התינוק, הכלב והסכנות.
אם כהורה לתינוק אתה גם מגדל כלב בביתך, אתה ודאי שואל את עצמך עד כמה בטוח לגדלם זה עם ועד כמה זה מסוכן. זוהי שאלה מתבקשת. אתה זכאי לדמיין ולפרש את התנהגות כלבך בכל דרך שבה תבחר, אולם בכל האמור ביחסו לתינוק, אל לך לטעות. על שני עקרונות לעמוד לנגד עיניך. ראשית, אין צורך בדאגה. כלבים אינם פוגעים בתינוקות. העדינות והזהירות בדמם. שנית, אין כמעט כלל בהתנהגותם ממנו אין יוצאים מהכלל. לפיכך, אכן יש מקום לתשומת לב. מטבע הדברים, רפרטואר ההתנהגויות הכלבי מכיל כמה וכמה תבניות פעולה אלימות. אין הכוונה לנשכנות כמשחק אשר נהוגה על ידי כלבים צעירים כמשחק, אלא לנשכנות רעה ומסוכנת. נשכנות שהיא אפשרית בחלק קטן בלבד מהכלבים. לשם הסבר נחלק את הכלבים לשלוש קבוצות בהתאם לאפשרות לבטוח בהם. הקבוצה הראשונה היא קבוצת הכלבים הנוחים והבטוחים. רוב הכלבים משתייכים לקבוצה זו. כלבים אלו נזהרים ומעדנים את תנועותיהם בקרבת תינוק. מבחינתם לא יתכן מצב שבו ינעצו שיניהם בו. שום סיבה שהיא. הקבוצה השניה היא קבוצת הכלבים הלא זהירים. גם הכלבים מקבוצה זו לא יפעילו את שיניהם בשום תנאי. הסכנה בהם אינה בתוקפנותם אלא בחוסר זהירותם. תנועותיהם גסות ומהירות ועלולות להפיל את התינוק ולפגוע בו. בנוסף, כלבים צעירים משחקים בשיניהם ולא כולם מצטיינים בעדינות ראויה. אולם, לא בהם הסכנה. שתי קבוצות הכלבים, הראשונה והשניה, כוללות כמעט את כל הכלבים כולם. נותר רק אחוז כלבים קטן עבור הקבוצה השלישית. הקבוצה הנושכת. זוהי קבוצת כלבים קטנה ולא תמיד קל לזהות את השייכים אליה. מאמר זה יוקדש לזיהויים של הכלבים מקבוצה זו. גם בכל האמור בכלבים מהקבוצה השלישית- הנשכנים, נשיכתם אינה מקרית אלא מופיעה כתגובה להתרחשות מסוימת- התעוררות הקשורה בדרך כלשהי בהשרדות. עוד בטרם דיון, חובה להדגיש ששורשי ההתנהגות הם גנטיים. לפיכך, הנטיה לנשכנות אינה ניתנת לעקירה מהמקום בו היא נמצאת. המדובר באי יציבות בדרך כלל. הנטיה להתגרות דוקא מגרוי מעורר אלימות מסוים והפוטנציאל לנוע במסלול ההתנהגות עד סופו ולנשוך, היא נטיה שאינה ניתנת לשינוי! יש לראות בנשיכת כלב חשיפה של הפוטנציאל אשר בו ובהחלט לא סיבה לסדרת חינוך מאומצת. בהתאם לכך, כמגדל כלב, לא ניתן בידך ללמד את הכלב לא לנשוך ילדים, כשם שלא ניתן בידך ללמדו לא לכשכש בזנבו כשהוא מבחין בזבוב. לימודים אלו צפויים לכשלון. עליך לברר האם כלבך עלול, ולו במידת מה, להשתייך לקבוצה השלישית ואם כן, איזה מבין המצבים אשר לגביהם ידוע שהם מעוררי תוקפנות בכלבים, מדליקים אותו. כדי לגלות את הנטיה לנשכנות עוד בטרם נשיכה, לעיתים יש צורך בערנות רבה. הסכנה מבחינתך אינה מתוקפנות טריטוריאלית. כלב שהוא נשכן ביחסו לזרים אינו בהכרח מסוכן לבני ביתו. למעשה אין קשר בין הדברים. המדובר בתבניות אחרות. התנהגויות שעבור חיי הבית, תינוק או לא תינוק, שליליות בכל מובן. התבונן בכלב ולמד את יחסו לתינוק. האם אתה מזהה בו סימנים של תבנית מסוכנת כלשהי? מן הכבד אל הקל. א. התעוררות תבנית הציד. ב. התעוררות תבנית הפרובוקטיביות. ג. התעוררות תבנית חוסר סבלנות אגרסיבי. ד. התעוררות תבנית הקנאה למזון. ה. התעוררות תבנית המאורה. . הנטיות המוגדרות כאן כנטיה א' וכנטיה ב' הן נטיות נדירות מאד אולם מסוכנות מאין כמותן. הסכנה נובעת מכך שהתגובה האלימה בהן היא חסרת מעצורים. אין המדובר בנשיכה אחת ודי. קיום נטיה מאלו בכלב מלמד שאין בידך אפשרות להבטיח את שלום תינוקך. הסכנה גדולה מדי. מצא עבור הכלב בית אחר, בית ללא תינוק. נטיות ג' ד' ה' שכיחות בהרבה. בנוסף הן אינן כה מסוכנות משום שבהן, אכן מדובר בנשיכה אחת ודי. התוקפנות בהן נועדה להרחיק ותו לו. במקרים אלו אין חובה להפרד מהכלב. כל שדרוש הוא מעט תשומת לב וקביעת נוהלי שגרה בטוחים.
התעוררות תבנית הציד אפשרות זו קיימת בסבירות נמוכה מאד אולם התגובה על בסיס תבנית זו היא האגרסיבית ביותר בהתנהגות. אין אלימה ממנה. מנגד, הנטיה קלה מאד לזהוי. היא אינה נסתרת ונגלית מיד כשהכלב חש בתינוק לראשונה. התנהגות הכלב למראה התינוק דומה להתנהגותו כשהוא נתקל בארנבת. יצרו מתעורר. הוא מגיב לתנועות התינוק ולקולותיו כציד. כך זה מהרגע הראשון. תשומת לבו נלכדת במלואה. הוא עשוי לנבוח, להזיל ריר ולהסחף לאוירת קרב. לנעוץ מבט, להרכין ראש ולזנק בפתאומיות. המדובר בחשק הקרב לכל דבר- סוג של תזכורת מעוררת אימה לכך שכלב הבית הוא שריד לחיית בר. תתכן תגובה מתונה יותר, מסוכנת אף היא. מבטו של הכלב נעוץ, גופו מתוח וקשה וקפאון אוחז בשריריו. עם זאת, אל תכנס ללחץ מיותר. די בפעם אחת שהכלב רחרח את התינוק ונראה חופשי ונינוח כדי שתהיה רשאי למחוק אפשרות זו מרשימתך. הערה: הנטיה להסחף דוקא במסלול התנהגות זה, שכיחה בגזעי כלבים מסוימים. גזעי הבול טריר, אמסטף ופיט בול, ראויים למשנה תשומת לב משום רגישותם זו (במפגשם הראשון עם התינוק בלבד). אלימות- רבה מאוד. ללא מעצורים וללא גבולות. סבירות- נמוכה מאוד. נדיר. זיהוי- ודאי ומהיר.פתרון- אין. . התעוררות תבנית הפרובוקטיביות. גם תבנית התנהגות זו היא כלבית טבעית וגם היא, ככלל, נדירה מאוד כלפי בני אדם. עם זאת, תינוקות חשופים לסכנה זו הרבה יותר ממבוגרים. כתגובת הציד, גם תגובה זו לא נועדה להרחיק בנשיכה אחת ודי ולכן, גם היא מסוכנת ללא תקנה. כאשר חולפים חודשים אחדים והתינוק מתחיל לזחול במרחבי הדירה, הוא עלול להוות על פי התפיסה הכלבית האורגינלית, גורם תחרותי. הכלב בנוי תחילה להפגין פרובוקטיביות ובהמשך, אלימות ונשכנות. מסלול התנהגות זה הוא אחיד למדי. אומנם הכלב "אינו חושב" שהתינוק הוא כלב אולם שיטתו ליחסים היא בכל מקרה השיטה הכלבית. על פי תפיסתו המאבק על מעמד הוא מאבק לגיטימי. הוא דורש מהתינוק כבוד והכרה בעליונותו, כל זאת הרבה בטרם הוא נושך. הוא משדר היטב את הלך רוחו. כמו כן, על פי רוב, הוא אינו שולט בשדורי גופו ולכן, נוכחות מבוגר כמעט ואינה משנה מאומה. הוא מאיים על התינוק, חושף שיניים, מרטיט שפתיים ומגרגר. נושא זנבו מעלה והולך לאט מאוד. נוטל מהתינוק את צעצועיו בהפגנתיות, נע סביבו כשהם בפיו, ובעיקר, חוסם את דרכו מלהגיע למקומות שונים. הסימן המובהק ביותר למתרחש הוא הגוף המתוח והנוקשה, החזקת ראש והליכה שהיא יחודית למצב יחסים זה. במצב זה הדרך לנשיכה עשויה להתארך ולהמשך עוד ועוד אולם עלולה גם להיות קצרה ומיידית. יחסים אלה מעלים את סבירות קיומם של תבניות ג' ו- ד'. אלימות- רבה. סבירות- נמוכה מאוד. זיהוי- נדרשת מעט תשומת לב. פתרון- אין. . התעוררות חוסר סבלנות אגרסיבי.
בעולמם של הכלבים,כאשר הכלב רובץ הריהו זכאי לפרטיות. על פי מושגיו את זכותו זו הוא משיג בכוח. הוראתו היא: "כאשר פרחח מציק לך, איים עליו והזהר אותו. בהדרגה חזק והגבר את איומיך. אם הפרחח אינו שועה לאזהרותיך, נשך אותו. פעם אחת ודי. כך תרחיקו ממך". טבעי. זהו עולם המושגים הכלבי. עם זאת, בכל האמור בבני אדם ועל אחת כמה וכמה בתינוקות, הוראה כלבית זו מאבדת את הלגיטימיות שלה. אם נביא בחשבון שבמשך תקופה ארוכה מאוד, התינוק יפול על הכלב, ימשוך באוזניו, בשפמו, יכה בו בחפצים שונים, יחבק את ראשו וירכב על גבו, כל זאת גם בעת שהוא רובץ, על הכלב לשכוח לחלוטין מהוראתו הטבעית. רובם המוחלט של הכלבים אכן מתאזרים בסבלנות וכשהיא פוקעת, הם קמים ופונים לפינה אחרת בבית. אף על פי כן, רוב המקרים בהם תינוקות וילדים קטנים ננשכים מתרחשים על רקע זה. חשוב לדעת שחלק גדול מהכלבים הופכים חסרי מנוחה ולחוצים בעת שהתינוק, שזה עתה למד ללכת, מתנדנד לצידם בעת שהם רובצים. יש אם כן מקום גם להזכיר את זכויותיו של הכלב בנושא זה. יש לאפשר לו לרבוץ בשלווה.על כל פנים, כלב ששפתיו רוטטות, ששיניו חשופות, שגופו קשה ומאובן, שכך התנהגותו כאשר התינוק מציק לו, זהו כלב מהקבוצה השלישית. כלב מסוכן! זיהוי נטיה זו בטרם נשיכה קשה יותר. יש צורך בתשומת לב ממוקדת. לעיתים דרושה כאן עיין מקצועית. התמקד היטב בשפתיו של הכלב ובמבטו בעת שהתינוק לידו. אם השפתיים זזות ורוטטות, אפילו תנועה עדינה מאוד, המבט כאילו פוזל הצידה והאיזור הלבן שסביב קשתית העין בולט למראה, אלה הסימנים אחריהם אתה תר. הגוף הנוקשה הוא סימן מובהק להלך הרוח. גרגור וחשיפת שיניים לעומתו, עשויים להופיע אולם עלולים גם להעדר. אם ברשותך כלב שזו התנהגותו ובפרט אם נטייתו נחשפה והוא נשך כבר בעברו, יש לשקול היטב את המשך החזקתו. יש להביא בחשבון שעד שלא תוכל להסביר לילד לא להתקרב לכלב בעת שהוא רובץ, לא תוכל להסיר את עיניך מהם. המדובר בכמה שנים. קיום נטיה זו מעלה גם את סבירות קיום נטיה ד'. אלימות- מוגבלת להרחקה בלבד. סבירות- שכיחה במידת מה. זיהוי- לעיתים קשה. פתרון- נוהלי שגרה קפדנים. הפרדות, דלתות סגורות וכו'. . התעוררות תבנית הקנאה למזון. בדומה לפרטיות לה זכאי הכלב בעת שהוא רובץ הריהו זכאי לפרטיות גם בעת שהוא אוכל. כטורף המתחרה בחבריו על מזונו, ברור שעולם מושגיו מכיל גם מושגים הקשורים להגנה על המזון ולקנאה לו. בחיי הבית, התגובה עלולה להופיע ללא קשר למידת השייכות, האהבה והנאמנות אותם חש הכלב כלפי מושא התקפתו. גם כאן, על אף חוסר הרלוונטיות, ההתנהגות שרירה וקימת. כלל זה מקבל משנה תוקף כאשר המדובר במזון בשרי. בעתוי זה, אזהרות הכלב ואיומיו מתגברים בהתאמה להתקרבות התינוק למזון וגם במקרה זה, ללא התערבות מבוגר התינוק צפוי להינשך. הסימנים להלך הרוח דומים. כאן הם קלים יותר לזיהוי. הגוף מתקשה, השפתיים רוטטות, והשיניים חשופות. הכלב רוכן מעל המזון ומבטו פוזל. על פי רוב הוא עומד כשהמזון בין רגליו, מקרב את סנטרו ומכריז בעלות. לעיתים אף מגרגר בקולו. הפתרון לבעיה פשוט וקל. למעשה אין בעיה. כל שיש בו צורך הוא נהלי שגרה בטוחים. נהלי השגרה בבית שבו תינוק זוחל הם אלו: א. המזון מוגש לכלב כשהוא לבדו בחדר. דלת החדר סגורה. יתכן שתחילה יסרב לאכול אולם הענין צפוי להסתדר תוך יומיים נוספים. ב. המזון מוגש למשך דקות ספורות בלבד. המהירות שבה הוא אוכל כרוכה רק בהרגלו. עשר דקות מספיקות לכל ארוחה. נוהל חשוב נוסף: בבית שבו תינוק, אין לספק לכלב עצמות לכרסום. זהו משחק באש. עצם עלולה להיות רקע לסכסוך ונשיכה. עצמות מלאכותיות מסוכנות אף הן. קיום תבנית הקנאה למזון אינו מלמד על קיום תבניות מסוכנות נוספות. מנגד, שלילת תבנית זו תאפשר לך לשלול בודאות את כל הנטיות המסוכנות אשר מתוארות כאן. אלימות- מוגבלת להרחקה ודי. סבירות- שכיחה למדי. זיהוי- ודאי וקל. למעשה, הזיהוי מיותר. יש לקבוע בכל מקרה נהלי שגרה בטוחים. פתרון- נהלי שגרה בטוחים בלבד. . התעוררות תבנית המאורה. התבנית הכלבית האחרונה אשר יש לדעת על קיומה היא תבנית המאורה. גם זהו מסלול התנהגות אשר מוביל לנשיכה. כלבים מסוימים מעדיפים להדחק לכוכים נסתרים ולרבוץ דוקא שם. זוהי התנהגות אופינית לכלבים צעירים ובכלבים חששניים, גם כשהם מבוגרים. כך הם מתנהגים כאשר הם נלחצים מגורם כלשהו. חיפוש גג להמצא תחתיו הוא איפוא כלבי טבעי. ככל שאר ההתנהגויות גם תבנית זו באה לידי בטוי בכלבים מסוימים בלבד. הסכנה בה היא בעובדה שתגובתם של כלבים רבים, במצב שבו הם מוסתרים בכוך, היא נשיכת כל גורם אשר מתקרב אליהם. כלבים מסוימים, כאשר הם מוצאים כוך מוצלח להסתתר בו- נמוך, חשוך וקשה להגעה, עלולים להפוך לנשכנים. כך זה בכלבים. גם כאן, כמעט לא קשר להכרותם עם מושא התקפתם. בהתאם לכך, כלב הנוטה להדחק לפינות נסתרות הוא, לעיתים, כלב מסוכן. הפתרון: לחסום את הגישה לכוכים אלו. אלימות- קלה. מוגבלת לנשיכה אחת ודי. סבירות- גבוהה יחסית. זיהוי- אין צורך. פתרון- חסימת גישה לכוכים. כלל זהירות בסיסי: אל לו לתינוק לזחול לעבר הכלב כאשר הוא בכוך.
v
כך או כך, הנשכנות היא שריד פראי. נטיה א' ונטיה ה' הן נטיות אשר קיומן בחיי הבר נועד כנגד בעלי חיים שונים. באחת ממלא הכלב את תפקיד הטורף ובאחרת את תפקיד הנטרף. נטיות ב' ג' ד' הן תבניות תקשורת טבעיות אשר למרבה הצער, עלולות גם הן להכיל נעיצת שיניים. סוגי תוקפנות נוספים- תוקפנות טריטוראלית ותוקפנות לחץ (בדומה למאורה) לא פורטו כאן. אין זה סביר שתינוק יותקף בביתו על רקע זה. רובם של מגדלי הכלבים מאמינים בסתר ליבם שכלבם הוא ישות אנושית. סוג של איש בתחפושת כלב. כבר התעכבנו די על ההחמצה ועל פספוסם הגורף. כאשר האמור בגידול כלבים ותינוקות, עיוות המציאות עלול להיות טראגי הרבה יותר. להלן רשימה של דעות קדומות אשר מוצאן מהמציאות המעוותת, זו המקובלת בכל מקום. אלה הן אמרות קש שאין בהן שום גרעין של אמת:
זהו סלט של שטויות, דמיונות, טעויות ואשליות. אוסף אשר מסתיר ממך את המתרחש, גורם לך לטרוח לשווא ולהזניח את שאבוי להזניחו. אל תדחוף לאפו חיתולים משומשים, אל תגרור אחריך בובות סמרטוטים ותגער בו "לא", אל תמרח את מלונתו בשמן תינוקות ואל תפזר פודרה על ראשו. אל תניח שזהו "אימון". המלצות כלליות: · זכור: כלב שנשך ישוב וינשך. רגישותו למצב זה או אחר תשוב ותוכח. · במצב של יחסים בלתי תקינים אל תשים עצמך בתפקיד המתקן. אתה יכול לדון אתו אך ורק על היחסים בינו לבינך. באשר ליחסיו עם אחרים ובפרט באשר ליחסיו עם תינוק, הייה המאבחן וכמו כן קובע הכללים והנהלים. לא יותר מכך. · שילוב כלב בבית עם תינוק קל יותר משילוב תינוק בבית עם כלב. כאשר התינוק נתפס כחלק מהבית המצב בטוח בהרבה. כך זה בפרט כשמדובר בשילוב גור צעיר. במצב זה נטיה א' אינה אפשרית כמו כן, גם נטיה ב' ו ג' אינן כה סבירות. · כאשר גור צעיר משולב בבית עם תינוק, יש לפקוח עין על דרך משחקו. אחדים מגורי הכלבים עלולים להיות אינטנסיביים במשחקם ולא תמיד כה עדינים. · לידיעה כללית, בין הגזעיים הפופולרים, הקוקר ספנייל האנגלי ותערובותיו ראוי לתשומת לב רבה במיוחד. סטטיסטית, הנשכן מכולם. פרובוקטור ידוע ומוכר. כמו כן, כאמור, יש להתבונן היטב במפגשם הראשון של גזעי הפיטבול, אמסטף ובולטרייר בתינוק, לשם שלילת אפשרות א' בלבד, בעיקר משום חומרתה. · ולסיום, היה יסודי במסקנותיך. היה ספקן. אל תותיר כלום למזל. כמו כן אל תבלע אמרות קש ואל תבנה עליהן מאומה. כלבך הוא כלב ככל הכלבים. אומנם הסיכוי קלוש אולם יתכן ויחסו לתינוק לא יציב ומסוכן. היה ערני. במקרה של פציעת התינוק, חלילה, תהיה אתה האשם היחידי. · לו היה עלי לספק אשורים לבעלי כלבים להותיר את כלבם לבד בחדר עם תינוק זוחל, גם ללא מזון בשרי בחדר, לא כל כלב היה מקבל אישור כזה. |