מי לא מכיר את תחושת החלל הנשארת לאחר שעוזבים חבר.??

עזבתי בחור שאהבתי מאד ושידע להשיב לי אהבה רבה. אבל בגילי המופלג אני חושבת שאי-אפשר לבסס חיים ועתיד משותף רק על סמך אהבה.

ניסיתי.וניסיתי.וניסיתי. ופשוט לא יכולתי לבלוע את הלחם שהוא מציע לי. יש לו שני ילדים אוטיסטים שהוא קשור אליהם בעבותות של אהבה ואחריות,דבר שפגע בתדירות המפגשים שלנו ולאחרונה גם באיכותם.

אז לאחר שהחלטתי ללכת ממנו מתוך כוונה לאפשר לי סיכוי למצוא זוגיות טובה שבה "אני לדודי ודודי לי" מצאתי לי כמה פטנטים להתגבר על הגעגוע ולא להיענות לחיזוריו.

הדבר הראשון - כתבתי על דף גדול את כל החסרונות הבלתי ניתנים לתיקון שאיתם אני לא אוכל להתמודד.

                      את הדף קפלתי והצמדתי למקרר ועל גביו כתבתי :"לקרוא במקרה של געגוע"

הדבר השני -  נרשמתי לקפה והתחלתי לצבור לי חברים.

הדבר השלישי - יצאתי לכל מקום שעושה לי טוב:הופעות,הצגות,סרטים,טיולים

הדבר הרביעי - טפחתי לעצמי על השכם בסוף כל יום שעבר ולא יצרתי איתו קשר.

הדבר החמישי - לא הפסקתי להגיד לעצמי ולחברים בקול רם שתם עידן החבר הקודם.

הדבר החמישי - להודיע לכל מי שמקושר שאני פנויה להכיר מישהו כדי לבנות איתו זוגיות - בלי שום בושה!

והדבר השישי -  לכתוב כאן את עצותי לכל מי שמתמודדת עם פרידה.