הוא הסתכל לתוך עיניה והמשיך לחכות לתשובתה. היא השתהתה מעט, ולבסוף הצליחה להוציא הגה מפיה: "אני...אני לא יודעת... אני צריכה לחשוב על זה..." השיבה. "תראי, אכבד את בקשתך, אם כי אני לא בטוח שיש לך יותר מדיי על מה לחשוב. השאלה שנשאלת פה היא די פשוטה." אמר לה. "השאלה אולי פשוטה, אבל הבקשה גדולה ובכלל לא פשוטה..." ענתה לו. "פשוט תעני על שאלה אחת בלבד, וההחלטה תהיה הרבה יותר קלה." אמר. "אם את אוהבת אותי, והמחשבה שלא נוכל יותר להיות יחד מייסרת אותך, הרי שתשובתך תהיה אחת." דבריו הדהדו בראשה, והיא נזכרה בדבריו של אבישי. איך יכול להיות שלא יהיו יותר יחד? האם תוכל לחיות בידיעה הזו? האם תוכל להשלים איתה? ולמה התכוון אבישי באומרו שהכל יסתדר? אם התינוק לא מפריד בינהם יותר, הרי שאישתו המשותקת מפרידה ביניהם... היא חשה מבולבלת מאד. "עליי להתמקד כעת בבקשה של ערן". אמרה בליבה. היא עצמה את עיניה. נשמה עמוקות, והחלה לשאול את עצמה שאלות: "לאן נעלמה הבחורה הספונטנית שאני? והרי לא מדובר רק בספונטניות... זה גבר שאני אוהבת בכל ליבי... לא אוכל להיות איתו שוב...או שמא כן...? וגם אם אכן זו ההזדמנות האחרונה שלי להיות עם אהוב לבי, האם אני מסוגלת לסרב לכך?? כיצד אוכל להמשיך בחיים ללא הפעם האחרונה הזו?" ככל ששקעה בהירהורים ומחשבות, בקשתו של ערן נראתה לה יותר ויותר הגיונית, ואף מתבקשת. פתאום, לילה אחרון עמו, נראה היה לה הדבר הכי טבעי והגיוני בעולם. בטרם הספיקה לומר לו את החלטתה, החלו לנקר במוחה התלבטויות חדשות: "האם אצליח להתגבר על אהבתי אליו לאחר מכן? האם באמת אוכל להשלים עם המצב ולקבלו?" תהתה בליבה. ערן, שהתבונן בה לאורך כל התהליך, ושתק, החליט לנקוט במעשה. בעוד עיניה עצומות עדיין, נשק לשפתיה ברכות, לאט ובעדינות, שפתיה נפערו ולשונותיהם יצאו במחול אוהבים. נשיקתם האיטית הפכה ללוהטת מרגע לרגע. הוא ניתק עצמו ממנה באיטיות. ידו ליטפה את פניה והוא פנה אליה בשאלה: "את באמת מסוגלת לוותר על הלילה האחרון שלנו?" התבונן בעיניה. מגע ידו הרעיד את כולה. היא ידעה שאולי תתחרט על כך, אך היא אינה יכולה לסרב לו. משהו בה היה צמא אליו. ליבה פעם בחוזקה "אתה צודק. לא אוכל לוותר על לילה אחרון איתך. אני לא יודעת אם אתחרט על כך, אבל..." הוא קטע את משפטה בנשיקה נוספת. "ידעתי שכך תחליטי. הרי את מרגישה כמוני. וזה חזק ממך." חייך אליה. "את לא תתחרטי. כשם שאני לא אתחרט על כך לעולם." השרה בה תחושת ביטחון בהחלטה שקיבלה. הוא חיבק אותה בחוזקה. "אטפל בהכל. את תראי, זה יהיה הכי מדהים בעולם. כמו שמגיע לנו." חייך אליה. תחושת אושר הציפה את שניהם. אושר זמני. הם ידעו זאת, אבל לא היה להם איכפת כלל וכלל. היא חיכתה לו בחנייה. היא נקשה ברגלה בעצבנות, ועם זאת, משהו בה ריחף מאושר. החיוך לא מש מפניה, ומשהו באוויר היה אחר ושונה. ריח העלים הציף את האוויר, וניכר כי הסתיו הגיע, וגשם קל עומד לרדת. הוא לא איחר לבוא. היא נכנסה חיש קל למכוניתו. "מתחיל להיות קריר..." סינן מבין שיניו. "כן, הסתיו מגיע, ויתחיל בקרוב גשם..." הוא חייך אליה. "אני אוהבת גשם". חייכה אליו. "אני אוהב אותך". מבטו חדר לעיניה. היא השפילה מבט במבוכה, וחייכה כמו נערה בת 16. בעודה שוקעת במבוכה, החלה לחוש בחמימות שאפפה את הרכב. בעודם נוסעים, שתיקה נפלה ביניהם, ורק רעש טיפות הגשם שנופצו על שמשת הרכב שברו מפעם לפעם את השתיקה בינהם. לאחר נסיעה ארוכה, הוא עצר לפתע את הרכב. הוא כיסה את עיניה בכיסוי לעיניים. "עוד כמה דקות נגיע." אמר לה. לאחר כעשר דקות נוספות של נסיעה, הגיעו ליעד. הוא הוביל אותה לתוך צימר מביקתת עץ. ריח טוב התפשט בחדר. נחיריה התרחבו והיא אספה לתוך אפה את הריח הנעים שהפיצו הנרות והקטורת בחדר. הוא הוריד את כיסוי העיניים שלה והשכיב אותה בעדינות על המיטה. "תנוחי מעט מן הנסיעה" אמר לה. "אני בנתיים אכין לנו ארוחת ערב." חייך. ניסיונותיה לנוח מן הנסיעה עלו בתוהו. הריחות הטובים שהפיץ המטבחון לא נתנו מנוח לנחיריה. לפיכך, החליטה לקום ולעזור לו. לאחר ארוחה דשנה, פיזר ערן נרות בכל החדר והדליק אותם. הוא החשיך את החדר ושם מוזיקה נעימה ברקע. הם התפנקו להם בג`קוזי ענק שאותו מילאו בקצף. הוא עיסה ופינק את כל גופה. גופה רטט מעונג. רעידות נעימות וצמרורים קלים עברו בכל גופה. היא השתחררה מכל העכבות שהחזיקו בה, ונתנה דרור לתשוקתה. היא פערה את פיו ובלעה אותו בנשיקה ארוכה. הוא נשק לצווארה בנשיקות קטנות וליקק את אוזנה קלות. היא החלה להרגיש להט המציף את כל גופה. חום גופה עלה גם בשל חום המים. הוא יצא מהג`קוזי, לקח מגבת ועטף אותה בה. אחר כך נשא אותה למיטה. הוא ליקק כל סנטימטר בגופה. חידודים חידודים סמרו בגופה. צמרמורת נעימה הכתה בה. ידיו טיילו בכל איברי גופה. סומק הציף את לחיה. היא הרגישה שעוד רגע תתפוצץ. היא הרגישה כיצד הוא נכנס לתוכה. אנחת עונג נפלטה באוויר... הם נרדמו זו בזרועות זה. היה זה הלילה המדהים ביותר בחייהם. היא הידקה את חיבוקה ונצמדה לחזהו. היא חשה בדפיקות ליבו המואצות. "מה יהיה מחר...?" תהתה. דמעה זלגה מעינה. המשך יבוא....... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |