כותרות TheMarker >
    ';

    משגיח כשרות

    בלוג שעוסק בדברים שמעניינים אותי ומעסיקים אותי, שזה אומר חילונים וחרדים, ישראליות, כנסת, זכויות אדם ודמוקרטיה (איור: עמוס בידרמן, הארץ)

    0

    תור מהגיהנום

    71 תגובות   יום ראשון, 24/8/08, 22:11


      The Central Bus Station. צילום: Zohar Manor Abel. מתוך: flickr. למצולמים אין קשר לפוסט



    באוטובוסים בין ירושלים מתל אביב יש שני סוגים של אנשים: אלה שמשום מה עומדים בתור ועשרות שנדחפים מהצד, בעזות מצח כאילו זה הדבר המובן ביותר מאליו. לנסות להאבק בתופעה זה כמו לנסות לעצור מים בידים. לנוסעים נותרת רק הדילמה הפנימית - להצטרף לפראיירים או לבריונים

    לפני שנתיים מכרנו את הרכב במסגרת הידוק חגורה כואב במיוחד. החיים בלי רכב הפגישו אותי עם החווייה הבילתי נסבלת של הנסיעה בקו 405 מתל אביב לירושלים. בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב יש תור בתוך הבניין ודלת שמובילה לאוטובוס. עשרות אנשים, עוקפים את התור לירושלים מדלתות סמוכות ונעמדים לפניו. זה בדיוק המצב גם בתחנה המרכזית בירושלים בשני התורים של 405 ו-480 (ירושלים – רכבת מרכז).

    השורשים של המנהג הזה נעוצים כנראה בכך שחיילים עם קיטבגים כבדים רצו לעמוד מראש ליד תא המטען. אלא שבשנים האחרונות יש גם חיילים בלי קיטבגים וחיילים שדי ברור שהם משרתים בבסיס קרוב לבית ואין כל סיבה שיעקפו מישהו בתור וחברות של חיילים ובני נוער וילדים והכל נעשה בבוטות ובנחישות מצח.

     

     

     עומדים בתור לתחנה המרכזית. מיד אחרי שיורדים מהאוטובוס יש לעבור בדיקה בטחונית, לפני שנכנסים לקניון התחנה המרכזית החדשה. למצולמים אין קשר לרשימה. צילום: N. Machiavelli. מתוך: flickr


     

    אפשר להתייחס אל זה כאל רגע מבחן לאופיו של כל אדם שניצב בתור: האם להצטרף לנדדחפים או לצאת פראייר. השאלה האמיתית היא האם להיות בריון או לצאת פראייר. אני מוכן לחכות שלושת רבעי שעה ולא לבזות אתך עצמי בהדחפות. כיוון שאני איש גדול מידות שקל לו מאד להדחף, ההתבזות בלהדחף בעיני גדולה עוד יותר. גם נסיון להתעמת עם הנדחפים די מבזה. הנוסעים המעטים שנכנסים לויכוחים מגלים שזה כמו לנסות לחסום נחל בידיים. פשוט יש כל כך הרבה נדחפים מסביב ואף פעם אתה לא יכול להסביר לעצמך מה כל כך מיוחד בנדחפים שלהם בחרת להעיר. כן, מודה, אני בוחר באופן עיקבי לצאת פראייר. רק פעם אחת השתמשתי במימדי כדי לחסום את זרם הנדחפים מהצד. זה היה כשעלתה אישה עם ילד ממש קטן ופחדתי שהוא ירמס.


    האמת היא שבינתים כבר קנינו רכב, אבל הוא כרגיל משרת בעיקר את המשפחה, ואני ממשיך לנסוע לתל אביב באוטובוסים. בימי החופש הגדול המצב כמובן גרוע פי כמה כי אוכלוסיית הנדחפים מתרבה ומכילה גם תלמידי בית ספר ותלמידי ישיבות. היום (יום ראשון), כשהגעתי לתחנה והתייצבתי בסוף התור היו לי סיכויים לא רעים לעלות על האוטובוס הבא. אלא שהאוטובוס הבא הגיע אחרי כרבע שעה ובינתים התווספו מהצדדים עוד 10-15 איש שהשאירו אותי בתחנה. עד שהגיע האוטובוס הבא הבא התווספו עוד לפחות עשרים חבר'ה מהצדדים, רובם ילדים. נדחפים חדשים הסבירו למי שעמדו בתור שנדחפים ישנים שמרו להם מקום. הנהג מצידו הבהיר למתלוננים שאין לו מה לעשות. באמת מה הוא יכול לעשות? אחד הילדים חיפש אחרי שעלה לאוטובוס את האישה שהעירה לו כדי להראות לה שהוא עלה וצפצף עליה. אני מצידי הסברתי לאברך שנדחף שהוא "בריון עם כיפה".


    ננח שלמישהו היה אכפת, איז פתרונות אפשריים יש לבעיה?

    @ הצבת סדרנים בקווים הבעייתיים בשעות העומס.
    @ התקנת מעקות שיקשו על ההדחפות, ויובילו ממש עד האוטובוס, כמו בתחנות האוטובוס הישנות.

    @ אלטרנטיבה אחרת תרבותית עוד יותר: כל מי שיגיע לתחנה יגש למודיעין ויקבל מספר לכרטיס. הנהג יעלה את הנוסעים לפי סדר המספרים.


    אבל הנוסעים באגד הם אוכלוסיה חלשה ולכן נראה שלאף אחד לא אכפת שדוחפים אותם ורומסים אותם. פלא שיש שם בלוגר אחד שיכול לקטר.


    silan@haaretz.co.il


    דרג את התוכן:

      תגובות (71)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/9/08 21:41:

      צטט: גילה_ט 2008-09-01 20:06:24

      צטט: shahar ilan 2008-08-26 16:14:44


      נניח שיש מספיק רכבות ונניח שאני מסוגל לחיות עם נסיעה שלוקחת בין שעה וחצי לשעתיים מירושלים לתל אביב והפוך. אבל איך לעזאזל אני אמור להגיע לתחנת הרכבת במלחה? ממרכז העיר לוקח להגיע ב-18 או ב-4 שלושת רבעי שעה. מקרית יובל? שעה וחצי. לנסוע מקרית יובל לתל אביב וחזרה ברכבת זו עבודה ליום שלם.

       

       ממרכז העיר נראה לי שאוטובוס 6 מגיע ישירות. מקרית יובל יש אוטובוסים לקניון

      שווה לנסות, אני מגיעה לרכבת מרחביה כל הזמן. נכון שהרבה פעמים אני מבלפת ומצומת פת עולה על מונית אבל עדיין שווה. אתה גם מגיע לעזריאלי שזה כמעט מרחק הליכה לכל מקום במרכז תל אביב 

       

      את הולכת ברחובות תל אביב? ממש הולכת? מיזגו שם את הרחובות ושכחו להודיע לי? איזה אומץ.

       

        2/9/08 17:24:

      צטט: shapirami 2008-08-25 16:06:57


      נגעת בנקודה רגישה.

      הדבר היחיד שמעצבן אותי לקראת חזרה ארצה מחו"ל, זה להיזכר בתורים.

      בטח הרבה לא יסכימו איתי, אבל 41 שנות כיבוש עשו משהו לאופי המחורבן שלנו, שיהיה עוד יותר מחורבן.

      ב 10 שנות מילואים שעשיתי בתקופת האינתיפדה בשטחים, נקלתי בצורות התנהגות של חיילים בסדיר ומילואים כלפי התושבים המקומיים, שלא האמנתי שככה בן אדם יכול להתנהג לזולתו. לא כל הפלשתינאים מחבלים, או רוצים לחסל אותנו. הרוב, לא.

      תרבות ההתנהגות הזאת במשך 41 שנה חילחלה עד לשורשים של הישראלי המצוי, ודוחפת אותך בחוסר התחשבות מוחלטת מחוץ לתור לאוטובוס.

      גיבוב מילים פופוליסטי המעיד על מגבבו בלבד לאמר:

      הכיבוש אשם בכל צרותינו.

      אז בא אחדש לך, דחפו הרבה יותר בשנים שלפני הכיבוש.

      אז מה נלמד מעובדה זו? שהכיבוש מועיל לאיכות התור או גורע? 

      וגם קח את אחיך הגרמנים מהחו"ל הזה שאתה מתעצבן לחזור ממנו.

      בני ההונים הפראיים האלה חיסלו ששה מליון מאיתנו ועוד איזה עשרים שלושים מליון אחרים והם מנומסים להפליא.

      אז אולי במקום לכבוש ערבים אנחנו צריכים להשמיד כמה מיליונים מהם ומזה נרכוש נימוסים ודרך ארץ?

       

      התשובה קצת יותר מורכבת ואקצר את הניתן להרחבה גדולה.

      אצל העמים האירופאיים ובמושבותיהם כולל באיים הרחוקים,  עומדים בתור. לכן הכל מסודר אצלהם, מאורגן ומתוקתק.

      חוסר סדר מעצבן אותם, הורג אותם.

      בקרב העמים ההדרומיים ורוב המזרחיים, אין מושג כזה של תור בכלל. אין גם כושר אירגון. כל אחד לעצמו. חוק וסדר מעכיר להם את השלווה. על חלקם נכתב "פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו". אבל כמובן שיש להם הרבה צדדים אחרים טובים.

      לכן הם נראים כמו שהם נראים. זה לא אומר שבאחד על אחד אין שם פרטים עם אינטיליגנציה מופלאה. רק שאירגון אין.

      זה לא מעיד על היותם טובים פחות או יותר. רואים שזו העדפה רעיונית.

       

      אנחנו שבאים מארבע קצוות, לאחר שחיינו שם אלפי שנים, לא יכולנו שלא להדבק באורח חייהם ובאופיים. ומי שינסה למחות לאמור גוואלד!!! גיזענות!!! שירגיע בבקשה ויחשוב עוד קצת.

       

      כל מי שהסתובב בעולם כמה שנים, גם במערב וגם במזרח, וחי בין התושבים לא רק כתייר לרגע, יודע שלכל עם יש אופי משלו. אפילו בין עמים קרובים יש הבדלים גדולים.

       

      והעיקר זה חינוך. לחנך לאיכפתיות מהזולת. ואהבת לרעך כמוך. וגם איך לאהוב צריך ללמוד. כי מה יקרה שמזוכיסט ינסה לפנק את רעהו וכו'.

       

      וההוכחה הכי פשוטה שלרובנו לא מענין כלל מהשני היא איך אנחנו נוהגים בשטח עירוני. רובינו דורכים גז וממהרים. אך מה אנחנו עושים כשאנחנו מגיעים לרחוב בו נמצא הגן של הילדה הקטנה שלנו? נוהגים על עשרה קמ"ש וחרדים שאולי היא תקפוץ מאחורי הרכב החונה הזה ואולי היא לפני ההוא.  וכל נהג שלא עושה כמונו בא לנו מיד לרטש את מוחו בגזירי עצים ללא בית דין שדה אפילו.

      זו ההוכחה הכי פשוטה שאנחנו לא שמים על האחר ומי שכופר בזה הוא אויל מקשקש חסר דעת..

       

        1/9/08 20:06:

      צטט: shahar ilan 2008-08-26 16:14:44


      נניח שיש מספיק רכבות ונניח שאני מסוגל לחיות עם נסיעה שלוקחת בין שעה וחצי לשעתיים מירושלים לתל אביב והפוך. אבל איך לעזאזל אני אמור להגיע לתחנת הרכבת במלחה? ממרכז העיר לוקח להגיע ב-18 או ב-4 שלושת רבעי שעה. מקרית יובל? שעה וחצי. לנסוע מקרית יובל לתל אביב וחזרה ברכבת זו עבודה ליום שלם.

       

       ממרכז העיר נראה לי שאוטובוס 6 מגיע ישירות. מקרית יובל יש אוטובוסים לקניון

      שווה לנסות, אני מגיעה לרכבת מרחביה כל הזמן. נכון שהרבה פעמים אני מבלפת ומצומת פת עולה על מונית אבל עדיין שווה. אתה גם מגיע לעזריאלי שזה כמעט מרחק הליכה לכל מקום במרכז תל אביב 

       

        30/8/08 22:59:

      צטט: veronski 2008-08-28 21:42:33

      כשאמרתי למפקד שלי(בזמן שהייתי בחיל חינוך) כי איחרתי לאוטובוס כי הייתה תאונת רכבת ולא הייתי מוכן לתת מרפקים לאנשים שבתור שלי,כל מה שהיה נותר לו להגיד כי הייתי צריך לחשב את זה מראש ואף אחד לא מבקש ממך להידחף,וזאת למרות שהסברתי לו יפה שהדרך היחידה לעלות לאוטובוס היא להידחף.

      אבל המפקד שלך צדק לגמרי. כולם בתור צריכים להגיע לאנשהו ורבים צריכים להגיע לשם בזמן. אני מניח שלפחות לחלק מהנוסעים יש סיבות מאד דחופות. וחייל שרוצה, יקום קודם, כדי לעמוד בתור.

        28/8/08 21:42:

      כשאמרתי למפקד שלי(בזמן שהייתי בחיל חינוך) כי איחרתי לאוטובוס כי הייתה תאונת רכבת ולא הייתי מוכן לתת מרפקים לאנשים שבתור שלי,כל מה שהיה נותר לו להגיד כי הייתי צריך לחשב את זה מראש ואף אחד לא מבקש ממך להידחף,וזאת למרות שהסברתי לו יפה שהדרך היחידה לעלות לאוטובוס היא להידחף.

       

      לא בנציבות קבילות החיילים עסקינן,אלא על נקודת המבט של אותם חיילים שכל מה שחשוב למפקדים שלהם שיבואו בזמן.כל הדרכים כשרות,אפילו באותו חיל האמון על החינוך והערכים בצבא.

       

      Babylon Hebrew Thesaurus
      ציבור
      (ז') קהל, כלל, עם, קהילה, עדה, אוכלוסייה, חברה, אנשים, אנשים נשים וטף, המון, קיבוץ, קבוצה, נוכחים
       
      (ז') ערימה, הצטברות, גל, מצבור, אוסף, לקט, קובץ, צביר, צובר, גוש, אגד, אשכול
      Babylon Hebrew-English
      ציבור
      nm. public, community, multitude, mass
       
      nm. pile, heap
      _uacct = "UA-424292-31"; var urchin = "/CD1/pop/"; try { urchinTracker( urchin ); } catch( e ) {}; .term{color:black;font-size:14px;font-weight:bold;text-align:justify;}.dict-name{color:black;font-size:14px;text-align:justify;padding:0;margin:0;}.dict-name td{background-color:#ccff66;}.definition{color:black;font-size:12px;text-align:justify;font-family:Helvetica,sans-serif;}.definition *{background-color:#ffffee;}Please support us by using Babylon search engine
        28/8/08 21:42:

      כשאמרתי למפקד שלי(בזמן שהייתי בחיל חינוך) כי איחרתי לאוטובוס כי הייתה תאונת רכבת ולא הייתי מוכן לתת מרפקים לאנשים שבתור שלי,כל מה שהיה נותר לו להגיד כי הייתי צריך לחשב את זה מראש ואף אחד לא מבקש ממך להידחף,וזאת למרות שהסברתי לו יפה שהדרך היחידה לעלות לאוטובוס היא להידחף.

       

      לא בנציבות קבילות הציבור עסקינן,אלא על נקודת המבט של אותם חיילים שכל מה שחשוב למפקדים שלהם שיבואו בזמן.כל הדרכים כשרות,אפילו באותו חיל האמון על החינוך והערכים בצבא.

       

        27/8/08 22:27:

      צטט: shahar ilan 2008-08-27 22:24:49

      צטט: שפי 2008-08-27 21:12:23

      צטט: shahar ilan 2008-08-27 10:22:35

      צטט: שפי 2008-08-26 22:04:44

      יש לי רעיון נוסף.

       

      תעבור דירה מירושלים.

      ואז אני אצטרך לנסוע ב-405 לכנסת?

       

       נראה לי יותר פשוט.

       

      אולי נביא אותך שתעשי בתור סדר?

       

       

       אני בדר"כ עושה יותר בלאגן, לא נראה לי רעיון טוב.

        27/8/08 22:24:

      צטט: שפי 2008-08-27 21:12:23

      צטט: shahar ilan 2008-08-27 10:22:35

      צטט: שפי 2008-08-26 22:04:44

      יש לי רעיון נוסף.

       

      תעבור דירה מירושלים.

      ואז אני אצטרך לנסוע ב-405 לכנסת?

       

       נראה לי יותר פשוט.

       

      אולי נביא אותך שתעשי בתור סדר?

       

        27/8/08 21:12:

      צטט: shahar ilan 2008-08-27 10:22:35

      צטט: שפי 2008-08-26 22:04:44

      יש לי רעיון נוסף.

       

      תעבור דירה מירושלים.

      ואז אני אצטרך לנסוע ב-405 לכנסת?

       

       נראה לי יותר פשוט.

       

        27/8/08 14:12:

      לא יאומן כמה הזדהות הקיטור על הישראלי המכוער יכול להעיר.

       

      אולי תגייס למאבק את הירוקים - עם חויה כזו של נסיעה באוטובוס לא פלא שכל מי שיכול להרשות לעצמו מותר על החויה ונוסע ברכבו הפרטי מבזבז אנרגיה ותורם לזיהום.

       

      ואני דוקא חושב שפיתרון הוא בהחלט אינטרס של כולם כולל אגד, משרד התחבורה והאוצר

        27/8/08 12:30:

      נאה דרשת, שחר. זה החירפון שבלהיות נטול אוטו אחרי שהתרגלת לאוטו צמוד. מוכר וכואב.

       

      אם יש תופעה שמוציאה אותי משלוותי, הרי אלה הנערים (ואלה תמיד בנים) שחייבים להשמיע לכל שאר הנוסעים את השירים שדחפו לפלאפון החדש עם הספיקר. בדרך כלל זה עובד והם מכבים את העסק או מנמיכים לרמה נסבלת, אבל אחרי מקרה שבו פושטק קטן, אולי בן 15, התנהג כלפיי וכלפי שאר הנוסעים בבריונות של עבריין צעצוע (לא היתה שם אלימות, אבל זה לא היה רחוק) אחרי שהערתי לו על העניין (הוא היה מסטול ומצוייד בספיקר חיצוני אימתני פי כמה מספיקר רגיל של נייד), החלטתי שמישהו אחר יהיה גיבור. הנהג, למשל. בלונדון, כשדבר כזה קורה בנייט באס, הנהג פשוט עוצר עד שההתנהגות של המפריעים נרגעת או שהם עפים לאוטובוס אחר.

      אני חושב שראוי וחשוב מאוד לסקר עניין כזה, ובכלל, עניינים של הבריונות המתגברת ברשות הכלל. זה עושה לאנשים כמוני חשק לעוף מהמדינה הזו למקום שפוי יותר.

        27/8/08 10:26:

      צטט: עדנושה 2008-08-27 07:50:02


      לא מרפאים סרטן עם פלסטר.

      תרבות? חינוך? לא לדעתי........

      אנחנו מדינה במלחמה תמידית......האוויר ספוג באלימות......

      זה נספג, נטמע ובא לידי ביטוי ביום יום....

      זה כמובן נכון. אבל הכיבוש כנראה לא יגמר בזמן הקרוב. ולמרות זאת אפשר לפעול לכך שאנשים לא יתנהגו כמו בריונים. ואם אין ברירה אז לסדר מכלאות... סליחה מעקות.

       

        27/8/08 10:22:

      צטט: שפי 2008-08-26 22:04:44

      יש לי רעיון נוסף.

       

      תעבור דירה מירושלים.

      ואז אני אצטרך לנסוע ב-405 לכנסת?

       

        27/8/08 07:50:


      לא מרפאים סרטן עם פלסטר.

      תרבות? חינוך? לא לדעתי........

      אנחנו מדינה במלחמה תמידית......האוויר ספוג באלימות......

      זה נספג, נטמע ובא לידי ביטוי ביום יום....

        26/8/08 22:04:

      יש לי רעיון נוסף.

       

      תעבור דירה מירושלים.

        26/8/08 16:22:

      צטט: שפי 2008-08-25 23:34:50

      אולי ליצר שרוולים לכניסה לאוטובוס כמו למטוס, אין אפשרות כניסה מהצד.

      או....

       

      שרוולים זה יפה, אבל רק תחשבי איך ישראלים נדחפים כשבמקום שרוולים הם צריכים לעלות לאוטובוס למטוס.

        26/8/08 16:19:

      צטט: ליאור רועי 2008-08-26 01:22:21


      אוי שנגעת בנקודה כואבת....

      החלק החמור ביותר בענין הוא שחברי אגד היקרים לא שמים פס.

      היה לי השנה פרויקט גדול בירושלים ומצאתי את עצמי בוחנת את האוטובוס הזה יותר מפעם פעמיים.

      כמה וכמה פעמים אגד פשוט דילגה על אוטובוס. הקו אמור לצאת כל רבע שעה, ויותר מפעם אחת עמדתי עם נוסעים נוספים וחיכיתי לשוא לאוטובוס שלא בא.

      התופעה שתיארת היא מדהימה. לקח לי כמה סיבובים ת"א-י"ם להבין אותה.

      בעוונותי אני מעשנת. יצא לי להגיע לתחנה כמעט ריקה ולצאת מעבר לדלת הזכוכית לעשן.

      בתמימותי הנחתי שמשום שהייתי שם לבד , מי שיצא אחרי יבחין בקיומו של "תור". זיפים.

      ערימת האנשים הזאת היא מפחידה בכל קנה מידה. והדילמה שתיארת מוכרת עד זרא - לשמור על ערכי הנימוס שלי ולא לעלות על האוטובוס, או להדחף כמו בהמה.

      מה הכי מעצבן? נניח ואני לא אדחף, מי מבטיח לי שלא אדחק גם מפני האוטובוס הבא?

      והמבחן הזה לאופי הופך פי כמה יותר קשה כשאתה נורא ממהר למשהו באמת חשוב.

      כמה פעמים שאתה מוותר לעצמך ונדחף מצרפות אותך לקהל הבריונים? שאלה קשה.

       

      ובאמת אף אחד לא מבטיח שתעלה לאוטובוס הבא, כי גם אליו יתגנבו עשרות.

      זה מבחן ההתקרנפות האולטימטיבי.

       

       

        26/8/08 16:14:

      צטט: גילה_ט 2008-08-26 03:39:18

      הפיתרון הוא לעלות על הרכבת!!

      בחצי השעה הנוספת שמבלים בנסיעה  חוסכים את זמן הפקקים, יושבים בנוחיות אפשר אפילו עם לפטופ, אין תורים מטורפים והנסיעה ממש כף!! 

      אם תסעו ברכבת יוסיפו עוד רכבות 

       

      נניח שיש מספיק רכבות ונניח שאני מסוגל לחיות עם נסיעה שלוקחת בין שעה וחצי לשעתיים מירושלים לתל אביב והפוך. אבל איך לעזאזל אני אמור להגיע לתחנת הרכבת במלחה? ממרכז העיר לוקח להגיע ב-18 או ב-4 שלושת רבעי שעה. מקרית יובל? שעה וחצי. לנסוע מקרית יובל לתל אביב וחזרה ברכבת זו עבודה ליום שלם.

       

        26/8/08 16:11:

      צטט: קרן אטינגר 2008-08-26 15:02:56

      מה שמחייבת הכיפה - זה ביני לביני או ביני לבין בוראי.

      היא בוודאי לא מצדיקה שמשהו יצפה ממני איך להתנהג ובסוף עוד ישמיץ אותי על כך.

       

      אבל בשאלתך (הרטורית?) בעצם החמצת את העניין.

      יש אנשים טובים ויש אנשים רעים. יש נדחפים ויש בעלי כבוד והגינות.

      יש משני הצדדים דתיים וחילונים.

       

      אז אדם מעצבן חובש כיפה דחף בתור - האם זה מצדיק השמצת כל דתי באשר הוא???

      זה עמוק יותר. אם יש תחום שבו החינוך הדתי מתגאה זה החינוך לכבוד לזולת.

      אגב מאד הצטערתי ששכחתי להכיר לו כמה חילול השם הוא גורם.

       

        26/8/08 15:02:

      צטט: shahar ilan 2008-08-25 11:44:05

      צטט: קרן אטינגר 2008-08-25 10:55:36

       

      והערה אחת אחרונה - אנא ממך.

      אין מספיק בריונים בלי כיפה?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא רוסי שהוא בריון עם מבטא רוסי?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא אתיופי שהוא בריון אתיופי?

       

      חבל...

      הכיפה לא מחייבת?

       

       

      מה שמחייבת הכיפה - זה ביני לביני או ביני לבין בוראי.

      היא בוודאי לא מצדיקה שמשהו יצפה ממני איך להתנהג ובסוף עוד ישמיץ אותי על כך.

       

      אבל בשאלתך (הרטורית?) בעצם החמצת את העניין.

      יש אנשים טובים ויש אנשים רעים. יש נדחפים ויש בעלי כבוד והגינות.

      יש משני הצדדים דתיים וחילונים.

       

      אז אדם מעצבן חובש כיפה דחף בתור - האם זה מצדיק השמצת כל דתי באשר הוא???

        26/8/08 14:59:

      צטט: oc_p 2008-08-25 11:26:06

      צטט: קרן אטינגר 2008-08-25 10:55:36

       

      והערה אחת אחרונה - אנא ממך.

      אין מספיק בריונים בלי כיפה?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא רוסי שהוא בריון עם מבטא רוסי?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא אתיופי שהוא בריון אתיופי?

       

      חבל...

       

       

      נראה לי שאת מעלה כאן נקודה חשובה שגם אני נופלת בה פעם אחר פעם

      אנו מסתכלים על חובשי כיפה כמי שמעידים על עצמם ללא מילים שהם מוסריים יותר, בעצם בוחרים להצהיר שהם מקיימים מצוות ואיכשהו מציבים את עצמם על רף מוסרי/אנושי גבוה יותר. אנחנו מודעים לכך שיש בין חובשי הכיפה כל מיני סוגים, כמו שיש אצל כל קבוצת אנשים אחרת, ובכל זאת בכל פעם שהם מתנהגים בצורה כל כך בוטה ומכוערת (ובאופן שמהווה חריגה מכל כך הרבה מצוות שהם אמורים לקיים), זה צורם יותר מאשר אצל מי שאינם חובשי כיפה.

       

      תודה שמה שאתה כותב הוא קצת מצחיק.

      אנשים חילונים, שאינם מקיימים מצוות מרצונם החופשי, מצפים מאנשים דתיים או חושבים שאנשים דתיים  

      שיהיו יותר טובים מהם עצמם???

      אם הייתי חילונית, אמירה כזאת הייתה קצת מוקממת אותי.

       

      ברור לי כשכשאני בוחרת בדרך חיים כזאת, אני אישית לוקחת על עצמי להיות "יותר קדושה מהאפיפיור". זו ההחלטה שלי. אבל לא לגיטימי שמשהו חילוני ישמיץ אותי אם לא עמדתי בציפיות שלו!!!

       

        26/8/08 14:53:

      צטט: גילה_ט 2008-08-26 03:39:18

      הפיתרון הוא לעלות על הרכבת!!

      בחצי השעה הנוספת שמבלים בנסיעה  חוסכים את זמן הפקקים, יושבים בנוחיות אפשר אפילו עם לפטופ, אין תורים מטורפים והנסיעה ממש כף!! 

      אם תסעו ברכבת יוסיפו עוד רכבות 

       

       

      הפער בעלות הנסיעה באוטובוס לעומת רכבת הוא משמעותי; נסיעה בכיוון אחד ברכבת משתווה להלוך-חזור באוטובוס.  כסטודנטית זו הוצאה שקשה לעמוד בה. מה גם, תשתיות הרכבת בארץ מאוד לא נוחות מבחינת המיקום שלהן, דבר שמצריך נסיעה נוספת בעיר, מה שמייקר את הנסיעה אף יותר.

       

      לא מזמן פורסמה כתבה על השוני בין האוכלוסייה המשתמשת בשירותי הרכבת לעומת האוטובוס- והוכח שיש פערים משמעותיים בפרופיל המשתמשים. 

        26/8/08 03:39:

      הפיתרון הוא לעלות על הרכבת!!

      בחצי השעה הנוספת שמבלים בנסיעה  חוסכים את זמן הפקקים, יושבים בנוחיות אפשר אפילו עם לפטופ, אין תורים מטורפים והנסיעה ממש כף!! 

      אם תסעו ברכבת יוסיפו עוד רכבות 

        26/8/08 01:22:


      אוי שנגעת בנקודה כואבת....

      החלק החמור ביותר בענין הוא שחברי אגד היקרים לא שמים פס.

      היה לי השנה פרויקט גדול בירושלים ומצאתי את עצמי בוחנת את האוטובוס הזה יותר מפעם פעמיים.

      כמה וכמה פעמים אגד פשוט דילגה על אוטובוס. הקו אמור לצאת כל רבע שעה, ויותר מפעם אחת עמדתי עם נוסעים נוספים וחיכיתי לשוא לאוטובוס שלא בא.

      התופעה שתיארת היא מדהימה. לקח לי כמה סיבובים ת"א-י"ם להבין אותה.

      בעוונותי אני מעשנת. יצא לי להגיע לתחנה כמעט ריקה ולצאת מעבר לדלת הזכוכית לעשן.

      בתמימותי הנחתי שמשום שהייתי שם לבד , מי שיצא אחרי יבחין בקיומו של "תור". זיפים.

      ערימת האנשים הזאת היא מפחידה בכל קנה מידה. והדילמה שתיארת מוכרת עד זרא - לשמור על ערכי הנימוס שלי ולא לעלות על האוטובוס, או להדחף כמו בהמה.

      מה הכי מעצבן? נניח ואני לא אדחף, מי מבטיח לי שלא אדחק גם מפני האוטובוס הבא?

        26/8/08 00:42:


      שלום אילן

      קראתי כל מילה מתוך הזדהות כנוסעת בתחבורה הציבורית  - חוויה קשה ולא מוכרת לאלה הקובעים את סדרי העדיפויות במדינה. לו היו אמצעי תחבורה מספקים לא היה צורך להידחק.

       

      אחד הדברים שלא ידוע  לאנשים המדברים בנימה רומנטית על האנשים הנקראים " פשוטים" או

      " חלשים" או "מיעוטי יכולת". כלומר, כל אלו הנאלצים לעמוד בתור לאוטובוס כי אין להם אופציה אחרת , שלרב הם אינם עוזרים אחד לשני אלא מכבידים על השותפים לגורלם. לא, לא כולם. ישנם כאלה העוזרים, מתחשבים, נותנים מקום לקשישה ( אני,במקרה זה) אך רבים, כך למדתי , מקשים את ליבם. החיים הקשים לא הופכים אותנו לטובים יותר.

       

      אני מרבה לנסוע באוטובוס עירוני, בבאר שבע מפני שאיני נוהגת ומחיר הנסיעה במונית האמיר ( בבאר שבע אין שרות) כך שמזדמן לי להתנסות במלחמת ההתקדמות באוטובוס. תמיד ניצבים בלא תזוזה אנשים החוסמים את הדרך פנימה, לתוך " האחורה" או את נתקעים ממש  לפני הדלת ליציאה, מתבוננים במנסה לעבור אותם במבט אדיש או זדוני ורק לאחר בקשה מפורשת הם מפנים את הדרך, לאט.

       

      ולסיפורך. הבריונות  בארץ משתלמת. זה הערך הנרכש אמפירית.

       

       

        

       

        25/8/08 23:46:

      כל המעקים שבעולם לא יעזרו.   בארצות הברית ילדים בגן הולכים לחצר, לספריה, בשורה אחד אחרי השני. וככה זה נמשך לאורך כל שנות בית הספר, חינוך זה פשוט ענין של הרגל. ואז זה הופך לנורמה. בתיכון יש יום ספורט והחברה עומדים בסבלנות בתור למזנון - אף מילה, שום לחץ, דחיפות? יסתכלו עליך כמו על משוגע. להיפך - סליחה ובבקשה,

      ואתם יודעים מה? נעים לחיות ככה. הם לא אליטיסטים, יש מלא היספנים- אבל כמו שאוכלים בסכין ומזלג - לא צריך לחשוב על זה כל פעם מחדש - זה טבעי, זו ההגדרה של נימוסים: בהתחלה זה מאולץ, אחר כך זה טבעי ולכולם נוח.

        25/8/08 23:34:

      אולי ליצר שרוולים לכניסה לאוטובוס כמו למטוס, אין אפשרות כניסה מהצד.

      או....

        25/8/08 22:21:


      אני מאמין שלכל בעיה יש פתרון (שמביא לבעיות חדשות שיש להן פתרון וכו').

      הרעיונות שאתה ומגיביך הציעו הם פשוטים וניתנים לביצוע.

      ונכון, זו בעיה חינוכית תרבותית, וסימפטום לחוסר האחידות החברתית.

      אבל אם נלך לכיון החינוך - קברנו את הפתרון.

      מה אני רוצה לומר? שחינוך נעשה ע"י נהלים והתארגנות  עקביות.

      העמדת סדרן, מקומות מסומנים (או הכי פשוט: הצמדת האוטובוס לקצה ברזלי ההפרדה שביניהם עומד התור) - כל אלה אם יקפידו עליהם - כל אלה הם האמצעים היעילים ביותר לחינוך החוליגנים.

        25/8/08 17:45:

      צטט: דוריס עצבים 2008-08-25 14:54:22

      אז כדי להזכיר ולזכור יש צורך בקמפיין של רגע של נימוסים והליכות דקה לפני החדשות כל יום כל השנה. לפרסם את החינוך הזה בהומור אבל בעקשנות במשך תקופה ארוכה. אפשר גם להמשיך את הקמפיין מחוץ לטלויזיה עם סטיקרים וכו' ולהזכיר לכולם וזו לא רק האוכלוסיה החלשה זה ילדים חזקים וחיילים וזה כולנו וגם לגייס את כל המוסדות בהם יש תורים כמו בנקים, קופות חולים וכמובן חברות האוטובוסים להשתתף במימון ומי יודע אולי אירופה בעצם אמריקה תגיע מהר יותר ממה שחושבים.

      ואולי להרים כאן בבלוג ושם בחוץ תחרות 'נימוס נולד'  לרעיונות של טוקבקיסטים ויוצרים עבור הקמפיין ?

       

      שאלה גדולה, איך משכנעים את הצעירים שלמרות שהמסר שכולם מעבירים להם הוא שהעולם שייך להם, יש עדיין מקומות שבהם לזקנים וחלשים יש עדיפות. ואיך עושים את זה בצורה לא טרחנית. לא יודע מה אתכם אבל אותי הפרסומת של הנערה שמתחפשת לאישה בהריון והקשיש קם ומפנה לה את המקום, פשוט מחרפנת.

       

        25/8/08 17:39:

      צטט: velvet 2008-08-25 14:16:15


      עוד אלטרנטיבה: מוניות שירות ת"א-י-ם. נכון, הן לא מגיעות לת"א מרכז, אבל זה עדיף על הסיוט שאתה מתאר.

       

      כשאתה בתחנה המרכזית בתל אביב זו לא אלטרנטיבה. כאשר יש תור ענק לאוטובוס יש תור ענק והרבה יותר ברברי למוניות שירות. אבל קרה פעמים שלוש שנסעתי במיוחד לתחנה של 480 ברכבת מרכז. שם המצב הרבה יותר תרבותי. מה זה אומר? אין תור מסודר, כולם נדחפים וברור שלמי שהגיע קודם יש אפשרות להדחף קודם.

       

        25/8/08 17:35:

      צטט: bambi65 2008-08-25 14:04:05

      לאחר שמונה שנות נסיון בקיץ בחורף בסתיו ובאביב - באמת ברוך הבא לגיהנום

      אבל אתה נראה לי איש גדול מי בכלל יכול עליך

      אני ניסית הכל

      דחפתי

      צעקתי

      חינכתי

      חישבתי היכן בדיוק יעצור הנהג

      חיכיתי לאוטובוס הבא

      לאחר שמונה שנות נסיון - באמת אבל באמת - ברוך הבא לגיהנום

      האמת היא שאני בעסק הזה כבר כמה שנים. וזה לא כל כך משנה שאני איש גדל גוף אם אני מחליט לעמוד בתור. אולי שאני מרגיש שזו החלטה שלי ולא החלטה שנכפית עלי? היתרון המעשי היחיד שזה מקנה לי הוא במקרים הבודדים שבהם אני יכול למנוע רמיסה של זקנים וילדים.

       

        25/8/08 16:36:

      אני ממליצה על נסיעה במוניות שירות. קו תל אביב ירושלים פועל 24 שעות ביממה. בשעות שיא צריך אמנם לסבול תורים ודחיפות אבל בסה"כ יש יותר מוניות מאוטובוסים, הנסיעה עולה 22 ש"ח ביום ו25 ש"ח אחרי שכבר אין אוטובוסים. המונית מהירה יותר מהאוטובוס והיא מגיעה עד לפינת יפו/הרב קוק (וגם עוצרת בדרך עפ"י הצורך). הנסיעה אינטימית יותר ונכונו לי חוויות רבות בנסיעותיי הרבות בקו זה. בין אם מדובר בויכוח על גזענות בין הנהג לבין מהגר מאפריקה, בשיחה ערה בין חברי משלחת אירופאית-אמריקאית שהחליטו להתנדב קיץ שלם לצבא הישראלי מופתע, בויכוח לוהט בין הנהג לבין הנוסעים לגבי העלאת פועלים פלסטיניים בעלי- וחסרי- אשרת עבודה למונית, או סתם בתפילת הישרדות בשל הרפתקנות הנהג בדרכים (לפעמים הוא חושב שהוא בעצם רוכב על אופנוע). זה לא תמיד נעים אבל זה תמיד מרתק. באוטובוס אני סתם נרדמת (אם יש מקום ישיבה) או סובלת (אם אין).

        25/8/08 16:06:


      נגעת בנקודה רגישה.

      הדבר היחיד שמעצבן אותי לקראת חזרה ארצה מחו"ל, זה להיזכר בתורים.

      בטח הרבה לא יסכימו איתי, אבל 41 שנות כיבוש עשו משהו לאופי המחורבן שלנו, שיהיה עוד יותר מחורבן.

      ב 10 שנות מילואים שעשיתי בתקופת האינתיפדה בשטחים, נקלתי בצורות התנהגות של חיילים בסדיר ומילואים כלפי התושבים המקומיים, שלא האמנתי שככה בן אדם יכול להתנהג לזולתו. לא כל הפלשתינאים מחבלים, או רוצים לחסל אותנו. הרוב, לא.

      תרבות ההתנהגות הזאת במשך 41 שנה חילחלה עד לשורשים של הישראלי המצוי, ודוחפת אותך בחוסר התחשבות מוחלטת מחוץ לתור לאוטובוס.

        25/8/08 15:47:


      הגשתי תלונה על המצב באתר אגד כולל קישור לדיון כאן , אמשיך לעדכן על התפתחויות

       

      שבוע טוב

        25/8/08 15:28:


      בתור סטודנט שגר בבאר שבע ועובד בפ"ת אני נוסע גם בקו הבין עירוני 380/370 שהוא גם קו הידחפות חריף וגם במוניות שירות לפ"ת. כאשר גם במוניות שירות קיימת תופעת ההידחפות .

       

      מצאתי פתרון די פשוט ומתוחכם לבעיה במוניות השירות - כאשר אני מגיע לנקודת האיסוף של המונית בין אם יש 3 חבר'ה ובין אם יש שם 8 אני תמיד שואל ,בחיוך כמובן, את השאלה הפשוטה: "מי אחרון?"

       

      משום מה השאלה הזאת גורמת לכל אחד להתמודד עם העובדה ש-כן יש כאן תור ו-כן יש לו מקום ריאלי בתור הזה, למרות שאין שום מיספור או סימון או ברזלים...

       

      כמובן שבתחנה המרכזית העניין הרבה יותר בעייתי ומה שהצעתי לגבי מוניות השירות לא יתפוס שם בגלל גודל הברדק אבל אפשר ליישם את הרעיון. ברגע שברור לכולם שקיים תור יהיה הרבה יותר קל להתנהל. הבעיה הרי, כפי שגם נאמר פה בהתחלה, נובעת מזה שאנשים נדחפים מהצד עקב השימוש התא המטען, וזה גם מובן עבור אלה שמעמיסים באמת מטען, הבעיה היא שברגע שמישהו אחד נדחף מהצד , זהו , ה"תור" קורס ונהיית עיסה של נדחפים (שדרך אגב ,יש קייסים שמתרגמים את הדוחק לשלל של ארנקים ופלאפונים) . פתרון אפשרי הוא מערכת למכירת כרטיסים מראש.

       

      * כרטיסים ימכרו בקופות מסודרות או בצורה אוטומטית כמו ברכבת - ע"י מערכת ממוחשבת.

      * המערכת תדע בכל רגע נתון כמה כרטיסים כבר נמכרו לאוטובוס היוצא בשעה מסויימת.

      * נוסע קונה כרטיס לקו היוצא בשעה X ולא כרטיס כללי לקו.

      * נוסעים ייעלו לאוטובוס עם כרטיס ביד כאשר הכרטיס מראה את שעת יציאת הקו ועל הנהג רק לוודא שהכרטיס מתאים לשעה בה הקו יוצא. (חוסך את זמן התשלום לנהג- כ 15 דקות שהנהג מרוויח למנוחה)

       

      וזהו. הרי לכם סדר , אם זה עובד במדינות עולם שלישי כמו ברזיל וניקרגואה...

       

       

      זה יעלה כסף לחברות האוטובוסים אבל זה משהו שרק אנחנו הצרכנים של השירות, יכולים לדרוש.

       

      חוצמזה צריך להוציא את הרינגטונים והמוסיקות של הסלולרים מחוץ לחוק!

       

        25/8/08 15:17:


      שמחתי לקרוא - כבר שנים שאנו סובלים מבעיה זו ומקטרים עליה כל פעם מחדש כשאנו מגיעים לתחנה המרכזית בירושלים וחוזרים משם.

       הבעייה שם היא שכולם פשוט יוצאים לרציף העליה לאוטובוס ומתגודדים שם בלי שום מגבלה, וכל דאלים גבר.... תופעה מאוד מאוד מרגיזה ומעצבנת, וכשאנחנו מעירים לאנשים וחוסמים להם את הגישה מהצד - החיילים והצעירים הנדחקים פשוט צוחקים והופכים אותנו לביריונים, לא הם עצמם.

      כל הכבוד על העלאה בכתב של התופעה הנוראית הזו. מקווה שמישהו ישמע וישנה את המצב הזה.

        25/8/08 14:54:

      ואיך ברק דחף את ערפאת בתור לשלום?

      גם אני נתקלתי בתופעה הזאת וכמו כל אורחת לרגע (נסעתי בקו הזה עקב שלילה) שאלתי את עצמי איך זה קורה ונראה לי שהתשובה לכל תופעה של התנהגות שכזאת היא לא מקורית אבל נכונה: חינוך. למרות שנדמה שזה ברור שכולם יודעים איך להתנהג למעשה לא בטוח שאי פעם לימדו ולמדו את זה וגם אם כן החום והלחץ וגם רמת השרות הירודה מאדישים אותנו ומשכיחים מה באמת ואיך צריכה להיות שגרה של למשל תור לאוטובוס.

      אז כדי להזכיר ולזכור יש צורך בקמפיין של רגע של נימוסים והליכות דקה לפני החדשות כל יום כל השנה. לפרסם את החינוך הזה בהומור אבל בעקשנות במשך תקופה ארוכה. אפשר גם להמשיך את הקמפיין מחוץ לטלויזיה עם סטיקרים וכו' ולהזכיר לכולם וזו לא רק האוכלוסיה החלשה זה ילדים חזקים וחיילים וזה כולנו וגם לגייס את כל המוסדות בהם יש תורים כמו בנקים, קופות חולים וכמובן חברות האוטובוסים להשתתף במימון ומי יודע אולי אירופה בעצם אמריקה תגיע מהר יותר ממה שחושבים.

      ואולי להרים כאן בבלוג ושם בחוץ תחרות 'נימוס נולד'  לרעיונות של טוקבקיסטים ויוצרים עבור הקמפיין ?
        25/8/08 14:16:

      עוד אלטרנטיבה: מוניות שירות ת"א-י-ם. נכון, הן לא מגיעות לת"א מרכז, אבל זה עדיף על הסיוט שאתה מתאר.
        25/8/08 14:05:

      חיכיתי פעם לאוטובוס עירוני בתחנתו הראשונה באזור שחור לחלוטין בקווינס

      ושם אנשים עומדים בתור ארוך כאילו יש סדרן ואם

      האוטובוס מתמלא לא נדחפים אלא מחכים לאוטובוס הבא אפילו שהוא עוד חצי שעה לאוטובוס הבא

        25/8/08 14:04:

      לאחר שמונה שנות נסיון בקיץ בחורף בסתיו ובאביב - באמת ברוך הבא לגיהנום

      אבל אתה נראה לי איש גדול מי בכלל יכול עליך

      אני ניסית הכל

      דחפתי

      צעקתי

      חינכתי

      חישבתי היכן בדיוק יעצור הנהג

      חיכיתי לאוטובוס הבא

      לאחר שמונה שנות נסיון - באמת אבל באמת - ברוך הבא לגיהנום

        25/8/08 13:53:

      כשאנשים אחרים מעירים והנדחפים עונים להם בגסות אני מעניק גיבוי. אבל בסך הכל הויכוחים האלה רק מתסכלים ומשפילים עוד יותר, כי בדרך כלל אין עם מי לדבר. זה כמו להמרח בסחי.

      האפשרות להאבק בנדחפים היתה הרבה יותר ראלית, אם היו מעקות שמסדרים את התור וההתגנבות היתה הרבה יותר קשה ובולטת. אבל במצב הנוכחי כשעשרות אנשים מגיעים מהצד זה להלחם בהם זה ממש לנסות לדחוף מים.

       

       

        25/8/08 13:47:

      צטט: ניר י-ם 2008-08-25 13:30:52

      שמה הכולל של התופעה הינו    ישראליות 

      אין דרך למגר את התופעה,  היא מושרשת גנטית בכל אחד מאיתנו, משהו כמו אינסטינקט ההישרדות

      אולי, אבל אנחנו מעבירים את זה מהר מאד הלאה, כי היום לפחות רבע מהילדים היו לפי המראה ילדי עולים מאירופה התרבותית. ונכון שישרלאים הם רעשנים וגסי רוח מטבעם. אבל נראה לי שההדחפות חסרת הבושה הזו היא בכל זאת עליית מדרגה.

        25/8/08 13:46:
      הבעיה היא שבדרך כלל מי שמעיר, מתווכח, רב - מוצא את עצמו נגד קבוצה ולא בתוך קבוצה. הקבוצה היא תמיד מהצד של הבריונים.
        25/8/08 13:31:

      צטט: oc_p 2008-08-25 13:13:24

       

       פשוט היה לך מזל של מתחילים (?) ברוב המקרים הם עוד יצעקו עליך ואפילו ינבלו את הפה. (אפילו אם תעיר הערה תמימה כמו "יש תור".

      הבעיה האמיתית היא שזה מוציא מכולנו את הרוע. גם מי שלא נדחף, קשה לו להימנע מתחושת חוסר האונים והסלידה ממי שמולו, ולהתכדרר בתוך עצמו.

      אני בדרך כלל לא נוסעת באוטובוסים, אבל לפעמים אין ברירה-

      למשל- פסטיבל המדע (אנשים תרבותיים?)

      2 הורים, 3 ילדים, אחת בעגלה. כדי לעלות לאוטובוס צריך לשים את העגלה בתא המטען ואחר כך לעלות לאוטובוס, כאשר לא ממש רצוי שהעגלה או אחד הילדים יסעו לבד. החידה עם הזאב, הכבשה והכרוב הייתה פחות מסובכת ממה שהלך שם.

       

      הכוונה שלי היא שצריך להיות מצב שיהיה עימות בין אדם אחד לאדם אחר, הכוונה שלי שהעימות יהיה בין קובצה לאדם.

       

      אם אחד מעיר וכולם שותקים אז לא עשינו כלום בזה, אם כולם מעירים יש לזה השפעה.

      בכל אופן שאנשים יצטרפו לזה שמעיר צריך לעשות את זה במתינות ובדרך שלא יווצר עימות אישי, אלא כנציג הקובצה.

       

      בכל אופן הנטיה שלנו לדורש שרשויות יתקנו כשל תרבותי שדבק בנו לא תהיה נכונה ולא אפקטיבית, הדרך הנכונה היא ליצור לחץ חברתי אשר יקבע את הנורמות.

       

      בישראל יש תרבות של לא אי-עמידה מנורמות ורק אנחנו יכולים לתקן את זה...

       

      תודה,

      דרור

       

        25/8/08 13:30:

      שמה הכולל של התופעה הינו    ישראליות 

      אין דרך למגר את התופעה,  היא מושרשת גנטית בכל אחד מאיתנו, משהו כמו אינסטינקט ההישרדות

        25/8/08 13:13:

      צטט: dror99 2008-08-25 12:42:25

      שחר,

      בשבוע שעבר כאשר נסעתי מירושלים לתל-אביב גם היו כמה נדחפים כאלו, אני הערתי לבחור אחד שנדחף והוא פשוט התנצל והתבייש וממש לא ידע איפה לקבור את עצמו. והוא פשוט הלך לסוף התור.

       

      ...

       

      בקיצור, לא נכון לשתוק, אם אתה ואחרים נעימד את האנשים האלו במקומם התופעה הזו לא תהיה.

       

      תודה,

      דרור

       פשוט היה לך מזל של מתחילים (?) ברוב המקרים הם עוד יצעקו עליך ואפילו ינבלו את הפה. (אפילו אם תעיר הערה תמימה כמו "יש תור".

      הבעיה האמיתית היא שזה מוציא מכולנו את הרוע. גם מי שלא נדחף, קשה לו להימנע מתחושת חוסר האונים והסלידה ממי שמולו, ולהתכדרר בתוך עצמו.

      אני בדרך כלל לא נוסעת באוטובוסים, אבל לפעמים אין ברירה-

      למשל- פסטיבל המדע (אנשים תרבותיים?)

      2 הורים, 3 ילדים, אחת בעגלה. כדי לעלות לאוטובוס צריך לשים את העגלה בתא המטען ואחר כך לעלות לאוטובוס, כאשר לא ממש רצוי שהעגלה או אחד הילדים יסעו לבד. החידה עם הזאב, הכבשה והכרוב הייתה פחות מסובכת ממה שהלך שם.

       

        25/8/08 12:42:

      שחר,

      בשבוע שעבר כאשר נסעתי מירושלים לתל-אביב גם היו כמה נדחפים כאלו, אני הערתי לבחור אחד שנדחף והוא פשוט התנצל והתבייש וממש לא ידע איפה לקבור את עצמו. והוא פשוט הלך לסוף התור.

       

      לדעתי, אין בכלל אופציה להבליג.

      כאשר אנחנו מבליגים אנחנו בעצם מקבלים את התופעה, זו בעצם תרבות שמשתרשת. הדרך לשנות את זה היא לא לתת לה לגיטמציה שבשתיקה.

      בכל העולם יש תורים, ואין להם צורך בסדרנים כי יש שם תרבות של כבוד הדדי, כאן אין, ואפילו אנחנו לא עומדים על זה שיהיה.

       

      בקיצור, לא נכון לשתוק, אם אתה ואחרים נעימד את האנשים האלו במקומם התופעה הזו לא תהיה.

       

      תודה,

      דרור

        25/8/08 12:12:

      אז אני הייתי נוהגת להעיר לכל העולם ובמיוחד לנוער - לזוועתם של ילדיי. אבל הפסקתי עם זה כשראיתי איזה מחיר נפשי זה גובה ממני. אני לא חלשה, והייתי מוכנה גם ללכת מכות (!) אבל הדכדוך שזה גרם לי לא היה שווה את המלחמות האלה. היום - לא באוטובוס, אבל בכל מקום נייח - אם יש אנשים או ילדים שמתנהגים זוועה, אני פשוט קמה והולכת.

      נוצר המצב שהתנכרתי ממש לכל עמישראל, וכל המילייה החברתי שלי, כל החברים שלי וכמעט כל מי שאני מכירה, מסתגרים בד' אמותיהם - בבתיהם, בבתי הקפה השכונתיים 'שלהם', במועדוני הכושר שלהם והולכים רק לעבודה וחזרה - רצוי ברגל כדי למנוע חיכוך מיותר עם האוכלוסייה.

      כן. זו הבועה התל אביבית שלנו, ואם נצא ממנה, כנראה שנתפוצץ.

      כתבתי כבר אצלי, שאם לא נעמוד בפרץ, אני צופה שתוך חמש עד עשר שנים לא נוכל לצאת לרחוב כלל. אנשים חושבים שאני כרגיל מגזימה ופסימית, אבל ההידרדרות בנורמות מאוד מאוד מהירה.

      לדעתי - אם נמשיך את הקו הזה - זו גם הסיבה לשחיתות השלטונית ולכל כך הרבה עוולות שנעשות במגזר הציבורי, שאנשים לא מבדילים כבר בין טוב ורע, בין מותר לאסור. ערכי המוסר יצאו מהאופנה, הכל רלטיביסטי ומטושטש ובאווירה כזאת של בריונות הכל מותר וסבבה.

      ואם היחיד שנותר להגן על ערכי היסוד שלנו הוא בית המשפט, וגם הוא נמצא תחת התקפה דו-ראשית, גם מצד הפוליטיקאים וגם מצד העמך - אני לא רואה לנו הרבה תקווה. 

        25/8/08 11:51:

      צטט: מיא 2008-08-25 11:45:31

      על הבריונות כתבתי בפוסט האחרון שלי - והאשימו אותי באליטיזם.

       בגלל הזוועה ההתנהגותית הזאת שאוכלים כל פעם שיוצאים לרחוב - האמת שכמעט בכל תור בכל מקום, ולא רק בקו הספציפי של אגד - אלא אסע באוטובוסים גם אם חרב תהיה מונחת על צווארי. אני מחזיקה אוטו שעומד בדרך כלל כאבן שאין לה הופכין רק בשל האפשרות הקלושה שאולי אצטרך לנסוע מתישהו מחוץ לעיר.

      לא רק שמשפיל אותי להידחף (וגם לי יש כוח בלי עין הרע), גם אין לי כבר אנרגיות לוויכוחים הבלתי נגמרים עם אנשים, להערות שהייתי נוהגת להעיר לצעירים חסרי נימוס על תקן הייסינת' בוקה ובכלל - להתמודדות היומיומית עם נורמות התנהגות של העולם השלישי.

       

      אם את דווקא רוצה לדעת אז בגלל ההדחפויות והחופש הגדול היה באוטובוס הרכב שרובו בני נוער. התוצאה היתה שהם גלשו ממקומם הרגיל בסוף אל כל חלקי האוטבוס וזה היה סיוט שלא יאמן. לידי ישבו ארבעה ילדים שהשמיעו שירים מהאם פי של הטלפונים הניידים בלי אוזניות כמובן. כל כמה דקות העירו להם. כל פעם הם הנמיכו לכמה דקות והגבירו שוב. אף אחד לא מפצה אותך על הסיוט הזה.

        25/8/08 11:47:
      לא אסע
        25/8/08 11:45:

      על הבריונות כתבתי בפוסט האחרון שלי - והאשימו אותי באליטיזם.

       בגלל הזוועה ההתנהגותית הזאת שאוכלים כל פעם שיוצאים לרחוב - האמת שכמעט בכל תור בכל מקום, ולא רק בקו הספציפי של אגד - אלא אסע באוטובוסים גם אם חרב תהיה מונחת על צווארי. אני מחזיקה אוטו שעומד בדרך כלל כאבן שאין לה הופכין רק בשל האפשרות הקלושה שאולי אצטרך לנסוע מתישהו מחוץ לעיר.

      לא רק שמשפיל אותי להידחף (וגם לי יש כוח בלי עין הרע), גם אין לי כבר אנרגיות לוויכוחים הבלתי נגמרים עם אנשים, להערות שהייתי נוהגת להעיר לצעירים חסרי נימוס על תקן הייסינת' בוקה ובכלל - להתמודדות היומיומית עם נורמות התנהגות של העולם השלישי.

       

        25/8/08 11:44:

      צטט: קרן אטינגר 2008-08-25 10:55:36

       

      והערה אחת אחרונה - אנא ממך.

      אין מספיק בריונים בלי כיפה?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא רוסי שהוא בריון עם מבטא רוסי?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא אתיופי שהוא בריון אתיופי?

       

      חבל...

      הכיפה לא מחייבת?

       

        25/8/08 11:42:

       

      חברים,

      מדובר בשעת הזהב.  

      מופז מנסה לעשות מעצמו מנהיג, אז בואו נפיץ את המכתב הזה, ביחד עם שורת תלונות אחרות על תפקודן של אגד ודן, ישר אל לשכת השר לתחבורה. הוא רוצה הישגים ברקורד? משום מה, אני חושב שאנשים יעריכו יותר את הפיקוח על התחבורה הציבורית, מאשר את מצב הימ"חים שהותיר לממשיכיו אחרי קדנציה מרשימה בתור "מר ביטחון".

      אז, לסיכום, תלונות נוספות?

       

       

        25/8/08 11:41:

      צטט: -אמילי 2008-08-25 10:49:48


      כמי שמשתמשת בתחבורה ציבורית בתדירות גבוהה למדי, אני מוצאת שזו חוייה מעניינת המספקת אפשרות לבחון את פני החברה. אם כי, צריך לזכור שהיא משקפת מעמד סוציו-אקונומי מסויים למדי.

       

      תופעת הנדחפות היא אכן תופעה מוכרת ומכוערת, אבל כמי שנשארת לעמוד על המדרכה אחרי שהאוטובוס עמוס והנהג סוגר את הדלת, או במקרה היותר טוב (?) בו אני נשארת לעמוד במשך כל הנסיעה מותירה ספקות כבדים לגבי מידת הנחמדות הנדרשת....

       

      לצד תופעה זו, יש לציין שמדי פעם מתגלים מקרים נדירים של ג'לטמניות. כן-כן, נשבעת בחיי....

       

      עוד תופעה מכוערת שעדיין מותירה אותי המומה בכל יום היא מידת האדישות וחוסר האכפתיות של צעירים לנשים בהריון מתקדם שנותרות ללא מקום, או אנשים מבוגרים שמחפשים עמוד להיאחז בו....

      אני חוזר ושואל: מאיפה דור שהתרגל שההורים שלו עוזבים הכל כדי להסיע אותו לכל מקום, ידע שהוא צריך לוותר על מקומו באוטובוס בשביל זקנים ונשים בהריון?

       

        25/8/08 11:39:

      צטט: de kraaij 2008-08-25 10:48:23


      "אוכלוסיה חלשה" זאת אינה עילה להתנהג בברבריות או בריונות. כותב שורות אלו נסע באוטובוסים בכמה וכמה מקומות בעולם ונוכח לדעת שהכל עניין של חינוך ותרבות. ואם זה לא קיים (ובואו נודה - בישראל זה לא באמת קיים) אז על ספקי השירותים לדאוג לתשתית פיזית מתאימה (כפי שציינת) ע"מ להשריש זאת לדורות הבאים.

      אגב, זה מזכיר לי גם את התור בבנק או בדואר (כל סניף בנק או דואר בכל עיר בארץ). תמיד - אבל תמיד - יבוא מישהו או מישהי עם משפט המחץ "חמוד/גבר/אחי/איש - אני מאחורייך, אני כבר חוזר/ת". והריי לכם מולטי-טאסקניג של אני ואפסי עוד.

      ורק בישראל יכולים לקחת מילה כמו פרייר ("פרייר" - מגרמנית ויידיש, Freier, מחזר רומנטי - דבר חיובי ויפה לשכעצמו) ולהפוך אותה לדבר מאוס שלא רוצים להידמות לו.

      במציאות הישראלית בדרך כלל הרבה יותר מכובד לצאת פראייר מאשר לא לצאת. למשל כאשר מישהו חותך אותך בכביש, הפתרון הוא לא לחתוך אותו בחזרה, אלא להוריד את הרגל מהקלאץ' ולשמור ממנו מרחק.

        25/8/08 11:34:

      אני לא הייתי פונה לגורמים חיצוניים. כי כשאתה שָׂם משהו מאיים שמנסה לשמור על הסדר, אתה באופן אוטומאטי גורם לרצון הזה להפר אותו.זה עניין תרבותי שכבר הושרש בגנים שלנו. מדינה שנמצאת בסיר לחץ תמידי, בפאניקה למהר ולהגיע, לדחוף, לאגור, לצעוק, לקלל.   

      כשגרתי באוסטרליה ובארה"ב ועמדתי בתור למוזיאונים, או לבנק, אף אחד לא דחף או נדחף.

        מי נוסע באוטובוס, בעיקר אלו שגינונים אירופאים לא הועברו אליהם בזמן ארוחת הערב של פת הלחם והח'וביזה. אני רואה בזה כישלון אישי של המדינה, שמשקף את סדר היום הציבורי ואת זרעי הגיהינום שנמצאים בסוליות הנעלים.
        25/8/08 11:26:

      צטט: קרן אטינגר 2008-08-25 10:55:36

       

      והערה אחת אחרונה - אנא ממך.

      אין מספיק בריונים בלי כיפה?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא רוסי שהוא בריון עם מבטא רוסי?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא אתיופי שהוא בריון אתיופי?

       

      חבל...

       

       

      נראה לי שאת מעלה כאן נקודה חשובה שגם אני נופלת בה פעם אחר פעם

      אנו מסתכלים על חובשי כיפה כמי שמעידים על עצמם ללא מילים שהם מוסריים יותר, בעצם בוחרים להצהיר שהם מקיימים מצוות ואיכשהו מציבים את עצמם על רף מוסרי/אנושי גבוה יותר. אנחנו מודעים לכך שיש בין חובשי הכיפה כל מיני סוגים, כמו שיש אצל כל קבוצת אנשים אחרת, ובכל זאת בכל פעם שהם מתנהגים בצורה כל כך בוטה ומכוערת (ובאופן שמהווה חריגה מכל כך הרבה מצוות שהם אמורים לקיים), זה צורם יותר מאשר אצל מי שאינם חובשי כיפה.

        25/8/08 10:55:

      אוכלוסית תל אביב וירושלים היא אוכלוסית נדחפים: ותמציתה  מבחינת הנטיה  אלה  שנוסעים  לעתים קרובות בין שתי הערים. טבעי לצפות מכם שתידחפו באוטובוסים, הרי נדחפים בעריהם, וככל הנראה נהנים מכך.

       

      בואו לגור במקומות יותר מרווחים כמו הנגב, יעלו גם לאוטובוסים בנוחות. נו באמת. 

        25/8/08 10:55:

      כאחת שמשתמשת מפעם לפעם בקווים הבינעירוניים של אגד - אני מאוד מסכימה איתך.

       

      יש משהו כל כך מכאיב ומקומם בנורמות ההתנהגות שלנו. (אני חייבת עכשיו את הרבים, כדי לדבר על הישראלים ולא נעים להוציא את עצמי מהכלל...)

       

      אני זוכרת שפעם טסתי מאירופה ארצה. הישראלים בנמל התעופה הזרה התנהגו כפי שמצופה מהם. יש תור, אחד אחרי השני. האדם שנמצא במקום השני בתור עומד מאחורי הקו ומתקרב לדלפק רק כאשר הראשון עזב את המקום.

       

      הטיסה עברה בשלום... (מחיאות כפיים כשעברנו את קו החוף...) והגענו לנתב"ג.

       

      פתאם השילו מעליהם הישראלים את הנימוסים.

      פתאום כולם נדחקו. אותם אנשים שעמדו בתור לפני חמש שעות נדחפו והתקבצו ליד הדלפק.

       

      לא נעים לי, אבל לפעמים אני מקנא במנטליות האירופית.

      אי אפשר לאמץ קצת???

       

      והערה אחת אחרונה - אנא ממך.

      אין מספיק בריונים בלי כיפה?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא רוסי שהוא בריון עם מבטא רוסי?

      האם אתה מעיר לנדחף ממוצא אתיופי שהוא בריון אתיופי?

       

      חבל...

        25/8/08 10:49:


      כמי שמשתמשת בתחבורה ציבורית בתדירות גבוהה למדי, אני מוצאת שזו חוייה מעניינת המספקת אפשרות לבחון את פני החברה. אם כי, צריך לזכור שהיא משקפת מעמד סוציו-אקונומי מסויים למדי.

       

      תופעת הנדחפות היא אכן תופעה מוכרת ומכוערת, אבל כמי שנשארת לעמוד על המדרכה אחרי שהאוטובוס עמוס והנהג סוגר את הדלת, או במקרה היותר טוב (?) בו אני נשארת לעמוד במשך כל הנסיעה מותירה ספקות כבדים לגבי מידת הנחמדות הנדרשת....

       

      לצד תופעה זו, יש לציין שמדי פעם מתגלים מקרים נדירים של ג'לטמניות. כן-כן, נשבעת בחיי....

       

      עוד תופעה מכוערת שעדיין מותירה אותי המומה בכל יום היא מידת האדישות וחוסר האכפתיות של צעירים לנשים בהריון מתקדם שנותרות ללא מקום, או אנשים מבוגרים שמחפשים עמוד להיאחז בו....

        25/8/08 10:48:

      "אוכלוסיה חלשה" זאת אינה עילה להתנהג בברבריות או בריונות. כותב שורות אלו נסע באוטובוסים בכמה וכמה מקומות בעולם ונוכח לדעת שהכל עניין של חינוך ותרבות. ואם זה לא קיים (ובואו נודה - בישראל זה לא באמת קיים) אז על ספקי השירותים לדאוג לתשתית פיזית מתאימה (כפי שציינת) ע"מ להשריש זאת לדורות הבאים.

      אגב, זה מזכיר לי גם את התור בבנק או בדואר (כל סניף בנק או דואר בכל עיר בארץ). תמיד - אבל תמיד - יבוא מישהו או מישהי עם משפט המחץ "חמוד/גבר/אחי/איש - אני מאחורייך, אני כבר חוזר/ת". והריי לכם מולטי-טאסקניג של אני ואפסי עוד.

      ורק בישראל יכולים לקחת מילה כמו פרייר ("פרייר" - מגרמנית ויידיש, Freier, מחזר רומנטי - דבר חיובי ויפה לשכעצמו) ולהפוך אותה לדבר מאוס שלא רוצים להידמות לו.

        25/8/08 10:21:

      צטט: enhn 2008-08-25 09:07:30

      אני לא יודעת אם זו אחריות של אגד לכפות את הפתרונות היצירתיים האלה.

      אין ספק שזה יכול לעבוד, אבל אם נסתכל על מדינות אחרות- אין שם מעקים ובכל זאת אף אחד לא נדחף.

      המצב בתחנות האוטובוס הפנים-עירוניות גרוע באותה מידה או אף יותר. אז מה, ישימו מעקה בכל תחנה בעיר?

       

      אני דווקא מהמעירים ואני חושבת שצריך להעיר. אני מניחה שאני סתם גורמת לעצמי להתעצבן (כפי שחברי ובני משפחתי מציינים באזניי), אבל איכשהו נראה לי שפשוט לא מעירים לילדים האלה מספיק. אם כאשר האשה שהעירה לבחור הצעיר, גם שאר האנשים בתור היו מחזקים את דבריה, אולי הילד היה מחכה לתורו... ?

       

      ובקשר לחלוקת מקומות  על ידי הסדרן- בהודו יש מקומות שעושים את זה- קונים מהסדרן את הכרטיס עם מקום הישיבה וכך כביכול אין בעיות. הבעיה היא שכולם פשוט עוטים על הסדרן במקום לעטות על דלת האוטובוס... ואז מה יקרה? הסדרן יחלק למי שנדחף הכי חזק ויגיד "מה אני יכול לעשות"...

       

      טוב, המצב בכי רע, זה בטוח. העניין הוא שלא נראה לי שזה קשור רק לאגד, אלא להכל ולכולם... בלתי החלטי

       

      את מה זה צודקת בטענה שזו בראש ובראשונה שאלה של תרבות.

      אבל אני לא חושב שזה דומה להדחפות בקווים העירוניים. שם אין תור וכולם נדחפים. בקווים הבינעירוניים יש תור מסודר ויש עשרות שעוקפים אותו. זו רמה אחרת לגמרי של חוצפה ואובדן בושה.

        25/8/08 09:09:
      איכשהוא יצא כאילו שאני לא תומכת ביוזמה שלך- אז רק להבהיר את העניין הזה: אני כן. אתה צודק וכל הכבוד על זה שבאמת עשית משהו במקום רק להתעצבן... :)
        25/8/08 09:07:

      אני לא יודעת אם זו אחריות של אגד לכפות את הפתרונות היצירתיים האלה.

      אין ספק שזה יכול לעבוד, אבל אם נסתכל על מדינות אחרות- אין שם מעקים ובכל זאת אף אחד לא נדחף.

      המצב בתחנות האוטובוס הפנים-עירוניות גרוע באותה מידה או אף יותר. אז מה, ישימו מעקה בכל תחנה בעיר?

       

      אני דווקא מהמעירים ואני חושבת שצריך להעיר. אני מניחה שאני סתם גורמת לעצמי להתעצבן (כפי שחברי ובני משפחתי מציינים באזניי), אבל איכשהו נראה לי שפשוט לא מעירים לילדים האלה מספיק. אם כאשר האשה שהעירה לבחור הצעיר, גם שאר האנשים בתור היו מחזקים את דבריה, אולי הילד היה מחכה לתורו... ?

       

      ובקשר לחלוקת מקומות  על ידי הסדרן- בהודו יש מקומות שעושים את זה- קונים מהסדרן את הכרטיס עם מקום הישיבה וכך כביכול אין בעיות. הבעיה היא שכולם פשוט עוטים על הסדרן במקום לעטות על דלת האוטובוס... ואז מה יקרה? הסדרן יחלק למי שנדחף הכי חזק ויגיד "מה אני יכול לעשות"...

       

      טוב, המצב בכי רע, זה בטוח. העניין הוא שלא נראה לי שזה קשור רק לאגד, אלא להכל ולכולם... בלתי החלטי

        25/8/08 08:14:

      צטט: aditax 2008-08-24 22:56:17

      הבעיה מוכרת.

      אבל מי שיכולים למגר אותה הם נותני השירות. חברות האוטובוסים.

      הם היו צריכים לכפות את אחד הפתרונות שהצעת.

      אם ציבור המשתמשים היה יוצר לחץ על חברות האוטובוסים אולי זה היה מכריח אותם לפתור את הבעיה.

       

      טוב. זה באמת הרעיון של הפוסט הזה. להפעיל קצת לחץ. אם יהיה מזל איזה תוכנית חדשות בטלוויזיה תקלוט את הפוטנציאל הצילומי העצום של התור הדוחה הזה ותעשה מזה כתבה.

       

        25/8/08 08:12:

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-08-24 22:33:07

      זה קו שעשיתי בו שימוש בין כתה י"ב (הייתי קומונרית בבית שמש אז) לסוף הצבא. תציץ בכרטיס שלי - זה היה מזמן...ונראה על פי התיאורים שלך, שלא השתנה הרבה מאז זועף

      המון השתנה. אז היה ברור שלהתגנב זה מעשה בריוני וחצוף. היום זה נראה מובן מאליו

       

        25/8/08 01:02:
      אופציה נוספת היא כמובן מקומות ישיבה ממוספרים בלבד בקווים הבינעירוניים.
        24/8/08 22:56:

      הבעיה מוכרת.

      אבל מי שיכולים למגר אותה הם נותני השירות. חברות האוטובוסים.

      הם היו צריכים לכפות את אחד הפתרונות שהצעת.

      אם ציבור המשתמשים היה יוצר לחץ על חברות האוטובוסים אולי זה היה מכריח אותם לפתור את הבעיה.

       

        24/8/08 22:33:
      זה קו שעשיתי בו שימוש בין כתה י"ב (הייתי קומונרית בבית שמש אז) לסוף הצבא. תציץ בכרטיס שלי - זה היה מזמן...ונראה על פי התיאורים שלך, שלא השתנה הרבה מאז זועף
        24/8/08 22:28:

      צטט: ריקי שיר 2008-08-24 22:19:25

      יש כל מיני עדות: אחת מהם שצמחה כאן היא עדת החוצפנים - כנראה זן חדש של הישראלי...

      חבל!

      כן ואני יכול להעיד שהם מכל הזרמים. נכון, יש עדיפות לחילונים אבל גם בנות של סמינרים חרדיים נדחפות ויש יצוג גדול לעולים אבל יש גם כיפות סרוגות. והדבר המדהים הוא שכמעט רק צעירים. במחשבה שניה, אם המסכנים צריכים לנסוע באוטובוס במקום שההורים יסיעו אותם לתל אביב, אנחנו גם מצפים שהם יעמדו בתור? לא חראם? מסכנים.

       

       

        24/8/08 22:19:

      יש כל מיני עדות: אחת מהם שצמחה כאן היא עדת החוצפנים - כנראה זן חדש של הישראלי...

      חבל!

      פרופיל

      Shahar Ilan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון