חומרים עמידים יותר אשר ימנעו את מטרדי ההטמנה. האיחוד האירופאי, לאחר שגמרו לטפל בנושא מיחזור חומרי אריזה, פנו להגבלת תכולת החומרים האורגניים באתרי הטמנה.
נחזור למקורות אם נבחן איך מתאימים החומרים המתכלים ל 4 ה Rים בגירסתם המקורית. RE-USE
המוצרים המתכלים ככלל מתאימים לשריפה והשבת אנרגיה. אבל הצבת האופציה של התכלות יוצרת העדפה (כלכלית, שכן זה משמעותית יותר זול) להעברת החומר לכילוי בקומפוסט או בהטמנה, תוך ביזבוז האנרגיה הגלומה בחומר. |