אני בעד התבוננות בדברים פעוטים
כמו לעשות מהצמר חוטים
שמטיב האמור
פעם מחוייטים בגדים חמים
ופעם נטווים ליריעת אוהלים נטויים
חוסמים משב רוח
או מכוח הרעמים  נקרעים
ונחשפים הרקיעים והבקיעים
ועמקים נגלים גם בלילות קרים
והמבטים ברוח קדים
הומים זורמים  ורואים

אם חולות נודדים
אם  מעידים

מבלי שנאמר

מבלי אומר ודבר
יצמח כאן נווה מדבר

או דרדר

אני בעד להניח
את התבונות המעמיקות
בנצורות והגדולות
ביד נזירים וסופרים
שיסכמו הגותם ומהות

 ראייתם בין אם באות

מחוכמות הלקוחות ונדוגות
מתהומות

המתקיימות מאז ומתמיד

ויערפלו ויערטלו בנזיל ובעמיד
בתעלומות העלומות ייסדו ויהרסו חומות

אני בעד זה האיש
שלא הכחיש  שלא הבין מה אמרו
ולא התרשם ולא רשם על מחברות ליבו
שזה רכושם כשם שלא התרשם

נשם אוויר וחורר בקיר שהאור יכנס ויאיר
שהבין שהם כפרפרים וציפורים המלקטים פירורים
לעדויות ולחוקים  מפטפטים

אותיות והברות וספרי אגדות
שאכן פעם יצאו  ויעופפו   מתוכן פיות
שילדות קטנות תהיינה מאמינות

 ופעם הן הגויות  הנכתבות על גוויות

שבעבורן יצאו לקרבות לאומים

עמים ומדינות ישלפו חרבות

ובתום המלחמות

יחזרו ויכתבו עדויות בדיות ואגדות

הזויות

אני בעד זה שהבין כי השער לחלומות
אינו מצוי בהברות
אלא באוחזים מפתחות

שהבין  שהאותיות טיבן וכוחן

שאינן הופכות בהנחת הגדרות
את כיוון הרוחות לכל היותר מטות.

אני בעד גם שכאלה המונים את הזמן
ואינם יודעים כמה גרגירים
ניגרים בכל המונים

וכמה נתקעים חונים
ונגררים
במחוגים שהזמנים אינם עונים
והם בונים מגדלים
שמדברים עם עננים
והאנשים לצידם חולפים
וגם החיים

אני בעד האיש
שלא הכחיש שראה כאלה וראה מאלה

אני בעד הבאים בימים
 השותקים  שישים  שנה
שלא  הניחו דיו בקסת
שהפכו קשישים
עד שנשחקו בהם החושים
אז נגשו אל קול הדיו ביקשו אותה לצקת
גם אז לא חדלו מלחדול לטבול
בביסוס ההיסוס

ועוד עשור נוסף בקיסוס
ציפורנים

עד שהפכו שחוקות אז גילפו לוחות
שחפשו בין הארצות כיצד נושרות נוצות
עד שמצאו אחת ראוייה דייה
לטבול אותה בדיו 
לא בטרם שאלו את היונה אם נשרה  נטושה
או נתלשה בגניבת דעת

והושלכה לחשיכה

אני בעד אלה שלטשו תאי צמחים

והפיקו עיסות
שיבשו אותן ודחסו לניירות
עד שכריות
האצבעות  הפכו מוכתמות ספוגות
בירוקת הביצות

אז מרחו אותיות אחדות
לעדויות
לבחון האם הלחות נספגת כראוי
כזיעה בבגד שאבזם בו עדוי
שגיששו בריחות
שמא מצויות עוד אותיות
שהרוחות והסופות
מסתירות ועד כה אינן נחשפות
שאינן נודעות
כטיב סוד האותיות

 בכתיב החסר או המלא
המוסר הברותיו בצורותיו

את תולדות קורותיו

אני בעד אלה שרא שכיות חמדה
ואת מידת  מיטת סדום

ואת האדם
מתולדות קורותיו הקדומים
המקודדים

אני בעד המעטים
שאינם נוטים  להתערטל בערפל
היודעים את טעם התפל והטפל
והנופל בחיקם שילך איתם בחלקם

עד טיפת דמם האחרונה כבן

אני בעד חוכמת הפרחים היודעים שהם צמחים
וחלילה אינם מניחים שהם נחים על גזעים
חרף העובדה שאין בראש עליי כותרתם
דעת, יודעים זאת
מהרעד

אני בעד חוכמת איש
שלא החיש יתר על המידה צעדיו לעבר האמת
שהבין שבכל תנאי ישחוק סנדליו
ותנועתו מכאן ולאן
זה עניין מיזמן לזמן

שידע את כל עזבונות  המתים
ואת הפתגמים מכבר כתבו אחרים
ללא פגמים

אני בעד זה האיש שמעולם לא ציטט אותם איתותים
כמניח פיגומים להוויתו בגבהים

שסכם אותם לכל היותר כנוספים
המצטברים לאוספים

שהבין בכל יום ויום שחלף
נותר עוד יותר מהמעט שהדעת
אינה נוגעת בם
ועת לכל דבר נודעת, על כורחו ורוחו
שככלות הכל מגדליו יהיו נופלים
עליו או לצדדיו

שאיש לא שלף קלף אקראי
כבן חלוף ארעי
שהאדם מזומן בזמן
שהראשון אינו נאמן במיומנויות להגשים
חוכמות יתר כפרחים

מלבד להניח כתר ולכתר ביתר

והאחרון טיבו שהוא נושף כלליו ומשליך את כולם
לאלף הרוחות ללא רף

ורואה בהם דף
מבלי בוחן  פתולי מחשבות
מיותרות ו/או הגות דעת הספונה ובאה בתבונה

שאינו מהרהר אם בונה היא או הורסת

אני בעד זה שמכתחילה
נטל כנחוץ והמעט לקיום הגוף
והיה קנה סוף קשוב לרוח
שלא הטיח בצבע הטבע
דבר אחר ממהותו
ועל אפת הרוח הרבה שנשבה בו
נותר דף לבן נשא לרף אציל בזמן

שגבהות הלב לא הדף בו
ולא רדף בו כצל
שידע מאופיו שגופו דל
והאדמה ערסל
והטל וגשמי השמים עידנים
נדונים להיות כאן
והוא לא יותר מימי גבורורת
להגשים מספר חלומות 
בין העונות

עכשיו אני שב למנזר בלי בעד ובלי נגד

בשקט

לסיפור הנזיר שהחזיר בלקט זמניו את נשמתו
בלי בגד לגופו

שסיים לסתת לוחות, באחרון הכוחות

שרוח אפו האחרונה
עוד נותרה, באופיו
שהניח קטע יחיד בזירה, עם מעט חפציו
לצד גופו:
"אשרי האיש שמעולם לא נידרש
לא במעשה ולא בדרש להוכיח
חצי דבר"

אני ברעד עם האיש הזה 

 שידע שיש לדעת שההווה אינו עבה מדיי
ומטיבו שיעביר
רוח ואוויר ואדם אבק
על הדם על כורחו ומהותו ורוחו
גם מבעד חריך דק
וגם מבעד מרחבים  עבים
גם אם היה זה איש בגודל כוכבים
ימיר מהותו לנשיית מימד העוברים
וכלים 

שאינם שבים כחומרים

אני בעד האיש הקטן שלא שעה ליבו

ולא עקר מלב קונכיות פנינים ולא שזר

יופי ממות רכיכות

שהיו מדברים בו כל יפעת הבריאות

פעימות, ההתבוננויות
שלא אמר כי נתן דבר

מלבד שנטע עץ בגן ושתק עד דק
שבגדולות ונצורות לא עסק
מלבד שנסק העץ בזמנים לעננים

וציפור ותור באו בו

וגוזלים צייצו מבין העלים

וראו שיש עונות וכללים

אני בעד זה
שאסף התבוננויות
וידע שהן אוצרות ורעד איתן
שהן נפרטות בפעוטות
לפרוטות שחוקות

שאמר מיום קדם ועד אמש
עוד עור אדם כתם נמש

כי אין הוא מקור האור

ואין חדש תחת השמש

*הערה.

 באתר פורסם קטע קטן מתוך שיר זה, שזכה לתגובות מגוונות.

(בעד.. "חוכמת הפרחים")

כאן מתפרסם במלואו כפי  שראה אור בעבר (בכתובים ובאתרים אחרים)כמקשה אחת.

תודה.