כותרות TheMarker >
    ';

    Animatorit

    אנימטורית.
    אנימציה ולא רק.

    ארכיון

    סיטה שרה בלוז

    2 תגובות   יום ראשון, 24/8/08, 05:23

    האסונות של נינה

    נינה פלי מספרת סיפור מהמיתולוגיה ההודית, מנקודת מבט פמיניסטית. במיוזיקל. באנימציה.

    ההודים לא מרוצים, אבל "סיטה שרה בלוז" זוכה לשבחים בעולם, ולאחרונה זכה בפרס הגדול בפסטיבל האנימציה החשוב בעולם. אשנב לסרט וליוצרת.

     

    סיטה שרה בלוז

    סרטי אנימציה הם לא רק הסרטים שמגיעים לבתי הקולנוע. למעשה, הם גם לא רק אלה שמגיעים להקרנות חד-פעמיות בפסטיבלים שנערכים בישראל, ובעצם, ספק אם זנב-זנבו של חלקם הקטן אי-פעם יעפיל אל ארץ הקודש בדיוידי.

    כולנו מכירים את התוצרת של אולפני אנימציה כמו פיקסאר (וול-אי, רטטוי, משפחת סופר-על), דרימוורקס (קונג-פו פנדה, מדגסקר, שרק) ואפילו בלו-סקי, שרבים אולי לא יכירו את השם, אבל ידעו לזהות סרטים כמו עידן-הקרח והורטון שומע משהו, שעלה לאקרנים השנה, אבל לא רבים מכירים יוצרי אנימציה עצמאיים.

     

    עשרות סרטי אנימציה באורך מלא מופקים מדי שנה ברחבי העולם, מרביתם לילדים או לכל המשפחה, חלקם למבוגרים. הסרטים שמגיעים לפסטיבלים לא בהכרח יופצו בקולנוע, ולרוב פסטיבל אנימציה או קולנוע יהיה המקום היחיד לחזות בהם.

    פסטיבל אנסי, הפסטיבל החשוב בעולם לאנימציה, מתקיים בעיירה ירוקה בצרפת, ואל ועדת-הסינון שלו הוגשו השנה לא פחות מ-40 סרטים. מתוכם נבחרו תשעה לתחרות, ו-12 להקרנות מחוץ לתחרות.

     

    סיטה שרה בלוז

    סיטה שרה בלוז. כך מתחיל הסרט. לחצו לצפייה.

     

    מי שקטפה את הפרס הראשון בפסטיבל, פרס הקריסטל, היא נינה פלי, שיצרה מיוזיקל אנימטיבי לאפוס ההודי המיתולוגי, אודות ראמה, אשר יוצא למסע לחלץ את אשתו סיטה מידי שד שחטף אותה. הסרט "סיטה שרה בלוז" מסופר מנקודת מבטה של האשה, דבר שעורר זעם בהודו. אבל הסיפור הוא לא רק על סיטה, אלא גם על נינה, היוצרת, שעברה להודו יחד עם בעלה, ושם התוודעה למיתולוגיה ההודית. בהודו, חווה בעלה את משבר גיל העמידה, וכאשר היא נסעה לניו יורק לפגישה, הודיע לה בעלה שהוא נפרד ממנה, באמצעות מכתב באי-מייל. פליי בחרה להתמודד באמצעות האנימציה.

     

    שני הסיפורים, המיתי והמודרני, משתלבים ויוצרים את "סיפור הפרידה הגדול בכל הזמנים", בעזרת קריינות צלליות, שמלווה את שני הסיפורים. את קטעי השירה מבצעת גדולת זמרות הג'ז של שנות העשרים, אנט הנשאו, שאמנם נפטרה בשנות השמונים, אבל למזלנו ההקלטות שרדו. ההקלטות הישנות משוות לסרט תחושה של מיוזיקל ישן. ראיתי רק חלקים מהסרט, אבל בתור חובבת מיוזיקלס זה נשמע לי תענוג.

     

    סיטה שרה בלוז

     

    סרטי אנימציה הם לא רק סרטים באורך מלא. את הסרטים המעניינים באמת, מלאי התעוזה, אלה שיחקרו טכניקות חדשות ויעברו מסע אחר, תמצאו דווקא בקטגוריות של הסרטים הקצרים, לב ליבה של העשייה האנימטיבית.

    פלי החלה את דרכה כקריקטוריסטית, ובמהרה השתלטה גם על תחום האנימציה, כשהיא מתנסה בטכניקות שונות, דבר שמאפיין אותה עד היום. את הנגיעה ההודית, ניתן לראות כבר באחד מסרטיה הקצרים הקודמים, המוכר, יחסית, והמשעשע - Fetch, אודות אדם וכלבו, שיוצאים מאיזון בין מימדים, ובין קווים מצויירים. הפקת הסרט בן שלוש הדקות ארכה שלוש שנים, מתוכן לקח לפלי שלושה חודשים להנפיש בפועל את האנימציה עצמה.

     

    Fetch

     Fetch. לחצו לצפייה בסרט (4:00 דקות).

     

    דומה שכל סרט מזין את הסרט הבא, אולי כמו שצריך להיות. באחד הסרטים האקספרמנטליים שלה, Pandorama, שמצא חן בעיני, אפשר לזהות רעיונות בהם תשתמש בעתיד עבור Fetch. בסרט היא חוקרת את גבולות הקו, התנועה, הזוויות. ולי נדמה שבאיזשהו מקום גם את הנשיות.

     

    Pandorama

     Pandorama. לחצו לצפייה בסרט (2:30 דקות).

     

    בשנת 2002 יצרה פלי את "The Stork", סרט שנוי במחלוקת, שמתחיל עם חסידה, שנושאת שק. השמיים כחולים, החסידה עפה, והאווירה דיסנאית משהו. אולם כשהחסידה מפילה את השק, מתפוצצת פצצת-אטום, אשר מולידה תינוק.

    כאמור, שנוי במחלוקת, אבל להפתעת כולם, כולל להפעתה של היוצרת עצמה, הוא הפך במהרה לסרטה המצליח ביותר. פלי אמרה אחר כך כי היא חשבה שזה יחסל לה את הקריירה כאנימטורית, בדיוק כשהחלה לבטוח ביכולותיה, אבל ההצלחה הוכיחה לה שהרבה יותר מתגמל לקחת סיכונים באמנות.

     

    החסידה

    החסידה. לחצו לצפייה בסרט (3:00 דקות).

     

    מסענו כמעט מגיע לסיומו.

    בשנת 2003, נינה, הפגועה מבעלה דאז ומהחיים, מחליטה ליצור סרט אנימציה קצר בשם "Trial By Fire". בקלות ניתן היה לחשוב שהסרט הזה הוא פיילוט לפיצ'ר "סיטה שרה בלוז", שכן דמויותיהן של סיטה ובעלה ראמה מופיעות, סיטה שרה בקולה של אותה זמרת, והעיצובים הם אותם העיצובים בדיוק. הסרט הקצר, מקסים במיוחד, יש לציין, ולא פלא שהוא זכה בפרסים. אולם פלי, שחשבה שזו דרכה להתמודד, מגלה שהיא רוצה לספר את סיפורה המלא של סיטה, ומחליטה ליצור סרט באורך מלא. 82 דקות, ליתר דיוק, אותם הנפישה בעצמה.

     

    בינתיים, הסרט זוכה לתשבוחות, ומלבד באנסי, מופיע הסרט בכ-40 פסטיבלים נוספים, אולם נכון לעת עתה אין לו מפיץ. ספק אם פסטיבל כלשהו בארץ ירים את הכפפה ויביא סרט של אמן שאינו מוכר לקהל.

    "סיטה שרה בלוז" הוא ככל הנראה הסרט המקסים, שלא תזכו לראות.

     

    ***

     

    אפילוג

    זה יכול היה להיות סיום כל כך נוגה, יפה , דרמטי - הסרט שלא תוכלו לראות.
    אבל יוני גודמן מעדכן אותי שהנה, הפסטיבל לסרטי נשים ברחובות, מקרין השנה את הסרט "סיטה שרה בלוז".
    לאור ההתפתחויות הסוערות, קבלו במחיאות כפיים את סיטה, השנה ברחובות.
    מזל שיש פסטיבל נשים. ויוני גודמן.

    הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 15- 21 בספטמבר
    http://www.iwff.net/Index.asp?yid=2008

    על הפסטיבל ב-YNET:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3577553,00.html

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/08 22:53:

      אוקיי. אז הקשבתי להמלצתך וצפיתי בסרט (הרגע חזרתי מסינמטק חולון). תודה. זהו אכן סרט יצירתי ויוצא דופן. קצת התאכזבתי מכך שהסרט הוקרן מ-DVD ולא בפילם, אך מכיוון שאין דרך אחרת לראות אותו בשלב זה, אני סולח. ועכשיו נשאלת השאלה, האם אפשר יהיה לראות את "סיטה שרה בלוז" על מסך הטלוויזיה מתישהו בעתיד? התשובה, נכון לעכשיו, היא לא.

       

      אחד הדברים הבולטים בסרט הוא המוסיקה שלו. בנוסף למוסיקה המקורית שנכתבה עבורו, ישנם בסרט 11 שירים של זמרת הג'אז אנט הנשאו, אותה הזכרת ברשימתך.ההקלטות הן מהשנים 1927-1929 ולא חלים עליהן חוקי זכויות היוצרים, אבל הם חלים על הלחנים (ואולי גם הטקסט אבל כתוב compositions). אז המפיקים שילמו 500 דולר לכל שיר שנעשה בו שימוש כדי שיהיה אפשר להקרין את הסרט בפסטיבלים. כשנינה ומפיקיה באו לברר כמה יצטרכו לשלם כדי להוציא את הסרט ב- DVDגילו שההערכה היא בין 15,000 ל-26,000 דולר לכל שיר. שזה מספר אסטרונומי לסרט אינדי, שכל עלות ההפקה שלו הייתה יותר קטנה מזה. מתסכל. הסיפור המלא בבלוג של נינה:

      http://blog.ninapaley.com/2008/08/26/music-industry-on-culture-killing-spree

      פרופיל

      talotan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סינמסקופ - יאיר רוה

      זאב זאב

      אמנון וינר