תחת הרעיון "חינוך לכול" (קישור לפוסט) הציע קומניוס להכניס למעגל החינוך גם את בעלי המוגבלויות: פיזיות, נפשיות ואפילו כלכליות וחברתיות.

קומניוס הרבה להשתמש בהסבריו בדימויים מעולם המציאות. את בעלי המוגבלויות הוא דימה לראי קהה שאם רק נתאמץ לנקותו, יצליח לשקף ולו חלק של דמות. ודי בזה כדי לחייב אותנו לחנכו, בשם הציווי החברתי לשוויון הזדמנויות בחינוך.

 
קומניוס, שהיה הראשון להתייחס לקבוצה זו, נקט אמנם בשם המפורש - ילדים טיפשים, אבל אל תעלבו ממנו, הרי הוא חי בעולם שבטרם הומצאה התקינות החברתית.

הנה המשל בלשונו, וכרגיל – המשפט האחרון שווה ציטוט:

 
"נטען שיש אנשים שיכולת החשיבה שלהם מוחלשת והם אינם מסוגלים לרכוש דעת. אני עונה: בקושי רב ניתן למצוא מראה כה עמומה שהיא לא משקפת ולו חלק של דמות כלשהי, או למצוא לוח בעל פני שטח כה מחוספסים, שלא ניתן לחרוט עליו דבר. אם המראה מלוכלכת בידי אבק או נקודות, יש לנקותה תחילה; אם פני הלוח כה מחוספסים, יש להבריקם; שניהם יממשו אז את תפקידיהם. בדרך דומה, אם המורים יעשו די מאמץ, אנשים יהיו מבריקים, ולבסוף כל האנשים יבינו את כל הדברים.

כמו כן, אין בכך מכשול שיש אנשים שככל הנראה באופן טבעי הם קהים וטיפשים, שכן עבור אלה הזקוקים לעזרה גדל הציווי של התרבות הכללית. ככל שאיטית וחלשה יותר הנטייה של אדם, כך הוא נזקק ליותר עזרה, על מנת להסיר מעצמו, ככל שניתן, את הגסות, הקהות והטיפשות. ואין למצוא אדם אשר יכולת המחשבה שלו כה חלשה, עד כי היא אינה יכולה להשתפר באמצעות התרבות".