יושב לך על ספסל בשדרה...

רואה את השמש עולה

רואה את העיר מתעוררת לה

אבל אתה בכלל לא נמצא שם

אתה רואה את שפתותיה

את היופי של עיניה

את שערה שגולש לו ככה על הכר

ואת מגע ידיה

אתה כלל לא שוכח

את קולה קורא בשמך..

אתה מביט עוד מבט אשה עושה גוגינג

עוד מונית עוברת..... שם בשדרה

ואתה יושב שם... פניה חקוקות בלבך

טעם שפתותיה טעם עורה בפיך..

האשה שלך.....

ואתה יושב על הספסל מביט על העיר

שמתעוררת לאיטה

אנשים הולכים ממהרים

להגיע לפקקים למשרדים

לעוד יום עבודה

אתה נמתח על הספסל..

זוכר את שפתותיה...

זוכר את טעם האהבה של אז...