שעת לילה מאוחרת הרדיו מנגן Queen, העניין לא מרפה, עדיין לא מצליח להבין, למצוא קצה חוט או סדק כדי לפענח את הדפוס המוזר הזה שחוזר על עצמו כבר מספר רב של חודשים.
האם זו מנת חלקם של גרושים, גרושות, רווקים, רווקות? זו היתקעות מוכרת לכולם רק לו לא? איך ומתי זה הפך להיות כול כך מסובך? או שתמיד היה ככה ורק הסניליות מגנה מפני האמת העירומה?
פעם כאשר האופטימיות עדיין נאחזה בו, והוא החזיק מנוי לאתר הכרויות, אסף את הכרטיסים שלהן תחת שרשור "המועדפות". הדבר החל להציק לו ולעניין גם יחד. ככול שהרשימה גדלה, כך הציק ודכדך אותו יותר ויותר. אך גם סיקרן אותו כאילו שלאחר פענוח המשותף לכולן, העולם כבר לא יהא כשהיה קודם.
מה המשותף לאותן נשים? מה יכול ללמוד מכך על עצמו?
כולן היו יפות יפות (לפחות ע"פ התמונות שהעלו),
כמובן שהייתה גם רשימה נוספת, הנשים "שהעדיפו אותו".
רובן היו מבוגרות ממנו.
המוזרות וחוסר ההבנה רק הלכו והעמיקו. מה באמת קורה?
המצב הזכיר לו תקופה של חיפוש עבודה. שם ידע שכול שצריך הוא הראיון, הפגישה. ידע שמהרגע שיכנס לראיון הכול כבר תלוי בו. הרגיש שכול שצריך זו ההזדמנות, האפשרות לתקשר, לשוחך ולהקסים בדרכו שלו.
איך לפרוץ את המחסום הזה, איך לחדור את חומת הסרוב המבוצרת הזו? האם זו הדרך? ואולי בהכרח דרך זו תוביל למערכת יחסים ענפה בת פגישה אחת?
למה בעידן האינטרנט, אתרי ההיכרויות, כול כך קשה למצוא בן / בת זוג ראויים, מתאימים?
מה יש באותו רגע נדיר, שגבר מביט לאישה בעיניים והיא מחזירה מבט, החיוך הקטן הביישני הזה שמתגלגל ונמרח לו במקביל על פרצופייהם? ומכאן כבר הכול היסטוריה.
אז מי תהיה? |
esther K
בתגובה על חבר
esther K
בתגובה על כול האמת העירומה מאחורי תאונות הדרכים בארץ הקודש
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה!!
איזה כיף לקרוא את המילים החמות והמעודדות שלך.
תודה שהזמנת אותי
קודם כל את קווין לשמוע היה תענוג
אתה גם כותב ומביע יפה את מחשבותיך
אלו מחשבות שעוברות כנראה על כולנו
יש משפט שאומר מרוב עצים לא רואים את היער
ויש גם יאוש סקפטיות ואולי גם חוסר רצון אמיתי
אל תתיאש, תעשה הפסקות.
וזה יגיע
חג שמח
תודה תמי
כתיבה יפה
כוכב
היי תודה!!
"הגרושו-מרקסי", תודה על ההארה לא ראיתי זאת לפני, מחמיאה ההקבלה
.
מתנצל אם נשמע מתחסד, אך באמת ברגע שנוצר קשר מהותי, עמוק, של עניין ורצון להיות אחד בחברת השני, לא נשאר פנאי מחשבתי לאף אחת אחרת, בוודאי לא בדיקת הודעות באתר הכרויות.
תיארת יפה את הקונפליקט הגרושו-מרקסי בענין החברות במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוהו...
ובכנות, אני משוכנעת, שהיו שם מספיק נשים , שאתה לא רצית אותן, והן גם לא רצו אותך
והלוא אין כמו הדדיות ומכנה משותף - לקירוב לבבות...
וברצינות, לרגע
הבעיה ב'חיפוש קרובות' ברשת היא, שזה נראה כמו פינת הקצב בטיב טעם. יש כל כך הרבה סוגי בשר, שאתה בסוף מוצא את עצמך מגיע לקופה עם עגלה ריקה, כי אתה לא רוצה להתחייב לדבר אחד, כשעל המדף כל כך הרבה נקניקיות שונות ומפתות. במיוחד אלו, שאתה לא יכול להרשות לעצמך...
בחיי היום יום - נדיר למצוא מישהו שממש ימצא חן בעינך, ולכן , כשזה קורה, שני הצדדים עושים מאמץ להתחבב זה על זו. ברשת, לעומת זאת, אתה חשוף לכל כך הרבה אשליות, אפשרויות, פוטנצליים שקשה לבחור , ובלתי אפשרי -להתחייב. עודף האפשרויות המוצע כאן, בצירוף התקווה ההרסנית שמחר תקבל פניה ממישהי עוד יותר מוצלחת, הורסים את האופציה להתחברות ממשית
תודה על העידוד
תודה
אני לא מצאתי בעייתיות באישיות המסופרת. נראה לי שזה מאוד מאפיין דינאמיקות וכימיה בין בניי אדם. ותקופות 'ייבשות' הן קרקע לצמיחה וטוב שיבוא אחריי.
רק האדם שבסיפורך (אמיתי? בדוי?) יידע לענות על הפער הזה שבין רצוי למצוי, מציאות וחלום, תיאוריה ומעשה.
כן, זה קשה מאוד לצאת ממילכוד של מחשבות ומעשים, לפתוח מעגל אחר, לפעמים נוח להשאר שם, לא להשתנות.
אנו יכולים להשיא עצות לרוב, לשער השערות אינסופיות, לנתח כל פיפס עד כלות...
אבל רק האדם עצמו יכול לעזור לעצמו ולאפשר לאחרים לעזור לו.
בהצלחהח!