יש לי עכשיו המון בלונים בדירה. היה לי יומולדת השבוע (כבר כתבתי על זה) וחברה שלי ניפחה המון בלונים ומילאה לי את הדירה בהם. אבל הסיפור לא קשור אליהם.

היא באמת טרחה מאוד, החברה שלי, שיהיה לי יום הולדת נחמד - אפילו בישלה ארוחת ערב - פטריות ממולאות, וסלט קיסר, ותפוחי אדמה וקינוח - ולמנה עיקרית - היא הביאה סטייקים, שנכין אצלי.

אז אחרי המנה הראשונה שמנו את תפוחי האדמה בטוסטר אובן ושימנתי את מחבת הסטייקים ו... הכיריים לא נדלקים.

ניסיתי שוב. ראיתי שיש ניצוץ - זאת לא הבעיה.

בדקתי - אולי השסתום זז בטעות - לא - הוא היה פתוח.

לא יכול להיות שנגמר הגז, חשבתי - רק לא מזמן החלפנו בלונים. אולי יש דליפה? ריחרחתי סביב - לא הרחתי שום דבר חשוד.

ירדתי למטה - לא ראיתי את בלוני הגז. אולי חשוך מדי, חשבתי לעצמי.

החברה התעצבה - נורא רצתה שהכל יהיה מושלם ביום ההולדת שלי. זה מתוק מצידה. שלפתי את הגזיה שאני מביא למילואים והכנו את הסטייקים על הכירה שלה. היה כבר יום חמישי והחלטתי לחכות לתחילת השבוע בשביל להתקשר לחברת הגז.

והנה - כשבאתי לבדוק שוב את מצב הבלונים - לאור יום - גיליתי שפשוט אין בלונים. לא מלאים ולא ריקים. רק צינורות מיותמים ואת המכסה שמניחים עליהם - לבטיחות. ולא רק לי - לכל הבניין אין!

לא הבנתי  - אולי היה איזה מחדל ביטוחתי ובגלל זה חברת הגזה/העיריה ניתקה אותנו?

פניתי לשכן מועד הבית, הוא הנהן והכריז בפני כן! לכל הבניין גנבו את בלוני הגז!

גנבו!

רק לפני זמן קצר גנבו לי את האפניים מהרחוב. פירקו תמרור שלם בשביל להוציא אותם.

ועכשיו - את בלוני הגז.

וזה לא רק הכסף. זה העובדה שבאמת רציתי לעשות כושר עם האפניים, שרציתי לנסוע איתם לעבודה.

זאת ארוחת הערב שהחברה רצתה לבשל לי.

חבר אמר לי שאולי זה טוב כי זה היה יכול למנוע ממני להתאבד בגלל דיכאון גיל 30.

אבל להתאבד אפשר גם עם מיקרוגל. להכין אדממה אי אפשר (אפשר אבל זה יוצא הרבה פחות טעים).