החלטתי אחרי שנתיים לעזוב להחליף מקצוע, בעצם לחזור למשהו שאני אוהב עבודה אם אנדרנלין. וגם שכר בצידה, שנתיים עסקתי בתחום הרכש ולהלוגיסטיקה והחלטתי לחזור לתחום הביטחון. נכון התחלטי בעליה גדולה וצמחתי בתחום, ואז התחילה ירידה שחיקה שיעמום געגועים לשטח
להיות בחברת אנשים נעימים קשה להיות בחברה של אנשים שחופרים ומחפשים האחד את השני
לכל בן אדם במהלך חייו יש עליות וירידות, כמו כולם גם אני כזה שרוצה להנאות רק מהעליות..
אך לפעמים המציאות "תופחת" בפנים ורואים שיש גם ירידות ולא לכולם קל לראות את הירידות האלה.
אני, למשל חושב שזה הסוף, שהכל גרוע ולא יכול להיות טוב יותר, שאני רוצה להחזיר את הזמן לאחור,
ואני תמיד חולם על "משקפי קסם" כאלה שמרכיבים אותם והכל נראה ורוד וכל השחור נעלם.
האהבה מציפה את העולם,
האושר- הפנימי-האמיתי שוכן אצל כל אדם באשר הוא,
ציפורים מצייצות והשמש מבציעה מבעד לעננים,
ואין מלחמה ואין אוייבים חיים שקטים בלי צרות,
בלי ירידות רק עם עליות..
אבל אז "מתנפץ" החלום עם "משקפי הקסם",
וחוזרים למציאות לעליות וירידות ביחד באשר הן.
אבל אז מבין כל המכשולים אני נזכר בקטע מתוך ספר שפתיחתו:
"החיים אינם מסדרון ישר וקל שבו אנחנו נעים בחופשיות,
בלא קושי, אלא מבוך של מעברים שאנו נאצלים לגשש ביניהם את הדרך,כשאנחנו תועים ומבולבלים ומדי פעם מגיעים למבוי סתום.
אבל אם נאמין, אלוהים תמיד יפתח לנו דלת;
אולי לא אותה דלת שהיינו חושבים עליה בעצמנו,
אבל דלת שבסופו של דבר תתגלה כמועילה לנו".
ואז אני מנסה לשכוח, מנסה לאסוף את כל הכוח שחבוי לו אי שם ומחכה שאני יאסוף אותו,
ואז מכל מקום שבו אני אוסף שאריות של כוח שרוצה להמשיך אני יוצר מאגר כוחות מחודש שאיתו אני ממשיך הלאה,
ופתאום אני רואה שאלוהים באמת פתח לי דלת שלא הייתי חושב עליה בעצמי..
ופתאום הכל טוב ומתחילות עליות ואז ירידות ושוב לחשוב על הטוב שיכל להיות,
ובקיצור.. הכל חוזר חלילה..
|